ההיסטוריה של תחום החקירות
כמעט משחר ההיסטוריה נזקקו בני האדם למידע על חבריהם, עמיתיהם ואמיתיהם .
טבע האדם הוא חמקמק ולא ניתן לחיזוי, ולכן לא תמיד קל ופשוט לעלות על מזימות של אנשים שבדרך כלל אנו נותנים בהם אמון. כאן בדיוק נכנסים לתמונה חוקרים פרטיים שמספקים שפע של מידע אמין ובר סמכא, מגובה בראיות שאינן משתמעות לשתי פנים.
החוקר הציוני הראשון
ענף החקירות הפרטיות התפתח בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה וראשון החוקרים הפרטים בארצנו, החוקר דוד תדהר פעל ברחובות המדינה שבדרך וסיפק לכל דורש ראיות מוצקות בתחומי האישות, העסקים והביטוח.
הענף, אשר היה פרוץ בשנותיו הראשונות הוסדר רק בשנות השבעים של המאה הקודמת שעה שכנסת ישראל חוקקה לראשונה את "חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה – 1972"
החוק שם לו למטרה להסדיר את הענף ולקבוע מי מאזרחי מדינת ישראל יוכל להעיד על עצמו שמשלח ידו הוא בחקירות פרטיות, כך קבע המחוקק תנאי סף שרק אילו שעומדים בהם יוכלו לעסוק במקצוע.
הסדרת הענף אמנם תרמה לשיפור תנאי השירות שמקבלים הלקוחות שזקוקים לשירותיו הטובים של חוקר פרטי זה או אחר, אולם אין בכוחה למנוע מחוקרים חסרי רישיון לבצע חקירות פרטיות, האחריות, במקרה הזה, חלה על הלקוחות שאמורים לוודא שלחוקר פרטי ששכרו יש את האישורים המתאימים. כמו בכל תחום אחר בארץ, גם בענף החקירות פרטיות יש לא מעט חאפרים שפועלים ללא אישורים מתאימים, וגרוע מכך, ללא הידע הדרוש על מנת לבצע את העבודה ברמה הנדרשת.
כיום כל חוקר פרטי מורשה הפועל בחסות רישיון ממשלתי כפוף לכלליה הנוקשים של ועדת המשמעת – ועדה שתפקידה לוודא שהחוקרים הפרטיים מתנהגים כראוי וסמכויותיה מאפשרות לה להטיל סנקציות כבדות על חוקרים פרטיים שסרחו – החל משלילת רישיון זמנית, דרך קנסות כספיים וכלה בהרחקה לצמיתות מן המקצוע.
כיום תוכלו למצוא במדינת ישראל כאלף וחמש חוקרים פרטים המחזיקים ברישיון לביצוע חקירות פרטיות ועוד כמה מאות בודדות של משרדים לביצוע חקירות כלליות. החוקרים המורשים והמשרדים מבצעים בכל יום אין ספור חקירות פרטיות בנושאים עסקיים ואישיים על מנת לסייע ללקוחותיהם להגיע לחקר האמת ולהוציא אותה לאור.
