תאומים בלידתם, זרים בחייהם
אביב הגיע למשרד החקירות שלי עם סיפור מרתק. עוד כילד קטן סיפרו לו הוריו על היותו מאומץ. הוא חי את חייו עם הידיעה הזו בשלווה, ומעולם, גם לא כאשר מלאו לו 18 שנים, לא טרח לפתוח את תיק האימוץ שלו. הוא חי חיים מלאים ומספקים בחיק משפחתו, אותם החשיב למשפחה אמיתית.
אלא שלפני שנה, כשמלאו לו 24, סיפרו לו הוריו המאמצים על אחות תאומה שיש לו, ואשר, למיטב הבנתם, נמסרה גם היא לאימוץ סמוך לזמן בו הוא אומץ. שנים רבות הם התלבטו וחששו אם לספר לו אודותיה, עד שלבסוף לא יכלו לשמור את הסוד.
אחות תאומה? זה כבר שונה לחלוטין מהורים נוטשים אותם לא עניין את אביב למצוא. בהתערבות השרות למען הילד, איתר אביב את זהות ההורים המאמצים של אחותו, אשר, לאחר מספר פניות עקשניות, ניאותו להיפגש איתו, אך הדגישו כי עליו להיות מוכן לכל בשורה.
במפגש קיבל אביב את הבשורה המדהימה, לפיה אחותו ענבר, ברחה מהבית לפני שלוש שנים, ולמרות מאמצי המשטרה, חוקרים פרטיים ופרסום תדיר של מודעות בעיתונות ובאינטרנט, לא נודעו עקבותיה. הם ציידו אותו בצילום של אישה צעירה ויפהפייה. לא היה צורך בבחינה מדוקדקת של התצלום על מנת להבחין בדמיון הברור ביניהם. ההורים המאמצים הבטיחו לו שעדיין לא הרימו ידיים והם ממשיכים לפרסם את תמונתה בעקביות, אך ללא הצלחה. הם הפצירו בו לשתף אותם בממצאיו, ככל שיצליח.
נואש ונסער, פנה אביב אל משרד החקירות שלי, על מנת שאעזור לו לאתר את אחותו האבודה.
ביקשתי חוקרת ממשרדי להשתמש בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה על מנת לבצע בדיקה ראשונה. כן. נכון. לא קו חקירה שגרתי, אבל כידוע, אני עובד לפי אינטואיציות ולא לפי הליכים שגרתיים.
קיבלתי מאביב את פרטי חשבון הפייסבוק של האם המאמצת וביחד עם איילת, החוקרת במשרדי, בדקנו את דף הפייסבוק של האם. ראינו את כל הפרסומים לגבי הבת הנעדרת, קראנו את כל התגובות, ואף נכנסנו אל הדפים של האנשים שרק ביצעו מחוות "לייק" או שיתפו את המידע ללא התייחסות אישית.
אני לא חסיד גדול של תקשורת דיגיטלית, אבל עדיין, התחושה שהפתרון לסיפור החקירה הזה מונח ממש לנגד עינינו, לא נתנה לי מנוח, ומצאתי את עצמי בודק את דף הפייסבוק שוב ושוב, לאורכו ולרוחבו, עד שלבסוף הבנתי מה מציק לי.
תגובות שונות הופיעו שוב ושוב, במרווחים קצובים של זמן כמעט קבוע, על ידי אותו משתמש: גלעד אלון. התגובות שלו היו שונות בנוף המגיבים, ובניגוד להבעות ההשתתפות בצער והתמיכה מצד הגולשים, התגובות שלו קראו לאם המאמצת לחדול ממאמציה למצוא את עקבותיה של ענבר האבודה, לדעתו של אותו גלעד היה מדובר ב"מקרה אבוד".
בשלב זה קראתי לעזרתו של גאון מחשבים, אשר ידע להגיד לי, אחרי פחות מחצי שעה של נבירות דיגיטליות והקלדת משפטים שהזכירו לי שיעורי מתמטיקה בסין, כי מדובר בחשבון פייסבוק אמיתי.
הזמנתי את אביב אל משרדי, מסרתי בידיו את הממצאים, הראיתי לו את התגובות שעוררו את חשדי, וביקשתי את רשותו לערב את המשטרה, למסור את פרטי כתובת האיי.פי שמצא איש המחשבים, ולתהות על קנקנו של גלעד אלון. אביב הסכים איתי שמדובר בתגובות חריגות ונתן את אישורו למעורבות המשטרה.
לא היה קל להשיג את שיתוף הפעולה מצד המשטרה, במיוחד כשמדובר בזהות אמיתית של משתמש אינטרנטי, אבל לאחר בדיקה עם ההורים המאמצים וההורים הביולוגיים של ענבר, הם הסכימו לחקור את העניין, במיוחד כשהבינו שמדובר בקצה חוט, קלוש ככל שיהיה, לעלות על עקבותיה של אישה שנעדרת למעלה משלוש שנים.
באמצעות צו מיוחד, איתרו השוטרים את כתובתו של גלעד אלון בתל אביב, והפתיעו אותו בביקור בביתו. לאחר חקירה קצרה הוא אישר שיצא עם ענבר במשך שנתיים. הוא לא ידע על סיפור בריחתה מהבית ועל העובדה שהיא מאומצת. למען האמת, הגילוי הפתיע אותו לחלוטין. הוא אמר שהוא עצמו מעולם לא העלה את התגובות המדוברות לרשת הפייסבוק, וכנראה היא עשתה את זה בעצמה בכל פעם שהייתה בביתו והמחשב היה פתוח עם דף הפייסבוק שלו. לדעתו, היא העלתה את התגובות כל פעם שהוא לא היה בסביבת המחשב, ואחר כך טשטשה את עקבותיה.
לדבריו, הם נפרדו לפני חצי שנה, אבל הוא נתן לשוטרים את כתובתה. על פי בקשתי, לא ביצעו השוטרים ביקור בית בכתובת שניתנה להם, אלא מסרו לי את הממצאים והשאירו את השיקול לגבי המפגש בידי אביב.
כשקיבל אביב את כתובתה של אחותו האבודה, הוא הודה לי ונראה כמו אדם שנגמר לו האוויר. הוא הבטיח לעדכן אותי בממצאים.
רק כעבור חודש, הוא נכנס למשרד החקירות חבוק עם אישה צעירה ויפהפיה. לקח לי כמה דקות לזהות את ענבר. הם סיפרו לי על המפגש המרגש שלהם, ועל כך שהיא לא הייתה מודעת לכך שיש לה אח תאום, וכי חייה בבית הוריה המאמצים היו שונים לחלוטין מחייו של אביב עם הוריו המאמצים.
לדבריה, תמיד הרגישה שמשהו חסר לה, אך היא ייחסה את התחושות לחוסר סיפוק עצמי כללי ומכיוון שהוריה המאמצים הגבילו אותה על כל צעד ושעל, והתערבו ללא הרף בחייה, היא ברחה מהבית על מנת למצוא את דרכה בחיים באופן עצמאי.
רק משפגשה את אביב, הבינה שתחושת חוסר הסיפוק שליוותה אותה בחייה, נבעה פשוט מעצם הפרידה מאח תאום, למרות שלא ידעה על קיומו. כי כזה הוא טיב הקשר בין תאומים, גם כאלה שמעולם לא נפגשו.
וכן, פתרון החקירה הזה לא היה מתאפשר לולי שיתוף הפעולה המהיר והבלתי מתפשר של משטרת ישראל. בהחלט טוב שהם קיימים.
אלא שלפני שנה, כשמלאו לו 24, סיפרו לו הוריו המאמצים על אחות תאומה שיש לו, ואשר, למיטב הבנתם, נמסרה גם היא לאימוץ סמוך לזמן בו הוא אומץ. שנים רבות הם התלבטו וחששו אם לספר לו אודותיה, עד שלבסוף לא יכלו לשמור את הסוד.
אחות תאומה? זה כבר שונה לחלוטין מהורים נוטשים אותם לא עניין את אביב למצוא. בהתערבות השרות למען הילד, איתר אביב את זהות ההורים המאמצים של אחותו, אשר, לאחר מספר פניות עקשניות, ניאותו להיפגש איתו, אך הדגישו כי עליו להיות מוכן לכל בשורה.
במפגש קיבל אביב את הבשורה המדהימה, לפיה אחותו ענבר, ברחה מהבית לפני שלוש שנים, ולמרות מאמצי המשטרה, חוקרים פרטיים ופרסום תדיר של מודעות בעיתונות ובאינטרנט, לא נודעו עקבותיה. הם ציידו אותו בצילום של אישה צעירה ויפהפייה. לא היה צורך בבחינה מדוקדקת של התצלום על מנת להבחין בדמיון הברור ביניהם. ההורים המאמצים הבטיחו לו שעדיין לא הרימו ידיים והם ממשיכים לפרסם את תמונתה בעקביות, אך ללא הצלחה. הם הפצירו בו לשתף אותם בממצאיו, ככל שיצליח.
נואש ונסער, פנה אביב אל משרד החקירות שלי, על מנת שאעזור לו לאתר את אחותו האבודה.
ביקשתי חוקרת ממשרדי להשתמש בחשבון הפייסבוק הפרטי שלה על מנת לבצע בדיקה ראשונה. כן. נכון. לא קו חקירה שגרתי, אבל כידוע, אני עובד לפי אינטואיציות ולא לפי הליכים שגרתיים.
קיבלתי מאביב את פרטי חשבון הפייסבוק של האם המאמצת וביחד עם איילת, החוקרת במשרדי, בדקנו את דף הפייסבוק של האם. ראינו את כל הפרסומים לגבי הבת הנעדרת, קראנו את כל התגובות, ואף נכנסנו אל הדפים של האנשים שרק ביצעו מחוות "לייק" או שיתפו את המידע ללא התייחסות אישית.
אני לא חסיד גדול של תקשורת דיגיטלית, אבל עדיין, התחושה שהפתרון לסיפור החקירה הזה מונח ממש לנגד עינינו, לא נתנה לי מנוח, ומצאתי את עצמי בודק את דף הפייסבוק שוב ושוב, לאורכו ולרוחבו, עד שלבסוף הבנתי מה מציק לי.
תגובות שונות הופיעו שוב ושוב, במרווחים קצובים של זמן כמעט קבוע, על ידי אותו משתמש: גלעד אלון. התגובות שלו היו שונות בנוף המגיבים, ובניגוד להבעות ההשתתפות בצער והתמיכה מצד הגולשים, התגובות שלו קראו לאם המאמצת לחדול ממאמציה למצוא את עקבותיה של ענבר האבודה, לדעתו של אותו גלעד היה מדובר ב"מקרה אבוד".
בשלב זה קראתי לעזרתו של גאון מחשבים, אשר ידע להגיד לי, אחרי פחות מחצי שעה של נבירות דיגיטליות והקלדת משפטים שהזכירו לי שיעורי מתמטיקה בסין, כי מדובר בחשבון פייסבוק אמיתי.
הזמנתי את אביב אל משרדי, מסרתי בידיו את הממצאים, הראיתי לו את התגובות שעוררו את חשדי, וביקשתי את רשותו לערב את המשטרה, למסור את פרטי כתובת האיי.פי שמצא איש המחשבים, ולתהות על קנקנו של גלעד אלון. אביב הסכים איתי שמדובר בתגובות חריגות ונתן את אישורו למעורבות המשטרה.
לא היה קל להשיג את שיתוף הפעולה מצד המשטרה, במיוחד כשמדובר בזהות אמיתית של משתמש אינטרנטי, אבל לאחר בדיקה עם ההורים המאמצים וההורים הביולוגיים של ענבר, הם הסכימו לחקור את העניין, במיוחד כשהבינו שמדובר בקצה חוט, קלוש ככל שיהיה, לעלות על עקבותיה של אישה שנעדרת למעלה משלוש שנים.
באמצעות צו מיוחד, איתרו השוטרים את כתובתו של גלעד אלון בתל אביב, והפתיעו אותו בביקור בביתו. לאחר חקירה קצרה הוא אישר שיצא עם ענבר במשך שנתיים. הוא לא ידע על סיפור בריחתה מהבית ועל העובדה שהיא מאומצת. למען האמת, הגילוי הפתיע אותו לחלוטין. הוא אמר שהוא עצמו מעולם לא העלה את התגובות המדוברות לרשת הפייסבוק, וכנראה היא עשתה את זה בעצמה בכל פעם שהייתה בביתו והמחשב היה פתוח עם דף הפייסבוק שלו. לדעתו, היא העלתה את התגובות כל פעם שהוא לא היה בסביבת המחשב, ואחר כך טשטשה את עקבותיה.
לדבריו, הם נפרדו לפני חצי שנה, אבל הוא נתן לשוטרים את כתובתה. על פי בקשתי, לא ביצעו השוטרים ביקור בית בכתובת שניתנה להם, אלא מסרו לי את הממצאים והשאירו את השיקול לגבי המפגש בידי אביב.
כשקיבל אביב את כתובתה של אחותו האבודה, הוא הודה לי ונראה כמו אדם שנגמר לו האוויר. הוא הבטיח לעדכן אותי בממצאים.
רק כעבור חודש, הוא נכנס למשרד החקירות חבוק עם אישה צעירה ויפהפיה. לקח לי כמה דקות לזהות את ענבר. הם סיפרו לי על המפגש המרגש שלהם, ועל כך שהיא לא הייתה מודעת לכך שיש לה אח תאום, וכי חייה בבית הוריה המאמצים היו שונים לחלוטין מחייו של אביב עם הוריו המאמצים.
לדבריה, תמיד הרגישה שמשהו חסר לה, אך היא ייחסה את התחושות לחוסר סיפוק עצמי כללי ומכיוון שהוריה המאמצים הגבילו אותה על כל צעד ושעל, והתערבו ללא הרף בחייה, היא ברחה מהבית על מנת למצוא את דרכה בחיים באופן עצמאי.
רק משפגשה את אביב, הבינה שתחושת חוסר הסיפוק שליוותה אותה בחייה, נבעה פשוט מעצם הפרידה מאח תאום, למרות שלא ידעה על קיומו. כי כזה הוא טיב הקשר בין תאומים, גם כאלה שמעולם לא נפגשו.
וכן, פתרון החקירה הזה לא היה מתאפשר לולי שיתוף הפעולה המהיר והבלתי מתפשר של משטרת ישראל. בהחלט טוב שהם קיימים.
