מה שרואים מכאן לא רואים משם
במרכז הלוגיסטי של אחת מחברות התרופות הגדולות בארץ, התחילו להתגלות חוסרים ואי דיוקים בין רשימות המלאי לבין דוחות המכירות. במילים אחרות: יש גנב אחד או שניים שמסתובבים כאן חופשי.
מנכ"ל החברה פנה אל משרד החקירות שלי וביקש שאבדוק עבורו את השטח ואעלה מספר רעיונות לטיפול בבעיה.
אני אוהב להיות קרוב למרכז ההתרחשות אותו אני מתבקש לבדוק. להסתובב בשטח, להיראות הכי סתמי כדי שאנשים לא יחששו לדבר לידי, לקלוט דפוסי התנהגות חשודים ולהבין, פחות או יותר, איך המקום מתנהל.
היה קשה לגלות, בין עשרות העובדים שנכנסו ויצאו מהמחסן במשך היום, מישהו או משהו חריג. מהתבוננות של כמעט יום עבודה שלם, נראה היה שהעובדים מבצעים את עבודתם, הסחורה נכנסה ויצאה בלי שאף אחד ייראה עצבני או מודאג, שום כסף לא החליף ידיים בסתר ובאופן כללי נראה היה שהעסקים כרגיל.
עסקים כרגיל זה משהו שבדרך כלל מדליק כמה נורות אזהרה אצל חוקר פרטי טוב. הדוחות שהוצגו בפני היו ברורים ולא מסובכים מידי להבנה: מישהו דואג שכמות רצינית של סחורה תיעלם.
הגשתי למנכ"ל החברה הצעה לבדיקה מעמיקה יותר. הוא אמר שאני מציע דרך פעולה פשוטה מידי ושהוא בספק אם הפתרון יכול להיות פשוט כל כך, אבל שווה לנסות.
מה שעשינו היה להציב מצלמה אחת גדולה ובולטת מעל דלת הכניסה, שנתנה תצפית טובה על החלל המרכזי של מחסן התרופות, ובמקביל, הצבנו מצלמה קטנה יותר, אותה החבאנו בפינה נסתרת בקצה השני. כך קיבלנו מבט כולל על המחסן וכמעט אפס סיכויים לא לגלות מי או מה עומדים מאחורי הגניבות במפעל.
המנכ"ל כינס את כל העובדים לאסיפה מיוחדת, הציג בפניהם ללא כחל ושרק את העובדות. נתן למבצע העבירה הזדמנות להסגיר את עצמו בשקט ובארבע עיניים, והודיע שבכל מקרה הוא מצפה לפתור את התעלומה בתוך עשרים וארבע שעות. השמועה על משרד חקירות שנשכר לצורך המבצע עשתה לה כנפיים והאנשים התחילו להיראות עצבניים ומודאגים. האמת שקצת ריחמתי עליהם.
אלא מה? העובדים ידעו רק על המצלמה הגדולה והגלויה מעל הדלת. את העובדה שיש מצלמה קטנה יותר ונסתרת, אף אחד לא טרח לספר להם.
ואכן, בבדיקת תוכן המצלמה בבוקר הראשון התגלתה התמונה הבאה:
אחד העובדים נכנס בסוף היום אל המחסן, חמוש בדוחות המעבדה שלו, נראה מעלעל בהם ומתחיל להעמיס ארגזי תרופות תוך שהוא מסמן לעצמו רישומים קטנים, ובאופן כללי נראה כאילו הוא עובד השנה. השעון הגדול הראה על דקות ספורות לפני חמש, אבל העובד המצטיין שלנו נראה כאילו שעות נוספות בשכר מינימום זה פשוט חלום חייו.
שעה-שעתיים אחר כך, כשהמקום התחיל להתרוקן מעובדים, התחילו ההתרחשויות המעניינות באמת.
העובד נטש את איזור המצלמה הגדולה, עבר אל שטח אתו המצלמה לא כיסתה, והתחיל לרוקן מהמדפים, באופן אקראי כביכול, מספר תרופות מכל מדף ומכל איזור. גיליון הדוח שלו כבר לא כל כך עניין אותו פתאום, ומופע הרישומים המדויק אותו נתן לטובת המצלמה הגלויה פשוט נזנח. הוא העמיס את הארגז הגנוב על הארגזים אותם רשם קודם, ויצא מהמחסן, שמח וטוב לב.
כשהוצגו בפניו ממצאי המצלמה הנסתרת, הוא עוד טען ברוב חוצפתו שכל העניין לא חוקי, שרימו אותו, שסיפרו לו על מצלמה אחת כשלמעשה היו שתיים, שהוא יביא עורך דין, ועוד, ועוד, ועוד התנהגות נואשת של אדם שנתפס על חם.
מה שמביא אותנו למסקנה הפשוטה אך הברורה: כשאתה חושב שאתה בטוח במשהו, כדאי שתפקפק במראית העין שלך.
אמנון רודס חקירות-נשר
מנכ"ל החברה פנה אל משרד החקירות שלי וביקש שאבדוק עבורו את השטח ואעלה מספר רעיונות לטיפול בבעיה.
אני אוהב להיות קרוב למרכז ההתרחשות אותו אני מתבקש לבדוק. להסתובב בשטח, להיראות הכי סתמי כדי שאנשים לא יחששו לדבר לידי, לקלוט דפוסי התנהגות חשודים ולהבין, פחות או יותר, איך המקום מתנהל.
היה קשה לגלות, בין עשרות העובדים שנכנסו ויצאו מהמחסן במשך היום, מישהו או משהו חריג. מהתבוננות של כמעט יום עבודה שלם, נראה היה שהעובדים מבצעים את עבודתם, הסחורה נכנסה ויצאה בלי שאף אחד ייראה עצבני או מודאג, שום כסף לא החליף ידיים בסתר ובאופן כללי נראה היה שהעסקים כרגיל.
עסקים כרגיל זה משהו שבדרך כלל מדליק כמה נורות אזהרה אצל חוקר פרטי טוב. הדוחות שהוצגו בפני היו ברורים ולא מסובכים מידי להבנה: מישהו דואג שכמות רצינית של סחורה תיעלם.
הגשתי למנכ"ל החברה הצעה לבדיקה מעמיקה יותר. הוא אמר שאני מציע דרך פעולה פשוטה מידי ושהוא בספק אם הפתרון יכול להיות פשוט כל כך, אבל שווה לנסות.
מה שעשינו היה להציב מצלמה אחת גדולה ובולטת מעל דלת הכניסה, שנתנה תצפית טובה על החלל המרכזי של מחסן התרופות, ובמקביל, הצבנו מצלמה קטנה יותר, אותה החבאנו בפינה נסתרת בקצה השני. כך קיבלנו מבט כולל על המחסן וכמעט אפס סיכויים לא לגלות מי או מה עומדים מאחורי הגניבות במפעל.
המנכ"ל כינס את כל העובדים לאסיפה מיוחדת, הציג בפניהם ללא כחל ושרק את העובדות. נתן למבצע העבירה הזדמנות להסגיר את עצמו בשקט ובארבע עיניים, והודיע שבכל מקרה הוא מצפה לפתור את התעלומה בתוך עשרים וארבע שעות. השמועה על משרד חקירות שנשכר לצורך המבצע עשתה לה כנפיים והאנשים התחילו להיראות עצבניים ומודאגים. האמת שקצת ריחמתי עליהם.
אלא מה? העובדים ידעו רק על המצלמה הגדולה והגלויה מעל הדלת. את העובדה שיש מצלמה קטנה יותר ונסתרת, אף אחד לא טרח לספר להם.
ואכן, בבדיקת תוכן המצלמה בבוקר הראשון התגלתה התמונה הבאה:
אחד העובדים נכנס בסוף היום אל המחסן, חמוש בדוחות המעבדה שלו, נראה מעלעל בהם ומתחיל להעמיס ארגזי תרופות תוך שהוא מסמן לעצמו רישומים קטנים, ובאופן כללי נראה כאילו הוא עובד השנה. השעון הגדול הראה על דקות ספורות לפני חמש, אבל העובד המצטיין שלנו נראה כאילו שעות נוספות בשכר מינימום זה פשוט חלום חייו.
שעה-שעתיים אחר כך, כשהמקום התחיל להתרוקן מעובדים, התחילו ההתרחשויות המעניינות באמת.
העובד נטש את איזור המצלמה הגדולה, עבר אל שטח אתו המצלמה לא כיסתה, והתחיל לרוקן מהמדפים, באופן אקראי כביכול, מספר תרופות מכל מדף ומכל איזור. גיליון הדוח שלו כבר לא כל כך עניין אותו פתאום, ומופע הרישומים המדויק אותו נתן לטובת המצלמה הגלויה פשוט נזנח. הוא העמיס את הארגז הגנוב על הארגזים אותם רשם קודם, ויצא מהמחסן, שמח וטוב לב.
כשהוצגו בפניו ממצאי המצלמה הנסתרת, הוא עוד טען ברוב חוצפתו שכל העניין לא חוקי, שרימו אותו, שסיפרו לו על מצלמה אחת כשלמעשה היו שתיים, שהוא יביא עורך דין, ועוד, ועוד, ועוד התנהגות נואשת של אדם שנתפס על חם.
מה שמביא אותנו למסקנה הפשוטה אך הברורה: כשאתה חושב שאתה בטוח במשהו, כדאי שתפקפק במראית העין שלך.
אמנון רודס חקירות-נשר
