אביה של תמר, שהתאלמן לפני מספר שנים ומאז זקוק לטיפול והשגחה צמודה, לא מאמין בנטילת תרופות מסודרת ועקבית. הוא מחליט בעצמו איזו גלולה עדיף לקחת, או יותר נכון, לא לקחת, וטוען בתוקף שבן אדם כמוהו, שעבר כל כך הרבה בחייו, לא צריך לסיים את חייו כשכימיקלים מנהלים לו את החיים.
האמת שאני מבין אותו, אבל אני גם מבין את תמר, שלא רוצה לזנוח אותו בבית אבות ולהוציא אותו מסביבתו המוכרת. לכן הגיע הפתרון בצורת פיליפיני צמוד, שיבוא ויגור איתו, יטפל בו, יטייל איתו ויחזיר לו את שמחת החיים.
לפני שהיא פנתה אל סוכנויות המטפלים, היא באה אלי כדי להתייעץ. תמר לא פראיירית. היא יודעת שבימינו, לסמוך בעיוורון על בני אדם, יכול להתגלות כנאיביות מסוכנת.
המלצתי לה על מספר סוגים של מצלמת מעקב משכללות שניתן להתקין במקומות נסתרים אך מרכזיים בבית, והלכתי איתה אל בית האב על מנת לבחור את המיקומים הטובים ביותר למצלמות.
בתום המבצע, הרגישה תמר בטוחה יותר לחפש את המטפל המושלם.
היא בדקה מספר אנשים ששלחה לה הסוכנות ובחרה לבסוף בבחור פיליפיני נחמד, שמח, קופצני, בריא ונלהב, שנשבע לה ש: כן כן, בטח בטח, יודע מטפל. למה לא. סוכריה טובה. מלוקו הכי טוב!
גם אם חלף בראשה של תמר הבהוב האזהרה, היא בחרה לבטל אותו. זה שיש לך 'לוקו' בשם, לא בהכרח הופך אותך לפסיכי. באמת! לאן נגיע אם נתחיל לראות סימנים בכל שטות?
וככה התחילו החיים החדשים של שמעון בן השמונים ושלוש, ומלוקו בן השלושים וחמש. זיווג שלא היה עובד בשום הזיה של אף אחד מהם בתחילת חייהם - הסתדר על הצד הטוב ביותר עקב אילוצי החיים.
סליחה. כמעט על הצד הטוב ביותר, כן? אחרת בשביל מה אתם צריכים
חוקר פרטי שיספר לכם על זקנים ועובדים זרים?
בשבוע הראשון פרח הרומן החדש. מלוקו הוציא את האב לטיול כל בוקר, האכיל אותו, התווכח איתו שהתרופות הסגולות עדיפות על התרופות האדומות, שיחק איתו בדומינו לא נתן לו לנצח, הרכיב איתו פאזלים והתעקש לחבר חלקים שלחלוטין לא מתאימים, הכין לו ארוחות בריאות אך משונות, ובאופן כללי נראה היה שהאב נמצא בידיים טובות.
תמר, שבדקה מידי יום את תוכן מצלמות המעקב, התחילה לחשוב שהן מיותרות ושקלה לבטל את פעילותן, אלא שאז הגיע הטלפון המבוהל מהאב:
"מעשן! הוא מעשן לי בבית סיגריות עם ריח נוראי! אני מכיר את הריח הזה! אני זוכר אותו עוד מהזמנים שבהם הייתי מריח את זה מהחדר שלך.... לא. אני לא משתגע! תקשיבי לי מותק, הוא מעשן את הסיגריות האלה ואז הולך וגומר לי את כל האוכל! תבואי ותראי בעצמך!
לתמר לא היה לב לגלות לאב את עובדות החיים. היא לא חשבה שהוא ייקח ברוח טובה את תכנית הריאליטי החדשה בה הוא מככב בעל כורחו וללא ידיעתו, והחליטה לחכות מספר ימים ולבדוק.
לילה אחד התקשר אליה האב בבכי. הוא נפל מהמיטה, נחבל בראשו ולא הצליח להתרומם. כל הקריאות שקרא לעבר החדר של מלוקו נותרו ללא מענה. המטפל השמח לא שמע, או לא התעניין, והאב נותר על הרצפה חבול, כואב ובוכה.
בבדיקת המצלמות התברר שהפיליפיני המשוגע אכן פינק את עצמו באותו ערב עם כמה ג'וינטים משובחים, הכין לעצמו ארוחת מלכים, והלך לישון בחדרו שמח וטוב לב. הילטון! כשארע המקרה, מלוקו כבר היה שקוע בתרדמת מסוממים כבדה, ולא שמע מאומה.
למותר לציין שתמר הזועמת העיפה אותו ללא כל גינוני נימוס נשיים או תרבותיים.
היום האב מתגורר איתה בביתה, היא דואגת לו ומטפלת בו במסירות הראויה לו. הילדים שלה אוהבים את הסבא ומבינים שאין אדם שנשאר צעיר לנצח, ואין תחליף לחיים בחיק המשפחה.
אמנון רודס חקירות-נשר