הנוכלת מטבריה
לידיה הגיעה למשרד החקירות שלנו מבולבלת וכועסת. יש משהו שאתם צריכים לדעת על חוקרים פרטיים. במקרים רבים אנחנו צריכים לתפקד גם כפסיכולוגים. כיף חיים.
אחרי שניסתה כל שיטה של אימון והדרכה לשיפור חייה, היא הגיעה אל מתקשרת רוחנית מטבריה, אשר, אם להאמין למודעה היפה שפרסמה באינטרנט, יכולה להביא את חייך לשיפור ניכר באמצעות תקשורים שהיא מקבלת מישויות בעלות אור לבן. החיים, כך טענה המודעה סגול על גבי לבן, כבר לא יראו אותו דבר.
החיים של לידיה באמת לא נראו אותו דבר אחרי שהרימה את הטלפון והתקשרה אל אהובה, המתקשרת המוכשרת.
הסכום שנדרשה לשלם עבור הזכות לקבל את המסרים של ישויות האור הלבן היה לחלוטין לא הגיוני. תחשבו על טיול של חודש לחו"ל. אבל עבור לידיה, שכבר ניסתה הכול, לא היה סכום אותו לא תהיה מוכנה לשלם עבור ההבטחה "לצעוד סוף סוף בדרך אל האושר, ההצלחה, האהבה והעוצמה".
בסופו של דבר, ולאחר חודשיים של מפגשים, ומשדבר לא השתנה בחייה, נדהמה לידיה לקבל את התשובה הסופית אך הנחרצת מאהובה, שהודיעה לה שהיא מצטערת, אך ישויות האור הלבן איתן היא מתקשרת טוענות בתוקף שהשנה הזו היא "לא השנה שלה", שתשתמש בכלים אותם רכשה בינתיים במהלך המפגשים וכן. שבהחלט תנסה שוב בשנה הבאה.
מיותר לציין שכל ניסיון של לידיה לקבל את כספה, או לפחות את חלקו, בחזרה, עלו בתוהו.
הבטחתי ללידיה שאעשה ככל שביכולתי לעזור, והתקשרתי בעצמי אל אהובה, כשאני מציג את עצמי כלקוח פוטנציאלי שמבקש את עזרתה בחייו המבולבלים. אהובה אמרה שאבוא אליה לפגישת יעוץ ראשונית. כשביקשתי לברר עלויות ושיטת תמחור, קיבלתי את התשובה הפסקנית: מה שיגיד האור זה מה שתשלם.
מי אני שאתווכח עם ישויות מוארות? שמרתי את הקלטת של השיחה הזאת, התקנתי על עצמי מכשיר הקלטה סמוי ועשיתי טיול לטבריה. נחוש לחשוף את ההונאה.
אהובה ישבה איתי במטבח המוזנח שלה, ברקע הבהבה הטלויזיה במרץ, וילד ישב בפינה ושיחק בצעצוע לא מזוהה. עכשיו התבקשתי לספר קצת על עצמי.
למה לא. פתחתי בסיפורים שלא היו ולא נבראו על כל הדברים שעשיתי בחיי ועליהם אני מצטער. סיפרתי על אהבות ישנות שהיו והלכו. על אנשים שסיבכו אותי בעסקאות מפוקפקות (אופס. קרקע מסוכנת), ועל היחסים המורכבים שלי עם הורי. "את חייבת לעזור לי, אהובה," סיכמתי בלהט. "אני כבר לא יודע מה לעשות!"
אהובה נשענה אחורה בשביעות רצון והסתכלה עלי בשקט כמה דקות. אחר כך היא ביקשה ממני להצטרף אל הילד שלה ואל הבוב ספוג שלו, בעוד היא פותחת בתקשור.
שבע דקות אחר כך היא קראה לי בחזרה וסיכמה בשביעות רצון:
"תקשרתי עם שלומית, היונה הלבנה, ואחרי שסיפרתי לה את הסיפור שלך, היא אמרה שאין בעיה לסדר לך את החיים. זה ייקח שלושה חודשים לפחות אבל אנחנו נחזיר לך את הכבוד האבוד שלך, נכניס לחייך אהבה מהסרטים ונשקם לגמרי את הקשר עם ההורים שלך. אין כמו הורים. זה יעלה לך..."
שעון כסף חדש משובץ ביהלומים קטנים. ככה זה יעלה לי.
כאן היה תורי להישען אחורה, לחייך אל אהובה בשביעות רצון ולזרוק את הפצצה:
"את יודעת, יש משהו שלא סיפרתי לך, ואני מצטער שהסתרתי את זה, למרות שאני די מתפלא שהיונה הזאת שלך לא עלתה על זה. גם אני בעצמי מתקשר עם ישויות חיצוניות, והן טענו בתוקף שאת נוכלת, שאין לך שום כוחות מיוחדים, ובטח שלא יכולות, כלומר, אם לא לוקחים בחשבון את היכולות שלך להפיל בפח אנשים תמימים, וששיטת הפעולה שלך היא לגרום לאדם להאמין שהמפגשים איתך אכן יובילו אותו אל המטרה הנכספת, אלא שבסופו של דבר את טוענת שאת מצטערת, אבל במקרה המסוים הזה, אין מה לעשות, כי הכוכבים לא בעד. אני צודק או שאני די קרוב?"
שתיקה. אפילו הילד הקטן הסתכל עלי בעיניים עגולות.
"אתה מהמשטרה אתה?" היא שאלה לבסוף.
"את מודה שאת נוכלת?" החזרתי שאלה משלי.
"מודה, מודה." היא רטנה "מה אתה רוצה?"
לידיה קיבלה את כספה בחזרה. אני אכלתי פלאפל טוב וחזרתי למשרד.
לא רע בשביל יום עבודה מוזר אך מספק.
אני מבקש מכם. כשאתם מחפשים פתרון למצוק או בעיה, תבדקו טוב טוב אל מי אתם הולכים!
אמנון רודס חקירות,
