חובבת האופנה
הסניף ממוקם בקניון הומה בחיפה, התקופה בה נרשמו ההפסדים הייתה תקופת הקיץ, וגם אם מביאים בחשבון את המיתון, עדיין, המספרים עליהם דיווחה לי הנהלת הרשת, היו לחלוטין לא הגיוניים. הלכתי לשמוע מה יש למנהל הסניף ועובדיו להגיד.
מנהל הסניף הציג בפני ספרי חשבונות מסודרים ומדויקים. הוא שיתף פעולה לאורך כל החקירה וסימני העצבנות היחידים שגילה היו קשורים לחששות שמא יפטרו אותו ויביאו מנהל מוצלח יותר. הניחוש שלי היה שלא הוא מקור הבעיה.
תצפית על שתי הכניסות של הסניף לא גילתה שום תנועה חריגה
כלומר, שום תנועה חריגה מלבד אישה צעירה, בעלת מראה רגיל לחלוטין, אשר במבט ראשון לא נראה היה שמדובר בחובבת אופנה מושבעת, ועדיין, כאשר הבחנתי בה נכנסת אל הסניף בפעם השלישית באותו שבוע, בשעות אחר הצהרים העמוסות, ויוצאת בהבעה מודאגת אך עצבנית, כשברשותה מספר שקיות, נדלקו לי כמה נורות אדומות.
זה היה הזמן מבחינתי להפעיל את אריאלה. חוקרת במשרדי. שווה לבדוק.
ימי ראשון, שלישי וחמישי היו ימי הפעילות המועדפים על "חובבת האופנה" שלנו. אריאלה חיכתה איתי במכונית בסבלנות, ואכן, ביום שלישי בסביבות חמש אחר הצהריים, גילינו אותה נכנסת אל הסניף.
אריאלה נכנסה אחריה, מצוידת במצלמה מתוחכמת, ושמרה על מרחק סביר, כשהיא מחטטת בסטנדים ומעמידה פנים שהיא מתלבטת בין חולצה לבנה לחצאית עור שחורה. הנעקבת שלנו בחרה לעצמה שמלת ערב יוקרתית במיוחד, מכנסי ג'ינס בעלי מחיר מוצדק אך מעצבן וקינחה בבושם של אחד המותגים המובילים.
למה שאישה שלבושה בג'ינס מהשוק וטי-שירט מהתיכון, תרכוש לעצמה פריטים כל כך יקרים? ועוד באופן קבוע? החשדות שלנו התפוגגו והפכו לקצה חוט בטוח.
אריאלה ניגשה אליה בחיוך, כשהיא מראה לה את חצאית העור לגביה התלבטה ושאלה אותה מה דעתה על המחיר.
נשים. רק תן להן לדבר על בגדים. אם הייתי ניגש אל גבר זר בחנות ושואל אותו מה דעתו על צבע העניבה שבחרתי, קרוב לוודאי שהייתי זוכה לכינויים צבעוניים במיוחד. אבל נשים לא נותנות לפרטים שוליים ולא רלוונטיים להפריע להן לדסקס באושר את האהבה שלהן לבגדים שכל מטרתם היא להירכש על מנת להילבש אולי פעם אחת ולשבת אחר כבוד בארון.
חובבת האופנה שלנו שיתפה פעולה, כמובן, עזרה לאריאלה לבחור חצאית "טובה יותר", ואפילו הראתה לה בגאווה את שמלת הערב בה בחרה לפעילות התורנית שלה.
כשאריאלה הבחינה בנעקבת שלנו ניגשת לקופה, היא מיהרה "להתחרט" על החצאית אותה בחרה, אספה במהירות שרשרת קטנה מהסטנד והתמקמה מאחוריה. תוך שהיא מוודאת שיש לה זווית צילום טובה של הקופה ושל הבחורה.
לעומד מהצד לא הייתה סיבה להבחין בשינויי הבעות הפנים הזעירים אצל הקופאית. חיוורון קל שפשט על פניה כשהנעקבת שלנו נעמדה מולה, התנשמות מואצת יותר ותנועות קלות של עצבנות. הפטפטנות נעלמה, החיוכים נגוזו והידיים התחילו לעבוד במהירות על מקשי הקופה.
קליק. תגידו שלום לגנבת שלנו.
שמלת ערב בחמישים שקלים במקום חמש מאות. ג'ינס בשלושים שקלים במקום בשלוש מאות, ובושם בעשרים שקלים במקום במאתיים.
לא רע בכלל עבור רכישה שבמצב אחר הייתה מוחקת לפחות רבע משכורת ממוצעת.
בעימות שנערך בין הנהלת הרשת לבין הקופאית, ומשהוצגו בפניה הצילומים אותם אספנו, נחשף שיתוף הפעולה בין השתיים. חברות ותיקות שחשבו שגילו את השיטה להתלבש היטב במינימום עלויות.
תמימות או טיפשות. כמה זמן עוד הן חשבו שיוכלו להמשיך?
אמנון רודס חקירות, נשר
