חקירות ילדים – עניין מורכב
מהכפר לעיר. מפרחי סביון לפרחי בטון
הם הוצרכו לעבור לעיר בשל עבודתו של הבעל, מטפל אלטרנטיבי שנשכר לעבוד בעיר במרפאה גדולה. אישתו עברה איתו בלית ברירה, לאחר בכל השנים עבדה כמעצבת הגראפית של הקיבוץ בו גרו ובאופן כללי מאוד אהבה את חייה.
כבר מהפגישה הראשונה התרשמתי שהם זוג אנשים שיהיה להם קשה להסתדר בעיר גדולה. הם היו מאוד בהירים, על סף חיוורות, גובהו של הבעל היה ממוצע, שיערו בלונדיני קצר, דיברו היה רך שקט ומאוד איטי, ולבושו היה קיבוצניקי מיושן, חולצה משובצת דהוייה ומכנסי בד פשוטים. האישה הייתה נמוכה ממנו, בלונדינית גם היא, על צווארה שרשראות רבות, ולגופה שמלת סיקסטיז רחבה. ממש ילדת פרחים.
הם נכנסו אליו ביום קייצי כאשר פניהם נפולים, והתיישבו מולי, סירבו בנימוס להצעת קפה או מים והתחילו לספר לי על המקרה ללא שהיות. הבעל החל ראשון במתינות רבה. הם הגיעו לעיר לפני כחודשיים, ורשמו מיד את הילד לבית ספר ציבורי ומוכר בעיר, וכבר בשבוע הראשון הילד היה חוזר בוכה ורץ מהר להסתגר בחדר, ואף סירב לחזור למחרת לבית ספר, ורק אחרי שיכנועים רבים חזר אך ורק בליווי אחד ההורים, לאחר שהם לא הצליחו לגרום לו לספר מה קרה.
המורים לא ידעו לתת תשובה, אם הילד נופל קורבן לאלימות כזאת או אחרת. אמרו שהם לא הבחינו בכלום, כאשר ההורים איימו שהם יערבו את המשטרה, אמרה הנהלת בית הספר שלא כדאי, כי זה רק יקשה על קליטת הילד בבית הספר, וכדאי לתת להם לפתור את העניין.
הילד לא הוסיף פרטים נוספים לחשדות ההורים. הוא הסתגר בעצמו דומע וסירב לשתף פעולה עם ההורים. כנראה הוא היה עדיין בהלם התאקלמות. הקצב של העיר לא ממש התאים לו. הילד היה העתק מושלם של ההורים. צנום בהיר וביישן.
לאחר שלא נרגעו מהבטחת המורים - הדברים מהם חששו נמשכו - ואף נרתעו מלערב משטרה, החליטו על דרך ביניים, לשכור את שירותיו של משרד חקירות שיבדוק את הנושא באופן דיסקרטי וכך ידעו באופן בטוח מה קורה לילדם בזמן הלימודים.
חקירות ילדים – עסק רגיש
אך כמו כולם נדהמנו לגלות שבסופו של דבר זו הייתה המחנכת של הילד, שכנראה מסיבות פסיכולוגיות או משהו אחר, נהגה לצעוק על הילד ללא סיבה, ולדרוש ממנו דברים לא הגיוניים כמו ידע נרחב בנושא בו ילד בן 12 לא אמור ממש לדעת ועוד דברים מופרכים ואכזריים. אחד הדברים שגילינו היה שהיא נהגה להתעלל בשאר הילדים ולא רק בילד החדש. היא הייתה מאיימת עליהם שאם יספרו היא תוריד להם את הציונים. כנראה שבבית הספר ידעו עליה, אך פחדו מהתקשורת, ולכן ניסוי לסגור זאת בין כותלי בית הספר, אך ללא הצלחה רבה.
