גניבת הנוסחאות הגדולה של חברת המשקאות
ביום בהיר אך קר מאד בחורף האחרון, נכנס למשרדי, אדם גבה קמה, חמור סבר, ובידיו סל גדול עם מספר בקבוקי משקה של חברה מוכרת.
הוא הציג את עצמו כשאול נ', בעליה של חברת משקאות ישראלית וותיקה. אמנם משקאות החברה נמכרו תחת הלוגו של חברה בינלאומית, אך המשקאות עצמם נשאו את שמם המקורי. הופתעתי מביקורו, אך למדתי במשך השנים, שאנשים לא מגיעים ללא סיבה מוצדקת למשרד החקירות שלי. תמיד יש סיבה טובה ומוצדקת להגעתם אליי.
שאול סיפר לי שבשנה האחרונה, חברה מתחרה הקדימה את חברתו והשיקה משקה חדש, שבמשך שנים מיטב המוחות עבדו על הכנתו במעבדות חברתו. כלומר, לא היה לו ספק שמישהו מכר לחברה המתחרה את הנוסחאות המקוריות.
עוד לפני שהספקתי לשאול, הוא אמר לי שכל העובדים, אך בעיקר עובדי המעבדה, עוברים בדיקות קפדניות לפני שהם נכנסים למעבדה וגם כשהם יוצאים מתחומיה. לעובדים בזמן העבודה, אסור להסתובב עם הטלפונים הניידים שלהם בתחומי המפעל, ורק כשהם יוצאים לביתם, הם יכולים לפתוח את המכשירים שלהם. כשהם נמצאים בתחום המפעל הם מתקשרים באמצעות מכשירים שהמפעל מספק להם.
במעבדה עצמה פועלות עשרות מצלמות, והעבודה על המחשבים מתבצעת באמצעות סיסמאות אישיות. אסור לעובדים להעביר את החומרים הקיימים על המחשבים בעבודה, למחשבים הפרטיים או לכל גורם אחר. מדי פעם העובדים עוברים בדיקות פוליגרף במפתיע, על מנת לחשוף אם אחד מהם, בכל זאת הצליח להוציא מתחומי המפעל, נוסחאות או מידע חסוי אחר.
הופתעתי מההקפדה ומהחומרה שבעלי החברה ייחסו למידע הקיים במעבדות החברה, אך מכיוון שידעתי עד כמה התחרות בין חברות למשקאות היא תחרות חסרת פשרות, הבנתי שכאשר חברה אחת מצליחה לגנוב מחברה אחרת נוסחה יקרת ערך, לגניבה יש משמעות כלכלית ותדמיתית.
ביקשתי משאול שיכין לי רשימה של כל העובדים במעבדה, כולל אנשים שאינם עובדים במעבדה עצמה, אבל יש להם כניסה לתחומיה, וכמובן, ביקשתי שתהיה לי גישה לחדר הבקרה היכן שממוקמים מסכי המצלמות הנסתרות.
כעבור יומיים קיבלתי לידי את רשימת העובדים, מספרי הטלפון שלהם, הכתובות הפרטיות והסטאטוס האישי שלהם. מדובר היה ב-20 עובדים, רובם וותיקים, בעלי משפחות המקושרות למפעל עוד כשהיה בבעלות ישראלית. העובדים החדשים היו בניהם של עובדים שהיו ממקימי המפעל.
הייתה לי תחושה, שהחפרפרת שלי אינה מופיעה ברשימת השמות שנמסרה לידי.
למחרת הגעתי למשרדי החברה בשעת בוקר מוקדמת. במקום היו מעט אנשים, רובם אנשי אחזקה והשומרים. בחדר הבקרה היה אדם אחד שהשגיח על המסכים, שהציגו תמונות של חדרי המעבדה וההנהלה.
הייתי כל היום במפעל, פגשתי עשרות עובדים, חלקם עובדי המעבדה, אחרים עובדים באריזה, ולכולם היה מכנה משותף. כולם היו מרוצים ממקום העבודה, היו חרוצים ושיבחו את תנאי העבודה והיחס החם והאדיב שהם קיבלו מבעלי החברה.
בשעה 17:00 רוב העובדים עזבו את תחומי המפעל, ובאופן מפתיע, גם האיש האחראי על חדרי הבקרה. הופתעתי שאחד המקומות החשובים במפעל, חדר הבקרה, ננטש יחד עם החדרים האחרים. כששאלתי את שאול מדוע אין איש בחדר הבקרה אחרי שעות העבודה, הוא הסביר לי שכל החדרים ננעלים בסיום העבודה, ואף אחד אינו מורשה להסתובב בתחומי המפעל לאחר שהשער הראשי נסגר.
עם חריגה אחת. עובדי הניקיון. הם היחידים שמותר להם להסתובב במפעל אחרי שכולם עוזבים. לפי דברי שאול, עבודות הניקיון אורכות כשעתיים. למה שעתיים? שאלתי. כל כך הרבה זמן עובדי הניקיון צריכים כדי לשטוף מספר חדרים? שאול אמר לי שהעובדים מנקים באופן יסודי את המעבדה, כשהם נאלצים להסיר חומרים מסוכנים הניתזים במהלך העבודה על מכשירים יקרי ערך המותקנים במעבדה.
שאלתי אותו אם אף אחד לא עוקב אחרי העבודה של המנקים. הוא ציין שעובדי הניקיון עוברים תשאול לפני שהם מתקבלים לעבודה, ורבים מהם, אפילו לא יודעים להפעיל מחשב.
לי הייתה דעה אחרת בנושא. ולכן, למחרת היום, כשהגעתי למפעל, ביקשתי משאול להישאר אחרי שעות העבודה בחדר הבקרה. קיבלתי משאול את האישור המתאים, ואחרי שהאחראי על חדר הבקרה עזב, תפסתי את מקומו.
בחצי שעה הראשונה אחרי שכולם עזבו, התמונות על המסכים היו מאד דומות. אפשר היה לראות את העובדים מנקים במרץ וביסודיות את החדרים.
אחרי כארבעים דקות, שישבתי בחדר ועקבתי אחרי פעילות המנקים, הבחנתי שבאחד החדרים, התמונה טושטשה וכמעט ולא ניתן לראות מה קורה בחדר. התקרבתי למסך, והצלחתי להבחין בתנועה של אדם, אך בקושי רב.
ראיתי שמדובר בחדר בקומה הראשונה, חמש דקות מרחק מהמקום שבו שהיתי, ובלי לחשוב פעמיים, התחלתי לרוץ לכיוון. הייתה לי תחושה חזקה שאני עומד לחשוף את החפרפרת שגרמה נזק רב למפעל.
הכנתי את עצמי למצב שאולי אצטרך להתעמת עם אדם אלים או מבוהל, אך גם את זה לקחתי בחשבון.
אחרי כשתי דקות של ריצה קלה, הגעתי חדר שנצפה במסכי הבקרה. המקום היה שקט מאד. קיוויתי שהחפרפרת פועלת לבד ושלא אצטרך להתמודד עם יותר מאדם אחד.
פתחתי בזהירות את הדלת. שמעתי תקתוקים של מקלדת. האיש עדיין ישב על המחשב ופעל. הפעלתי את מכשיר ההקלטה של הטלפון הנייד שלי ונכנסתי בשקט לחדר.
תחילה האדם שישב על המחשב לא הבחין בי. הוא המשיך להוריד קבצים לדיסק און קי שהיה מוצמד לחיבור USB של המחשב. הוא היה שקוע לגמרי בפעילות שלו, בטוח שאף אחד לא הבחין במעשיו או עוקב אחריו.
אחרי כשלוש דקות נוספות שהוא ישב על המחשב, הוא שלף את הדיסק און קי וכיבה את המחשב. כשהסתובב וראה אותי ראיתי שהוא מבוהל.
הוא היה איש צעיר, בשנות העשרים לחייו. לא היה לי ספק שהוא הושתל ע"י גורם מתחרה של החברה ושעבודתו כפועל ניקיון, הייתה מסווה לעבודתו האמיתית, חפרפרת עסקית.
הוא קפץ עליי כדי להזיז אותי. אך מכיוון שהייתי מוכן לפעולה שלו, הגבתי במהירות, הפלתי אותו על הרצפה, ושלפתי בזריזות אזיקון שאני תמיד מחזיק עליי כשאני בעבודה. קשרתי אותו לאחד השולחנות והתקשרתי לשאול.
כעבור 5 דקות הוא הגיע עם שני אנשי ביטחון של החברה.
הוא זיהה את העובד, וכרבע שעה לאחר הגעתו, ניידת משטרה ראשונה הגיעה למקום.
בחקירתו במשטרה, הודה העציר שנתפס, שהוא גויס ע"י החברה המתחרה כדי להיכנס למחשבי החברה, כדי לגנוב מהמחשבים מידע רגיש וסודי.
בשנה האחרונה, מאז שהחל לעבוד בחברת המשקאות, הצעיר הצליח להעביר לחברה המתחרה, עשרות מסמכים כולל שתי נוסחאות של משקאות חדשים שחברת המשקאות עבדה עליהם במשך שנים.
חודש אחרי חשיפת החפרפרת במפעל, שאול שלח לי ארגז של בקבוקי שמפניה למשרד כאות תודה והערכה לגילוי המהיר של החפרפרת. בין היתר הוא סיפר לי, שחברת המשקאות הגישה תביעת ענק כנגד החברה המתחרה, כולל דרישה להורדת המשקה המועתק מהמדפים. בגלל הפרסום הרב שהפרשה זכתה לו בתקשורת, המשקה החדש שהונפק לאחר חשיפת הפרשה, נחטף מהמדפים והפך למשקה המבוקש ביותר בתקופה האחרונה.
אמנון רודס-משרד חקירות. נשר
טלפונים:048202817 נייד 0525922245
מייל:[email protected]
הוא הציג את עצמו כשאול נ', בעליה של חברת משקאות ישראלית וותיקה. אמנם משקאות החברה נמכרו תחת הלוגו של חברה בינלאומית, אך המשקאות עצמם נשאו את שמם המקורי. הופתעתי מביקורו, אך למדתי במשך השנים, שאנשים לא מגיעים ללא סיבה מוצדקת למשרד החקירות שלי. תמיד יש סיבה טובה ומוצדקת להגעתם אליי.
שאול סיפר לי שבשנה האחרונה, חברה מתחרה הקדימה את חברתו והשיקה משקה חדש, שבמשך שנים מיטב המוחות עבדו על הכנתו במעבדות חברתו. כלומר, לא היה לו ספק שמישהו מכר לחברה המתחרה את הנוסחאות המקוריות.
עוד לפני שהספקתי לשאול, הוא אמר לי שכל העובדים, אך בעיקר עובדי המעבדה, עוברים בדיקות קפדניות לפני שהם נכנסים למעבדה וגם כשהם יוצאים מתחומיה. לעובדים בזמן העבודה, אסור להסתובב עם הטלפונים הניידים שלהם בתחומי המפעל, ורק כשהם יוצאים לביתם, הם יכולים לפתוח את המכשירים שלהם. כשהם נמצאים בתחום המפעל הם מתקשרים באמצעות מכשירים שהמפעל מספק להם.
במעבדה עצמה פועלות עשרות מצלמות, והעבודה על המחשבים מתבצעת באמצעות סיסמאות אישיות. אסור לעובדים להעביר את החומרים הקיימים על המחשבים בעבודה, למחשבים הפרטיים או לכל גורם אחר. מדי פעם העובדים עוברים בדיקות פוליגרף במפתיע, על מנת לחשוף אם אחד מהם, בכל זאת הצליח להוציא מתחומי המפעל, נוסחאות או מידע חסוי אחר.
הופתעתי מההקפדה ומהחומרה שבעלי החברה ייחסו למידע הקיים במעבדות החברה, אך מכיוון שידעתי עד כמה התחרות בין חברות למשקאות היא תחרות חסרת פשרות, הבנתי שכאשר חברה אחת מצליחה לגנוב מחברה אחרת נוסחה יקרת ערך, לגניבה יש משמעות כלכלית ותדמיתית.
ביקשתי משאול שיכין לי רשימה של כל העובדים במעבדה, כולל אנשים שאינם עובדים במעבדה עצמה, אבל יש להם כניסה לתחומיה, וכמובן, ביקשתי שתהיה לי גישה לחדר הבקרה היכן שממוקמים מסכי המצלמות הנסתרות.
כעבור יומיים קיבלתי לידי את רשימת העובדים, מספרי הטלפון שלהם, הכתובות הפרטיות והסטאטוס האישי שלהם. מדובר היה ב-20 עובדים, רובם וותיקים, בעלי משפחות המקושרות למפעל עוד כשהיה בבעלות ישראלית. העובדים החדשים היו בניהם של עובדים שהיו ממקימי המפעל.
הייתה לי תחושה, שהחפרפרת שלי אינה מופיעה ברשימת השמות שנמסרה לידי.
למחרת הגעתי למשרדי החברה בשעת בוקר מוקדמת. במקום היו מעט אנשים, רובם אנשי אחזקה והשומרים. בחדר הבקרה היה אדם אחד שהשגיח על המסכים, שהציגו תמונות של חדרי המעבדה וההנהלה.
הייתי כל היום במפעל, פגשתי עשרות עובדים, חלקם עובדי המעבדה, אחרים עובדים באריזה, ולכולם היה מכנה משותף. כולם היו מרוצים ממקום העבודה, היו חרוצים ושיבחו את תנאי העבודה והיחס החם והאדיב שהם קיבלו מבעלי החברה.
בשעה 17:00 רוב העובדים עזבו את תחומי המפעל, ובאופן מפתיע, גם האיש האחראי על חדרי הבקרה. הופתעתי שאחד המקומות החשובים במפעל, חדר הבקרה, ננטש יחד עם החדרים האחרים. כששאלתי את שאול מדוע אין איש בחדר הבקרה אחרי שעות העבודה, הוא הסביר לי שכל החדרים ננעלים בסיום העבודה, ואף אחד אינו מורשה להסתובב בתחומי המפעל לאחר שהשער הראשי נסגר.
עם חריגה אחת. עובדי הניקיון. הם היחידים שמותר להם להסתובב במפעל אחרי שכולם עוזבים. לפי דברי שאול, עבודות הניקיון אורכות כשעתיים. למה שעתיים? שאלתי. כל כך הרבה זמן עובדי הניקיון צריכים כדי לשטוף מספר חדרים? שאול אמר לי שהעובדים מנקים באופן יסודי את המעבדה, כשהם נאלצים להסיר חומרים מסוכנים הניתזים במהלך העבודה על מכשירים יקרי ערך המותקנים במעבדה.
שאלתי אותו אם אף אחד לא עוקב אחרי העבודה של המנקים. הוא ציין שעובדי הניקיון עוברים תשאול לפני שהם מתקבלים לעבודה, ורבים מהם, אפילו לא יודעים להפעיל מחשב.
לי הייתה דעה אחרת בנושא. ולכן, למחרת היום, כשהגעתי למפעל, ביקשתי משאול להישאר אחרי שעות העבודה בחדר הבקרה. קיבלתי משאול את האישור המתאים, ואחרי שהאחראי על חדר הבקרה עזב, תפסתי את מקומו.
בחצי שעה הראשונה אחרי שכולם עזבו, התמונות על המסכים היו מאד דומות. אפשר היה לראות את העובדים מנקים במרץ וביסודיות את החדרים.
אחרי כארבעים דקות, שישבתי בחדר ועקבתי אחרי פעילות המנקים, הבחנתי שבאחד החדרים, התמונה טושטשה וכמעט ולא ניתן לראות מה קורה בחדר. התקרבתי למסך, והצלחתי להבחין בתנועה של אדם, אך בקושי רב.
ראיתי שמדובר בחדר בקומה הראשונה, חמש דקות מרחק מהמקום שבו שהיתי, ובלי לחשוב פעמיים, התחלתי לרוץ לכיוון. הייתה לי תחושה חזקה שאני עומד לחשוף את החפרפרת שגרמה נזק רב למפעל.
הכנתי את עצמי למצב שאולי אצטרך להתעמת עם אדם אלים או מבוהל, אך גם את זה לקחתי בחשבון.
אחרי כשתי דקות של ריצה קלה, הגעתי חדר שנצפה במסכי הבקרה. המקום היה שקט מאד. קיוויתי שהחפרפרת פועלת לבד ושלא אצטרך להתמודד עם יותר מאדם אחד.
פתחתי בזהירות את הדלת. שמעתי תקתוקים של מקלדת. האיש עדיין ישב על המחשב ופעל. הפעלתי את מכשיר ההקלטה של הטלפון הנייד שלי ונכנסתי בשקט לחדר.
תחילה האדם שישב על המחשב לא הבחין בי. הוא המשיך להוריד קבצים לדיסק און קי שהיה מוצמד לחיבור USB של המחשב. הוא היה שקוע לגמרי בפעילות שלו, בטוח שאף אחד לא הבחין במעשיו או עוקב אחריו.
אחרי כשלוש דקות נוספות שהוא ישב על המחשב, הוא שלף את הדיסק און קי וכיבה את המחשב. כשהסתובב וראה אותי ראיתי שהוא מבוהל.
הוא היה איש צעיר, בשנות העשרים לחייו. לא היה לי ספק שהוא הושתל ע"י גורם מתחרה של החברה ושעבודתו כפועל ניקיון, הייתה מסווה לעבודתו האמיתית, חפרפרת עסקית.
הוא קפץ עליי כדי להזיז אותי. אך מכיוון שהייתי מוכן לפעולה שלו, הגבתי במהירות, הפלתי אותו על הרצפה, ושלפתי בזריזות אזיקון שאני תמיד מחזיק עליי כשאני בעבודה. קשרתי אותו לאחד השולחנות והתקשרתי לשאול.
כעבור 5 דקות הוא הגיע עם שני אנשי ביטחון של החברה.
הוא זיהה את העובד, וכרבע שעה לאחר הגעתו, ניידת משטרה ראשונה הגיעה למקום.
בחקירתו במשטרה, הודה העציר שנתפס, שהוא גויס ע"י החברה המתחרה כדי להיכנס למחשבי החברה, כדי לגנוב מהמחשבים מידע רגיש וסודי.
בשנה האחרונה, מאז שהחל לעבוד בחברת המשקאות, הצעיר הצליח להעביר לחברה המתחרה, עשרות מסמכים כולל שתי נוסחאות של משקאות חדשים שחברת המשקאות עבדה עליהם במשך שנים.
חודש אחרי חשיפת החפרפרת במפעל, שאול שלח לי ארגז של בקבוקי שמפניה למשרד כאות תודה והערכה לגילוי המהיר של החפרפרת. בין היתר הוא סיפר לי, שחברת המשקאות הגישה תביעת ענק כנגד החברה המתחרה, כולל דרישה להורדת המשקה המועתק מהמדפים. בגלל הפרסום הרב שהפרשה זכתה לו בתקשורת, המשקה החדש שהונפק לאחר חשיפת הפרשה, נחטף מהמדפים והפך למשקה המבוקש ביותר בתקופה האחרונה.
אמנון רודס-משרד חקירות. נשר
טלפונים:048202817 נייד 0525922245
מייל:[email protected]
