למה הגננת רינה תמיד עצבנית
המשפט "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" נכון להרבה מצבים בחיים. זהו גם המשפט שעלה בראשי לאחר שסיימתי את חקירתי במקרה שעסק בהתעללות של גננת בילדים בגן ילדים בקריית ביאליק.
לפני כשנה, פנתה אליי אישה צעירה, וביקשה ממני שאחקור אם יש אמת בתלונות של אמהות אחרות על התעללות של הגננת בגן הילדים שבו, היא ואותן אמהות מחזיקות את הילדים. הילדים, בני 2-3 הצעירים סיפרו להוריהם על כך שהגננת, בשם רינה, צועקת עליהם תכופות, ושמידי פעם, כשילד משתולל או משתובב, היא תופסת אותו חזק ומושיבה אותו במקום.
האמהות הצעירות, התלבטו כיצד לנהוג במצב, מכיוון שאותה גננת וותיקה, הייתה גם גננת שטיפלה בהן והן חששו להתעמת איתה, או להוציא את ילדיהן מהגן מבלי לדעת את האמת. רינה ש. הייתה גננת וותיקה ואהובה מאד בשכונה. היא הייתה גננת של חלק גדול מההורים שילדיהם מבקרים בגנה.
סיבה נוספת לבדיקה החשאית, היא שהתלונות הן רק מהתקופה האחרונה, וההורים המודאגים, מתביישים לשאול בעצמם, מה קרה לגננת רינה האהובה.
רציתי לבדוק בעצמי, את התלונות, ואם כן, מדוע הגננת החמה והלבבית, החלה להפעיל כוח כלפי הילדים הקטנים. החלטתי הראשונה הייתה לתצפת על הגן מבחוץ. לראות כיצד רינה מתייחסת לילדים כשההורים לא נמצאים בסביבה ומשגיחים מקרוב על ילדיהם.
במשך כשבוע עקבתי אחרי הפעילות בגן. פרט לרינה, עבדו בגן עוד שתי נשים. מבשלת ומטפלת. סה"כ בגן היו 15 ילדים, גמולים, ולכן לא היה צורך למטפלת שתחליף להם טיטולים או תרחץ אותם. צוות של שלוש שנים היה מספיק לכמות כזאת של ילדים.
הפעילות בגן הייתה שגרתית. בהפסקות יושבת מטפלת אחת ומשגיחה על הילדים, וכשהם משתוללים יתר על המידה, מטפלת נוספת מצטרף אליה כדי להרגיע את העניינים.
באחת הפעמים שעקבתי אחרי הפעילות הפנימית בגן, ראיתי כיצד רינה ניגשת לאחד הילדים, שהתפרע יתר על המידה, ולא התייחס לקריאות הגננת, תופסת אותו ומנערת אותו קלות. הילד המבוהל התיישב מיד בכיסאו, ואחרי כמה שניות התחיל לבכות בקול.
הילדים האחרים שגם הם היו מבוהלים, חיקו אותו, ותוך חמש דקות, כל הילדים בגן התחילו לבכות. ראיתי כיצד שלוש הנשים מתרוצצות ומנסות להרגיע את המהומה שהתחוללה בגן. אחרי כעשר דקות, כשהמהומה נרגעה, הדלת הראשית נפתחה, ורינה יצאה אל החצר. כנראה רצתה קצת להירגע ולהתאוורר. בזמן שהיא עמדה בחוץ, היא קיבלה שיחת טלפון, שנמשכה מספר דקות ומיד עם סיומה היא נכנסה בחזרה לגן.
כחמש דקות אחרי השיחה, ראיתי שהיא ממהרת לצאת מהגן ולהיכנס למכוניתה. הפסקתי את התצפית שלי על הגן, והחלטתי שאני עוקב אחריה.
נסעתי אחריה כעשר דקות, עד שהגיעה למרפאת קופ"ח. היא החנתה את רכבה ונכנסה במהירות למקום. חיכיתי כעשרים דקות בחוץ. המתנה שהתבררה ככדאית. כשרינה יצאה מהמרפאה היא הייתה מלווה בעוד אישה וגבר בשנות השישים לחייו. הוא היה צריך להיות גבר יפה בצעירותו, אך עכשיו, היה ניכר עליו שהוא עבר תקופה קשה.
הייתה לי תחושה שזהו בעלה של רינה, ושכנראה, מצבו הבריאותי, הייתה הסיבה להתפרצויות הזעם שלה בגן. צילמתי כמה תמונות וחזרתי לגן, לחכות לרינה. במשך כשבועיים, התמונה חזרה על עצמה. רינה מקבלת שיחת טלפון ונוסעת לקופ"ח, בעלה יוצא אליה והיא עוזבת איתו את המקום ולוקחת אותו הביתה. חשבתי שהגיע הזמן שאפגוש אותה בעצמי ואשאל אותה כמה שאלות.
כעבור יומיים, כשאחרון הילדים יצא מהגן, דפקתי בדלת הכניסה של הגן. שתי העובדות עזבי רק לפני כמה דקות, כך שידעתי שרינה תהיה לבד.
היא פתחה את הדלת ושאלה מי אני. הצגתי את עצמי, והיא קצת נבהלה. בכל זאת, כשחוקר פרטי דופק על דלת הגן, זה קצת מבהיל.
היא נתנה לי להיכנס, התיישבתי מולה, היא התיישבה מאחורי השולחן שלה וחיכתה לדבריי. הראיתי לה תמונות שלה מנערת ילדים בגן ומתייחסת אליהם בחוסר סבלנות יתרה.
הסברתי לה, שהחקירה שלי החלה בשל תלונות של הורים על התעללות של הגננת בילדים. הם נמנעו עד כה להתלונן במשטרה או להוציא את הילדים מהגן, מפני שהם רצו לברר מה קורה לגננת שהם כל כך אוהבים ומוקירים.
היא נאנחה קלות, ואחרי כמה שניות החליטה לספר לי מדוע היא סובלת מהתפרצויות זעם בתקופה האחרונה. אכן, כפי שחשדתי, הסיבות לכך היו קשורות לבעלה.
היא סיפרה שבעלה החל לסבול לאחרונה ממחלת פרקינסון, ושמצבו הבריאותי עומד להתדרדר באופן משמעותי בעתיד הקרוב. בגלל מחלתו הוא זקוק לטיפול סיעודי במשך שעות ארוכות ביום. המשמעות, היא שאדם אחר יצטרך להיות לצידו בכל שעות היום.
מכיוון שהם מסובכים בחובות כבדים, רינה לא יכולה להפסיק לעבוד בגן, או לשכור את שירותיה של עובדת נוספת. החובות נוצרו לאחר שבעלה, קבלן שיפוצים וותיק ומבוקש, הפסיק לעבוד לפני מספר חודשים, ואין לו הכנסה אחרת. כדי לסבך את העניין עוד יותר, בני הזוג לקחו משכנתא כדי לעזור לאחת מבנותיהן, שגם בעלה מובטל. גם רינה כבר אינה אישה בריאה, ומחלת הסכרת שממנה היא סובלת כבר מספר שנים, אינה מקלה עליה.
היא מודעת שבתקופה האחרונה היא החלה לקרוס תחת המתח הנפשי ובצער רב, היא מוצאת עת עצמה, מוציאה את תסכולה על הילדים הקטנים. היא תמיד מצטערת אחרי ההתפרצויות שלה, אבל היא לא יכולה לסגור את הגן, וגם לא יכולה לעזור לבעלה, כשהוא זקוק לה כל כך, כי היא מחויבת כלפי ההורים. נפרדתי ממנה כשהיא על סף הדמעות.
אמרתי לה שאעביר את תוכן שיחתנו להורים. יכולתי בהחלט להבין את מצבה וניסיתי לחשוב כיצד אוכל לעזור לאישה האומללה שהחיים בתקופה האחרונה אינם מחייכים אליה. קבעתי להיפגש עם האמא שפנתה אליי לבדוק מה קורה עם רינה.
סיפרתי לה את תוכן שיחתי, ומה דעתי בנושא. האם הצעירה התרשמה מהמצב שנוצר. היא אמרה לי שהיא תדבר עם האמהות אחרות כדי שרינה תוכל להמשיך לעבוד ובמקביל לעזור לבעלה. בשיחת טלפון שקיבלתי כעבור יומיים, האם סיפרה לי שבמחווה של רצון טוב, הורי הילדים בגן, החליטו שהם יעזרו לרינה לעבור את התקופה הקשה, מפני שהם מכירים אותה הרבה שנים ויודעים שהיא גננת נפלאה.
היא סיפרה לי גם, שההורים נפגשו עם רינה והציעו לה פתרון, שבכל פעם שהיא תצטרך להתלוות לבעלה לבדיקות, לטיפולים או למצוא סידור לבעלה, שני הורים יחליפו אותה בגן עד שיימצא פתרון אחר לנושא.
מצידה רינה הבטיחה שהיא תגיע יותר רגועה לגן, ותימנע מלהוציא את התסכול שלה על הילדים. כמה חודשים אחרי הפרשה, פגשתי באקראי את האימא שפנתה אליי, והיא סיפרה לי שרינה נרגעה אחרי הפגישה שלה עם ההורים, שבעלה מרגיש יותר טוב אחרי סדרה אינטנסיבית של טיפולים, ושהילדים מאד מרוצים מהגננת רינה, שכל הזמן מחבקת ומחייכת אליהם.
כמו שאמרתי בתחילת דבריי, "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".
אמנון רודס-חקירות
0525922245 משרד 048202817
מייל:[email protected]
לפני כשנה, פנתה אליי אישה צעירה, וביקשה ממני שאחקור אם יש אמת בתלונות של אמהות אחרות על התעללות של הגננת בגן הילדים שבו, היא ואותן אמהות מחזיקות את הילדים. הילדים, בני 2-3 הצעירים סיפרו להוריהם על כך שהגננת, בשם רינה, צועקת עליהם תכופות, ושמידי פעם, כשילד משתולל או משתובב, היא תופסת אותו חזק ומושיבה אותו במקום.
האמהות הצעירות, התלבטו כיצד לנהוג במצב, מכיוון שאותה גננת וותיקה, הייתה גם גננת שטיפלה בהן והן חששו להתעמת איתה, או להוציא את ילדיהן מהגן מבלי לדעת את האמת. רינה ש. הייתה גננת וותיקה ואהובה מאד בשכונה. היא הייתה גננת של חלק גדול מההורים שילדיהם מבקרים בגנה.
סיבה נוספת לבדיקה החשאית, היא שהתלונות הן רק מהתקופה האחרונה, וההורים המודאגים, מתביישים לשאול בעצמם, מה קרה לגננת רינה האהובה.
רציתי לבדוק בעצמי, את התלונות, ואם כן, מדוע הגננת החמה והלבבית, החלה להפעיל כוח כלפי הילדים הקטנים. החלטתי הראשונה הייתה לתצפת על הגן מבחוץ. לראות כיצד רינה מתייחסת לילדים כשההורים לא נמצאים בסביבה ומשגיחים מקרוב על ילדיהם.
במשך כשבוע עקבתי אחרי הפעילות בגן. פרט לרינה, עבדו בגן עוד שתי נשים. מבשלת ומטפלת. סה"כ בגן היו 15 ילדים, גמולים, ולכן לא היה צורך למטפלת שתחליף להם טיטולים או תרחץ אותם. צוות של שלוש שנים היה מספיק לכמות כזאת של ילדים.
הפעילות בגן הייתה שגרתית. בהפסקות יושבת מטפלת אחת ומשגיחה על הילדים, וכשהם משתוללים יתר על המידה, מטפלת נוספת מצטרף אליה כדי להרגיע את העניינים.
באחת הפעמים שעקבתי אחרי הפעילות הפנימית בגן, ראיתי כיצד רינה ניגשת לאחד הילדים, שהתפרע יתר על המידה, ולא התייחס לקריאות הגננת, תופסת אותו ומנערת אותו קלות. הילד המבוהל התיישב מיד בכיסאו, ואחרי כמה שניות התחיל לבכות בקול.
הילדים האחרים שגם הם היו מבוהלים, חיקו אותו, ותוך חמש דקות, כל הילדים בגן התחילו לבכות. ראיתי כיצד שלוש הנשים מתרוצצות ומנסות להרגיע את המהומה שהתחוללה בגן. אחרי כעשר דקות, כשהמהומה נרגעה, הדלת הראשית נפתחה, ורינה יצאה אל החצר. כנראה רצתה קצת להירגע ולהתאוורר. בזמן שהיא עמדה בחוץ, היא קיבלה שיחת טלפון, שנמשכה מספר דקות ומיד עם סיומה היא נכנסה בחזרה לגן.
כחמש דקות אחרי השיחה, ראיתי שהיא ממהרת לצאת מהגן ולהיכנס למכוניתה. הפסקתי את התצפית שלי על הגן, והחלטתי שאני עוקב אחריה.
נסעתי אחריה כעשר דקות, עד שהגיעה למרפאת קופ"ח. היא החנתה את רכבה ונכנסה במהירות למקום. חיכיתי כעשרים דקות בחוץ. המתנה שהתבררה ככדאית. כשרינה יצאה מהמרפאה היא הייתה מלווה בעוד אישה וגבר בשנות השישים לחייו. הוא היה צריך להיות גבר יפה בצעירותו, אך עכשיו, היה ניכר עליו שהוא עבר תקופה קשה.
הייתה לי תחושה שזהו בעלה של רינה, ושכנראה, מצבו הבריאותי, הייתה הסיבה להתפרצויות הזעם שלה בגן. צילמתי כמה תמונות וחזרתי לגן, לחכות לרינה. במשך כשבועיים, התמונה חזרה על עצמה. רינה מקבלת שיחת טלפון ונוסעת לקופ"ח, בעלה יוצא אליה והיא עוזבת איתו את המקום ולוקחת אותו הביתה. חשבתי שהגיע הזמן שאפגוש אותה בעצמי ואשאל אותה כמה שאלות.
כעבור יומיים, כשאחרון הילדים יצא מהגן, דפקתי בדלת הכניסה של הגן. שתי העובדות עזבי רק לפני כמה דקות, כך שידעתי שרינה תהיה לבד.
היא פתחה את הדלת ושאלה מי אני. הצגתי את עצמי, והיא קצת נבהלה. בכל זאת, כשחוקר פרטי דופק על דלת הגן, זה קצת מבהיל.
היא נתנה לי להיכנס, התיישבתי מולה, היא התיישבה מאחורי השולחן שלה וחיכתה לדבריי. הראיתי לה תמונות שלה מנערת ילדים בגן ומתייחסת אליהם בחוסר סבלנות יתרה.
הסברתי לה, שהחקירה שלי החלה בשל תלונות של הורים על התעללות של הגננת בילדים. הם נמנעו עד כה להתלונן במשטרה או להוציא את הילדים מהגן, מפני שהם רצו לברר מה קורה לגננת שהם כל כך אוהבים ומוקירים.
היא נאנחה קלות, ואחרי כמה שניות החליטה לספר לי מדוע היא סובלת מהתפרצויות זעם בתקופה האחרונה. אכן, כפי שחשדתי, הסיבות לכך היו קשורות לבעלה.
היא סיפרה שבעלה החל לסבול לאחרונה ממחלת פרקינסון, ושמצבו הבריאותי עומד להתדרדר באופן משמעותי בעתיד הקרוב. בגלל מחלתו הוא זקוק לטיפול סיעודי במשך שעות ארוכות ביום. המשמעות, היא שאדם אחר יצטרך להיות לצידו בכל שעות היום.
מכיוון שהם מסובכים בחובות כבדים, רינה לא יכולה להפסיק לעבוד בגן, או לשכור את שירותיה של עובדת נוספת. החובות נוצרו לאחר שבעלה, קבלן שיפוצים וותיק ומבוקש, הפסיק לעבוד לפני מספר חודשים, ואין לו הכנסה אחרת. כדי לסבך את העניין עוד יותר, בני הזוג לקחו משכנתא כדי לעזור לאחת מבנותיהן, שגם בעלה מובטל. גם רינה כבר אינה אישה בריאה, ומחלת הסכרת שממנה היא סובלת כבר מספר שנים, אינה מקלה עליה.
היא מודעת שבתקופה האחרונה היא החלה לקרוס תחת המתח הנפשי ובצער רב, היא מוצאת עת עצמה, מוציאה את תסכולה על הילדים הקטנים. היא תמיד מצטערת אחרי ההתפרצויות שלה, אבל היא לא יכולה לסגור את הגן, וגם לא יכולה לעזור לבעלה, כשהוא זקוק לה כל כך, כי היא מחויבת כלפי ההורים. נפרדתי ממנה כשהיא על סף הדמעות.
אמרתי לה שאעביר את תוכן שיחתנו להורים. יכולתי בהחלט להבין את מצבה וניסיתי לחשוב כיצד אוכל לעזור לאישה האומללה שהחיים בתקופה האחרונה אינם מחייכים אליה. קבעתי להיפגש עם האמא שפנתה אליי לבדוק מה קורה עם רינה.
סיפרתי לה את תוכן שיחתי, ומה דעתי בנושא. האם הצעירה התרשמה מהמצב שנוצר. היא אמרה לי שהיא תדבר עם האמהות אחרות כדי שרינה תוכל להמשיך לעבוד ובמקביל לעזור לבעלה. בשיחת טלפון שקיבלתי כעבור יומיים, האם סיפרה לי שבמחווה של רצון טוב, הורי הילדים בגן, החליטו שהם יעזרו לרינה לעבור את התקופה הקשה, מפני שהם מכירים אותה הרבה שנים ויודעים שהיא גננת נפלאה.
היא סיפרה לי גם, שההורים נפגשו עם רינה והציעו לה פתרון, שבכל פעם שהיא תצטרך להתלוות לבעלה לבדיקות, לטיפולים או למצוא סידור לבעלה, שני הורים יחליפו אותה בגן עד שיימצא פתרון אחר לנושא.
מצידה רינה הבטיחה שהיא תגיע יותר רגועה לגן, ותימנע מלהוציא את התסכול שלה על הילדים. כמה חודשים אחרי הפרשה, פגשתי באקראי את האימא שפנתה אליי, והיא סיפרה לי שרינה נרגעה אחרי הפגישה שלה עם ההורים, שבעלה מרגיש יותר טוב אחרי סדרה אינטנסיבית של טיפולים, ושהילדים מאד מרוצים מהגננת רינה, שכל הזמן מחבקת ומחייכת אליהם.
כמו שאמרתי בתחילת דבריי, "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".
אמנון רודס-חקירות
0525922245 משרד 048202817
מייל:[email protected]
