כל הדרכים מובילות לרומא
אין יפה כמו רומא. רומנטית, מסתורית, היסטורית, מרגשת ומרתקת, מקום מושלם כדי למצוא אהבה חדשה, או לחדש אהבה ישנה.
לפני שאני מתחיל לספר לכם את הסיפור של בני הזוג נ, אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, אני מנהל את "משרד חקירות אמנון רודס". אני חוקר מקרים של בגידות בין בני זוג, ריגול תעשייתי, גניבות ופריצות בבתים פרטיים ובמשרדים, מציאת קרובי משפחה בארץ ובחו"ל, ועוד מקרים מורכבים שמשרדי מתמחה בחקירתם.
כאשר אדווה נ נכנסה למשרדי, היא הצליחה לסובב הרבה ראשים. בגיל 38, היא הייתה אישה מרשימה, גבוהה וסקסית. שיער בלונדיני טבעי, עיניים ירוקות בורקות והליכה של דוגמנית צמרת. אבל, בניגוד למראה השברירי והנשי, על כתפיה היה מונח ראש של אשת עסקים המשמשת כמנכ"ל של חברה כלכלית רבת עוצמה.
דרכנו נצלבו לפני כ-10 שנים כשהיא פנתה אליי כדי לחקור מקרה של שחיתות במשרדה, אז היא הייתה יועצת משפטית צעירה, ומאז, היא סיימה דוקטורט בתחום הכלכלה והוסיפה לעצמה עוד כמה תארים, בתחום העסקי והאישי. היא התיישבה מולי, חייכה, וכהרגלה, חתכה ישר לנקודה העיקרית.
"אני חושבת שבעלי בוגד בי. בעצם, אני יודעת שהוא בוגד בי, אבל אני רוצה שיהיו לי הוכחות לפני שאני פותחת תיק ברבנות ופונה לעו"ד. אני צריכה שאתה תעזור לי להשיג הוכחות שאוהד בוגד בי. כידוע לך, אוהד הוא מדריך טיולים וותיק, הוא גם דירקטור בחברת הנסיעות. כשהוא לא נמצא בחו"ל, הוא משתתף בישיבות דירקטוריון, הוא תמיד עסוק, גם כשהוא בארץ ובוודאי כשהוא בחו"ל. כשהילדים היו קטנים, אוהד היה אב למופת. בזכות התמיכה והעזרה שלו, יכולתי להתקדם במהירות בתפקידים כי ידעתי שהוא מגבה אותי. הבת הצעירה שלנו היא בת 11, שני הבנים הגדולים אחרי צבא, ובקושי אנחנו רואים אותם בבית. אני מבינה שאוהד מרגיש קצת בודד בזמן האחרון, ויכול להיות שהוא מצא לו אהבה חדשה." היא שתקה לרגע, ואני ניצלתי את ההפוגה, כדי לשאול כמה שאלות שהטרידו אותי מאז שהיא נכנסה למשרדי.
"איך נודע לך שאוהד בוגד בך?" הייתה שאלתי הראשונה.
"איך נודע לי שאוהד בוגד בי? לפני כחודשיים, הייתי צריכה לנסוע במסגרת העבודה לצרפת. בביתנו, מטבע הדברים, יש הרבה מזוודות, כולן זהות, רק בגדלים משתנים. אוהד לא היה בארץ באותם הימים. ניגשתי לקחת את אחת המזוודות, וכשפתחתי אותה לרווחה, ראיתי בליטה באחת מהכיסים הנסתרים. הוצאתי מהכיס הנסתר, מעטפה לבנה ובתוכה, צילום של בדיקת אולטרסאונד. בצילום אפשר היה להבחין שמדובר בשני עוברים, ולצד הצילומים, היה מכתב קצרצר, בכתב יד, נשי למדי.
היא לקחה נשימה עמוקה, והמשיכה. "אני זוכרת בעל פה, את תוכן הדברים שהיו רשומים במכתב. "אהובי, צילום ראשון של זוג התאומים שלנו שבעוד 4 חודשים יהפכו אותנו למשפחה שמחה. אני מקווה שעד אז, תהיה גבר חופשי, ושנהיה ביחד כשהילדים שלנו יגיחו לעולם." היא השתתקה ולא הוסיפה דבר.
"אני מבין את החשד שלך, בטח אחרי שמצאת את המעטפה במזוודה של אוהד. אבל בכל זאת, אין שם על המכתב...המכתב יכול להיות ממוען גם לאדם אחר..."
"נו, באמת אמנון!", היא קטעה את דבריי בתנועת יד מבטלת. "אוהד לא שכר אותך כסנגור שלו. אין פה שום ספק שהמכתב ממוען לאוהד, כי אחרת, מה הוא עושה בתא נסתר במזוודה הקבועה שלו? עזוב, בוא נתקדם לשלב הבא. הרשתי לעצמי, להזמין לשנינו כרטיסים לרומא, לעוד כשבוע. אנחנו נתאכסן במלון בסביבה שבדרך כלל חברות הנסיעות לא שוכרות חדרים. אני רוצה שתעקוב אחרי אוהד במהלך כל הטיול, תהיה בעקבותיו כמו שרק בלש פרטי יודע להיות, וכשיהיה לך מידע מוצק, אני רוצה להפתיע אותו ואת החברה ההריונית שלו. מכיוון שמזמן לא הייתי בחו"ל, אני מוכנה לשלב בין כאב לב, שבוודאי צפוי לי במהלך הטיול, לבין ההנאה של ביקור באחת הערים היפות באירופה בפרט, ובעולם בכלל."
הנהנתי בראשי, והסכמתי איתה. אין ספק, נסיעה לרומא, גם אם היא כרוכה בעבודה קשה או בסיכוי לשיברון לב, תמיד יש בה גם הנאה מרובה.
הגענו לרומא בשעות הבוקר המוקדמות ביום אביבי ושמשי בחודש מאי. מזג אוויר של 22 מעלות ושמש נעימה, גרמו לי להצטער במשך כמה רגעים, שהסיבות שהביאו אותי לעיר היפהפייה הזאת, הינן סיבות מקצועיות. אחרי שאספנו את המזוודות ועברנו את ביקורת הגבולות, הגענו לבית מלון שלנו. אדווה, דאגה שנקבל את החדרים לפני הזמן, תמורת תשלום נאה, כיאה לאשת עסקים מנוסה. הטיסה של אוהד וקבוצתו הייתה צריכה לנחות כעבור מספר שעות, מה שנתן לנו זמן לטייל בעצמנו בעיר המקסימה.
ביקרנו במספר מוקדים תיירותיים מוכרים, ולאחר מכן, נפרדנו באחד האתרים שידעתי שיהיה האתר הראשון שאליו יגיעו אוהד וקבוצת התיירים.
זיהיתי את הקבוצה של אוהד מייד כשהיא הגיעה למקום. אוהד שהחזיק בידו שלט עם שם הקבוצה, בלט מבין כולם, גם ללא השלט בידיו. גבר גבוה, המתנשא לגובה של 1.90 ס"מ, שיער שחור קצוץ, ועיניים כחולות שגם משקפי השמש לא הצליחו להסתיר.
גבר נאה לפי כל קנה מידה. מהמקום שבו עמדתי, אפשר היה להבחין בטון הדיבור הבטוח והקולח, ולראות כיצד חברי הקבוצה, מקשיבים לדבריו בקשב רב.
עקבתי אחרי הקבוצה, מבלי שיבחינו בי, וזאת בגלל שהחלפתי בגדים, וכובעים, בערך כל שעתיים. בשעה שבע בערב, הקבוצה הגיעה למלון, עייפה אך מרוצה. הצלחתי לקלוט מדבריהם של חברי הקבוצה שנעמדו לידי בתום הסיור, שחלק מחבריה אמורים לצאת עם אוהד לסיבוב ברים בחלקה החדש של העיר, וחלק אחר, יישאר במלון ויתכונן ללו"ז העמוס המתוכנן למחרת היום.
חיכיתי כשעה בבר שממול המלון, וכפי שצפיתי, קבוצה מעט רועשת של 10 ישראלים נלהבים יצאה מהלובי של המלון, כשבראשה אוהד. הסתובבנו בעיר, הם כקבוצה, ואני כאדם המתחקה אחריהם, במשך כשלוש שעות. חלק מהסיור שלהם, כלל ארוחת ערב באחת המסעדות המוכרות של העיר. גם אני ניצלתי את ההזדמנות לנוח קצת וליהנות מארוחת ערב במסעדה איטלקית טיפוסית.
לחבורה העליזה, הצטרפה צעירה נאה ותמירה, שדיברה עברית שוטפת, כנראה ישראלית שחיה ברומא. כשהיא ניגשה לשולחן, אוהד קם וחיבק אותה, נשק ללחייה, והזמין אותה להצטרף לשולחן. הפעלתי את הטלפון הנייד שלי, שהוא גם טייפ מנהלים באיכות גבוהה, והחלטתי שאני רוצה להקשיב להתרחשויות בשולחן של אוהד, כשאהיה בחדרי במלון. הבחנתי שהצעירה לובשת חולצה רחבה על הבגדים שלה, ולמרות שהיא הייתה מאד רזה, ראו בבירור שהיא בהריון מתקדם.
האסימון נפל מהר, ומיד הבנתי שמדובר באישה שכתבה את המכתב שאדווה מצאה במזוודתו של אוהד. לאחר סיום הארוחה, החבורה עזבה את המסעדה, הצעירה נפרדה מאוהד והלכה לדרכה.
כעבור שעה חבורת התיירים חזרה למלון, ואני נסעתי למלון שלי. זאת הייתה כבר שעת חצות, ולא היה טעם לצלצל לאדווה, לבדוק אם היא ערה. חוץ מזה, הייתי סקרן לשמוע את תוכן ההקלטה. מבין הדברים שהצלחתי לדלות מההקלטה, היו כמה שעוררו בי עניין וגרמו לי לשנות את כיוון החקירה. היו שם דברים, שהיו מפתיעים את אדווה, אם היא הייתה שומעת את השיחה.
קודם כל, שמה של הצעירה, טלי א, נשמע לי מוכר. חיפשתי עליה קצת בגוגל, וגיליתי כמה פרטים מעניינים. היא הייתה בתו של דיפלומט ישראל ששירת את המדינה מספר שנים באיטליה, ולאחרונה החל תפקיד חדש בגרמניה. טלי, שחיה במשך כ-15 שנה ברומא, השלימה לאחרונה דוקטורט בהיסטוריה, ולפני כשנה התגרשה מבעלה, מסיבות שלא פורסמו. כלומר, ההיריון היה מאדם אחר, למרות שלא הייתי בטוח, שאוהד היה אביהם של העוברים שהיא נשאה בקרבה. ככל שהקשבתי יותר לשיחה, הצלחתי להבין שלאוהד היה תפקיד חשוב בהריון של טלי, אבל הוא לא היה אביהם של עובריה.
רשמתי בפניי את הפרטים החשובים מהשיחה, והחלטתי שאמסור לאדווה, רק פרטים כלליים, כי רציתי לדבר בעצמי עם אוהד, לפני שאפגיש בין בני הזוג. הצלחתי להשיג את מספר הנייד של אוהד, התקשרתי אליו, באחת הפעמים שראיתי שהוא יושב לבד, מנותק מהקבוצה, הצגתי את עצמי, וביקשתי להיפגש איתו, עוד באותו הערב, כדי לשוחח עימו.
בשעה שמונה בערב, הוא הגיע לבית קפה שקבעתי איתו, וניגש אליי ישירות. הופתעתי שהוא ידע מי אני, אבל תשובתו לא הפתיעה אותי.
"שלום לך, אני מבין שהצלת לזהות אותי לפי התיאור שנתתי לך. למרות, שאני נראה כמו מיליוני איטלקים אחרים."
"למען האמת, גם אני אוהב להיות מוכן כשאני פוגש אדם זר. וכפי שאתה יודע, היום אפשר לגלות מהר מאד איך אדם נראה אם יודעים לחפש נכון בגוגל."
התושייה שלו הפתיעה אך גם שעשעה אותי, ושמחתי שהוא הגיע בפגישה בגישה נינוחה.
מכיוון שהייתי די בטוח לגבי כיוון החקירה שלי, סיפרתי לו מדוע הגעתי לרומא, ומה הצלחתי לגלות עליו. עדיין לא סיפרתי לו, שבבית המלון ממול, אשתו מחכה לרגע שתוכל להתעמת איתו, על כך שהוא בוגד בה עם אישה אחרת, ומצפה איתה לתאומים.
אחרי כמה שניות של היסוס, אוהד החליט לשים את הקלפים על השולחן, ולגלות לי את הסוד שהוא הסתיר מאשתו במשך מספר שנים.
"אני לא הדמות המרכזית בסיפור הזה, אבל מכיוון שאשתי חושדת בי, אבשר לך כיצד אני משתלב בסיפור האהבה של טלי ואבנר, שניהם חברים קרובים שלי. טלי א, היא בתו של חבר טוב של אבי. אני מכיר אותה מאז שהייתה ילדה צעירה, עוד לפני שאבא שלה הפך לדיפלומט. במשך שנים, נהגנו לבקר ברומא, כמה פעמים בשנה, כאורחיו של השגריר, ד"ר אלי א. טלי והאחים הקטנים שלה, היו כמו אחים בשבילי, וגם כשהם היו מגיעים לביקור בארץ, הם היו מבלים איתנו את חודשי הקיץ.
טלי הוזמנה עם משפחתה לחתונה שלי עם אדווה, וגם אני ואדווה, היינו בחתונה שלה, שהתקיימה בארץ. לפני כשנה הנישואין של טלי עלו על שרטון ותוך מספר חודשים הם התגרשו בהסכמה מלאה ללא סכסוכים. טלי הייתה בארץ בזמן שהתגרשה, כי הנשואים נערכו בארץ. באותם הימים, אדווה שהתה בחו"ל במסגרת התפקיד שלה, ואני החלטתי לקחת את טלי לאחד הפאבים השקטים שאני מכיר בחיפה. כצפוי, טלי החליטה להטביע את צערה בבקבוק יין. החלטתי שאני נותן לה להתפרק, אבל שומר על ראש נקי.
באותו הערב, הגיע לפאב, חבר טוב שלי, שכמה ימים לפני זה, החליט להתגרש מאשתו, ועבר לגור בחיפה, לא רחוק מהפאב איפה שישבנו. הוא הבין שאשתו בוגדת בו, עם חבר טוב שלו ומיד עזב את הבית והגיש תביעה לגט ברבנות.
גם הוא הגיע במטרת להטביע את צרותיו. באופן מקרי, או לגמרי לא מקרי, ישבו לצידי, שני חברים טובים, שהייתי צריך לעודד אותם ולנחם אותם. ראיתי איך הם מסתכלים אחד על השנייה, וכיצד נוצר ביניהם קליק מיידי. לא ממש התייחסתי למה שראיתי, כי חשבתי שהם קצת שיכורים ולא ממש מודעים למעשיהם. אבל, אז קיבלתי שיחת טלפון מהבית, מהבן הגדול שלי, שביקש שאגיע מיד, כי הבת הקטנה שלי בוערת מחום, והוא בטוח שחייבים לפנות אותה מיידית לבי"ח. הסתכלתי על שני החברים הטובים שלי, שלגמרי סמכו עליי, שאהיה שם בשבילם, ונקרעתי בין תפקידי כאבא לבין תפקידי כחבר. סיפרתי להם, שאני חייב לחזור הביתה.
שניהם הרגיעו אותי, אמרו לי שעליי לנסוע ישירות הביתה, ושהם כבר יחזרו הביתה במונית, טלי אל ביתי ואבנר, חברי, לדירתו שממוקמת כמה רחובות מהפאב.
בלב כבד, עזבתי אותם, אבל לא הייתה לי ברירה. נסעתי משם ישירות הביתה, ראיתי שהילדה קודחת והבאתי אותה למיון של בי"ח. מזל שהגעתי מהר, כי זאת הייתה דלקת בתוספתן, שהתפוצצה והקטנה שלי, הוכנסה מיד לחדר ניתוח. לגמרי שכחתי מהחברים שהמשיכו לשתות בבית קפה." ישבתי מול אוהד, מרותק לדבריו, למרות שכבר ידעתי מראש לאן הם מובילים.
"נשארתי כל הלילה בבי"ח, ליד בתי הקטנה. אשתי הגיעה ישירות לחדר של הקטנה, בשעות הצהריים המוקדמות, מאחר שבני צלצל אליה וסיפר לה שאני נסעתי עם אחותו לבי"ח. אדווה היא אמא נהדרת. היא מסורה לילדים באופן טוטאלי, אפילו שהיא מנהלת קריירה מצליחה. אני לא יודע איך הייתי מתפקד אם היא לא הייתה כמו שהיא.
בשנים האחרונות, אני מרגיש קצת מיותר, שהם לא צריכים אותי יותר, כולל בתי הקטנה. אני טועה בגישה שלי. אני חייב להיות שותף פעיל יותר בחיים של כולם. אני קצת מקנא בהריון של אבנר וטלי. הייתי מוכן להביא עוד ילד לעולם, ולהיות אבא במשרה מלאה, כדי שאדווה תוכל להמשיך בקריירה שלה. אני צריך לדבר איתה על זה. אולי היא תסכים לרעיון." ראיתי איך הוא מתחיל לפנטז על ילד חדש, ובתוך ליבי, איחלתי שיהיה לו בהצלחה.
"עוד לא סיפרת לי, מי האבא של העוברים." שאלתי בחיוך.
"חשבתי שהבנת לבד." גם הוא ענה לי בחיוך.
"כפי שאתה מבין לבד, שני החברים שלי, המשיכו לשבת בפאב, ולרוקן עוד כמה בקבוקים של וודקה, יין ומה שהברמן העביר להם לשולחן. בשעה שתיים בלילה, כשהם היו שיכורים לגמרי, הם החליטו שהם חייבים לעזוב את הפאב לפני שהבעלים יזרקו אותם מהמקום.
הם הלכו ברגל לדירה של אבנר, וכפי שהיה צפוי, הערב שלהם היה מאד מוצלח. כל כך מוצלח, שבעוד כמה חודשים, הם יהיו הורים לזוג תאומים." סיים את דבריו בחיוך.
"כשלאבנר נודע שטלי מצפה לתאומים, לא היה מאושר ממנו. הם המשיכו להיפגש עוד כשבועיים עד שהיא חזרה לרומא. האהבה בערה שם מהרגע הראשון. הוא לא נבהל מההיריון, להפך, זה דרבן אותו לזרז את תהליך הגירושים ובעוד כמה ימים הוא צריך להגיע לאיטליה כשבידיו גט מאשתו, והצעת עבודה מטעם המדינה לעבוד כציר בשגרירות ברומא." בדומה לטלי, גם אבנר הוא בן של דיפלומט שממשיך את דרכו של אביו.
"אתה מבין שבגלל שלא שיתפת אף אחד בסיפור הזה, אשתך עומדת להתגרש ממך, ושברגעים אלה ממש היא מתכננת להפתיע אותך ולתפוס אותך "על חם" כשאתה נפגש עם המאהבת שלך?" שאלתי אותו ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק מהבעת פניו. בחרתי בסוף, לשמור על ארשת פנים רצינית.
"למה?" הוא שאל בתמימות רבה.
הסברתי לו מאיפה צמח החשד של אדווה, ומדוע היא הגיעה איתי לרומא כדי לחשוף אותו. חשבתי שהגיע הזמן להפגיש ביניהם ולסיים באופן מיידי את ייסוריה של אדווה ולהוציא את הזוג לדרך חדשה. נפרדתי מאוהד, סיפרתי לו מהן תוכניותיי לגביו, וקבענו להיפגש למחרת. התקשרתי לאדווה, והודעתי לה שמחר בשעות הערב, היא תגלה את האמת על היחסים של בעלה עם האישה "האחרת". וכך יצאה תכניתי לדרך.
למחרת, בשמונה בערב, נכנסנו ללובי של המלון של אוהד, ושם חיכו לאדווה מספר אנשים. אוהד, טלי ו-אבנר. טלי ואבנר ישבו מחובקים באחת הספות, ואוהד ישב באחת הכורסאות, דרוך ומוכן לקבל על הראש מאדווה.
אדווה הביטה עלי מופתעת, וכבר התחילה להסתובב לכיוון היציאה, כשאוהד קרא בקול רם, והצליח לעצור אותה. היא חזרה על עקבותיה וניגשה אליו. הם נעמדו אחד מול השנייה, שניהם כועסים, ומהססים כיצד להתחיל את השיחה ביניהם. טלי, שעודכנה לגבי המצב שנוצר, קמה ממושבה, ניגשה לאדווה והציגה את עצמה.
"את מכירה אותי, היית בחתונה שלי לפני כמה שנים, אבל בטח קצת שכחת מי אני. שמי טלי א, אבי הוא ד"ר אלי א, היום שגריר ישראל בגרמניה. וכאן, נמצא איתי, ארוסי, אבנר ק, שהגיע היום במיוחד כדי לאשר את דבריי, ובעוד כשבוע, להפוך לבעלי החוקי. הוא האבא הביולוגי של התאומים שאמורים להיוולד בעוד כמה חודשים."
"ועוד דבר קטן. בעלך הוא איש מדהים. הוא תמך בי ועודד אותי בזמן הגירושים שלי, ודרכו הכרתי את אבנר, שאני יכולה להבטיח לך, הוא הגבר של חיי."
בזמן שאדווה עמדה המומה מול בני הזוג המחובקים, ראיתי כיצד פניו של אוהד נרגעות וחיוך גדול מתפשט על שפתיו.
"אני..., אני ממש מצטערת. כנראה שמיהרתי להסיק מסקנות שגויות, ולכן, שכרתי את שירותיו של אמנון רודס, ידידי, שהיה אמור לחשוף את הבגידות של אוהד, אבל לא חשבתי לרגע שמדובר בעזרה שהוא מגיש לחברים...זה היה כל כך טיפשי ונמהר מצידי, אני מבקשת את סליחתכם." ואז היא פנתה אליי, עם שאלה גדולה בעיניה.
"לא סיפרתי לך את מה שגיליתי לפני מספר ימים, כי רציתי שתראי את זאת בעצמך, ושהאנשים שמעורבים בפרשה יהיו אלה שיסבירו לך את הטעות שלך. חוץ מזה, נדמה לי שבעלך רוצה לדבר איתך על עוד כמה נושאים. אני נפרד מכם, וחוזר לארץ כבר מחר בבוקר."
"אמנון, אל תיסע כבר הביתה. החדר שלך הוזמן לעוד שלושה ימים. תהנה מהעיר, אתה יכול להצטרף לקבוצה של אוהד, גם אני מתכוונת לטייל איתם. עשית עבורנו שירות נפלא, ללא עזרתך והדרך העדינה והחכמה שטיפלת בחקירה, הייתי עושה טעות נוראית ומתגרשת ללא הצדקה. בבקשה, תישאר, ותטייל איתנו."
כמובן שנשארתי, ונהניתי מכל רגע שהייתי שם. בטיסה בחזרה הביתה, אדווה סיפרה לי שאוהד ביקש ממנה, שתשקול בעתיד הקרוב, להרחיב את המשפחה, ושהפעם הוא יהיה שם כדי לטפל בילד הנוסף, ולתמוך בה ובילדים הגדולים בכל שעה ובכל מצב. שמחתי מאד שהעניינים הסתדרו בדרך הטובה ביותר.
חצי שנה עברה מאז שנפרדתי בנתב"ג מהזוג א ולפני כחודשיים אוהד סיפר לי שטלי ילדה את התאומים, שני בנים. הוא גם סיפר לי חדשה משמחת נוספת, והיא שאדווה נמצאת בחודשים הראשונה של היריון חדש וגם היא אמורה ללדת זוג תאומים, וגם הפעם בן ובת.
אמנון רודס –חקירות.
משרד:048202817 נייד:0525922245
מייל:[email protected]
לפני שאני מתחיל לספר לכם את הסיפור של בני הזוג נ, אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, אני מנהל את "משרד חקירות אמנון רודס". אני חוקר מקרים של בגידות בין בני זוג, ריגול תעשייתי, גניבות ופריצות בבתים פרטיים ובמשרדים, מציאת קרובי משפחה בארץ ובחו"ל, ועוד מקרים מורכבים שמשרדי מתמחה בחקירתם.
כאשר אדווה נ נכנסה למשרדי, היא הצליחה לסובב הרבה ראשים. בגיל 38, היא הייתה אישה מרשימה, גבוהה וסקסית. שיער בלונדיני טבעי, עיניים ירוקות בורקות והליכה של דוגמנית צמרת. אבל, בניגוד למראה השברירי והנשי, על כתפיה היה מונח ראש של אשת עסקים המשמשת כמנכ"ל של חברה כלכלית רבת עוצמה.
דרכנו נצלבו לפני כ-10 שנים כשהיא פנתה אליי כדי לחקור מקרה של שחיתות במשרדה, אז היא הייתה יועצת משפטית צעירה, ומאז, היא סיימה דוקטורט בתחום הכלכלה והוסיפה לעצמה עוד כמה תארים, בתחום העסקי והאישי. היא התיישבה מולי, חייכה, וכהרגלה, חתכה ישר לנקודה העיקרית.
"אני חושבת שבעלי בוגד בי. בעצם, אני יודעת שהוא בוגד בי, אבל אני רוצה שיהיו לי הוכחות לפני שאני פותחת תיק ברבנות ופונה לעו"ד. אני צריכה שאתה תעזור לי להשיג הוכחות שאוהד בוגד בי. כידוע לך, אוהד הוא מדריך טיולים וותיק, הוא גם דירקטור בחברת הנסיעות. כשהוא לא נמצא בחו"ל, הוא משתתף בישיבות דירקטוריון, הוא תמיד עסוק, גם כשהוא בארץ ובוודאי כשהוא בחו"ל. כשהילדים היו קטנים, אוהד היה אב למופת. בזכות התמיכה והעזרה שלו, יכולתי להתקדם במהירות בתפקידים כי ידעתי שהוא מגבה אותי. הבת הצעירה שלנו היא בת 11, שני הבנים הגדולים אחרי צבא, ובקושי אנחנו רואים אותם בבית. אני מבינה שאוהד מרגיש קצת בודד בזמן האחרון, ויכול להיות שהוא מצא לו אהבה חדשה." היא שתקה לרגע, ואני ניצלתי את ההפוגה, כדי לשאול כמה שאלות שהטרידו אותי מאז שהיא נכנסה למשרדי.
"איך נודע לך שאוהד בוגד בך?" הייתה שאלתי הראשונה.
"איך נודע לי שאוהד בוגד בי? לפני כחודשיים, הייתי צריכה לנסוע במסגרת העבודה לצרפת. בביתנו, מטבע הדברים, יש הרבה מזוודות, כולן זהות, רק בגדלים משתנים. אוהד לא היה בארץ באותם הימים. ניגשתי לקחת את אחת המזוודות, וכשפתחתי אותה לרווחה, ראיתי בליטה באחת מהכיסים הנסתרים. הוצאתי מהכיס הנסתר, מעטפה לבנה ובתוכה, צילום של בדיקת אולטרסאונד. בצילום אפשר היה להבחין שמדובר בשני עוברים, ולצד הצילומים, היה מכתב קצרצר, בכתב יד, נשי למדי.
היא לקחה נשימה עמוקה, והמשיכה. "אני זוכרת בעל פה, את תוכן הדברים שהיו רשומים במכתב. "אהובי, צילום ראשון של זוג התאומים שלנו שבעוד 4 חודשים יהפכו אותנו למשפחה שמחה. אני מקווה שעד אז, תהיה גבר חופשי, ושנהיה ביחד כשהילדים שלנו יגיחו לעולם." היא השתתקה ולא הוסיפה דבר.
"אני מבין את החשד שלך, בטח אחרי שמצאת את המעטפה במזוודה של אוהד. אבל בכל זאת, אין שם על המכתב...המכתב יכול להיות ממוען גם לאדם אחר..."
"נו, באמת אמנון!", היא קטעה את דבריי בתנועת יד מבטלת. "אוהד לא שכר אותך כסנגור שלו. אין פה שום ספק שהמכתב ממוען לאוהד, כי אחרת, מה הוא עושה בתא נסתר במזוודה הקבועה שלו? עזוב, בוא נתקדם לשלב הבא. הרשתי לעצמי, להזמין לשנינו כרטיסים לרומא, לעוד כשבוע. אנחנו נתאכסן במלון בסביבה שבדרך כלל חברות הנסיעות לא שוכרות חדרים. אני רוצה שתעקוב אחרי אוהד במהלך כל הטיול, תהיה בעקבותיו כמו שרק בלש פרטי יודע להיות, וכשיהיה לך מידע מוצק, אני רוצה להפתיע אותו ואת החברה ההריונית שלו. מכיוון שמזמן לא הייתי בחו"ל, אני מוכנה לשלב בין כאב לב, שבוודאי צפוי לי במהלך הטיול, לבין ההנאה של ביקור באחת הערים היפות באירופה בפרט, ובעולם בכלל."
הנהנתי בראשי, והסכמתי איתה. אין ספק, נסיעה לרומא, גם אם היא כרוכה בעבודה קשה או בסיכוי לשיברון לב, תמיד יש בה גם הנאה מרובה.
הגענו לרומא בשעות הבוקר המוקדמות ביום אביבי ושמשי בחודש מאי. מזג אוויר של 22 מעלות ושמש נעימה, גרמו לי להצטער במשך כמה רגעים, שהסיבות שהביאו אותי לעיר היפהפייה הזאת, הינן סיבות מקצועיות. אחרי שאספנו את המזוודות ועברנו את ביקורת הגבולות, הגענו לבית מלון שלנו. אדווה, דאגה שנקבל את החדרים לפני הזמן, תמורת תשלום נאה, כיאה לאשת עסקים מנוסה. הטיסה של אוהד וקבוצתו הייתה צריכה לנחות כעבור מספר שעות, מה שנתן לנו זמן לטייל בעצמנו בעיר המקסימה.
ביקרנו במספר מוקדים תיירותיים מוכרים, ולאחר מכן, נפרדנו באחד האתרים שידעתי שיהיה האתר הראשון שאליו יגיעו אוהד וקבוצת התיירים.
זיהיתי את הקבוצה של אוהד מייד כשהיא הגיעה למקום. אוהד שהחזיק בידו שלט עם שם הקבוצה, בלט מבין כולם, גם ללא השלט בידיו. גבר גבוה, המתנשא לגובה של 1.90 ס"מ, שיער שחור קצוץ, ועיניים כחולות שגם משקפי השמש לא הצליחו להסתיר.
גבר נאה לפי כל קנה מידה. מהמקום שבו עמדתי, אפשר היה להבחין בטון הדיבור הבטוח והקולח, ולראות כיצד חברי הקבוצה, מקשיבים לדבריו בקשב רב.
עקבתי אחרי הקבוצה, מבלי שיבחינו בי, וזאת בגלל שהחלפתי בגדים, וכובעים, בערך כל שעתיים. בשעה שבע בערב, הקבוצה הגיעה למלון, עייפה אך מרוצה. הצלחתי לקלוט מדבריהם של חברי הקבוצה שנעמדו לידי בתום הסיור, שחלק מחבריה אמורים לצאת עם אוהד לסיבוב ברים בחלקה החדש של העיר, וחלק אחר, יישאר במלון ויתכונן ללו"ז העמוס המתוכנן למחרת היום.
חיכיתי כשעה בבר שממול המלון, וכפי שצפיתי, קבוצה מעט רועשת של 10 ישראלים נלהבים יצאה מהלובי של המלון, כשבראשה אוהד. הסתובבנו בעיר, הם כקבוצה, ואני כאדם המתחקה אחריהם, במשך כשלוש שעות. חלק מהסיור שלהם, כלל ארוחת ערב באחת המסעדות המוכרות של העיר. גם אני ניצלתי את ההזדמנות לנוח קצת וליהנות מארוחת ערב במסעדה איטלקית טיפוסית.
לחבורה העליזה, הצטרפה צעירה נאה ותמירה, שדיברה עברית שוטפת, כנראה ישראלית שחיה ברומא. כשהיא ניגשה לשולחן, אוהד קם וחיבק אותה, נשק ללחייה, והזמין אותה להצטרף לשולחן. הפעלתי את הטלפון הנייד שלי, שהוא גם טייפ מנהלים באיכות גבוהה, והחלטתי שאני רוצה להקשיב להתרחשויות בשולחן של אוהד, כשאהיה בחדרי במלון. הבחנתי שהצעירה לובשת חולצה רחבה על הבגדים שלה, ולמרות שהיא הייתה מאד רזה, ראו בבירור שהיא בהריון מתקדם.
האסימון נפל מהר, ומיד הבנתי שמדובר באישה שכתבה את המכתב שאדווה מצאה במזוודתו של אוהד. לאחר סיום הארוחה, החבורה עזבה את המסעדה, הצעירה נפרדה מאוהד והלכה לדרכה.
כעבור שעה חבורת התיירים חזרה למלון, ואני נסעתי למלון שלי. זאת הייתה כבר שעת חצות, ולא היה טעם לצלצל לאדווה, לבדוק אם היא ערה. חוץ מזה, הייתי סקרן לשמוע את תוכן ההקלטה. מבין הדברים שהצלחתי לדלות מההקלטה, היו כמה שעוררו בי עניין וגרמו לי לשנות את כיוון החקירה. היו שם דברים, שהיו מפתיעים את אדווה, אם היא הייתה שומעת את השיחה.
קודם כל, שמה של הצעירה, טלי א, נשמע לי מוכר. חיפשתי עליה קצת בגוגל, וגיליתי כמה פרטים מעניינים. היא הייתה בתו של דיפלומט ישראל ששירת את המדינה מספר שנים באיטליה, ולאחרונה החל תפקיד חדש בגרמניה. טלי, שחיה במשך כ-15 שנה ברומא, השלימה לאחרונה דוקטורט בהיסטוריה, ולפני כשנה התגרשה מבעלה, מסיבות שלא פורסמו. כלומר, ההיריון היה מאדם אחר, למרות שלא הייתי בטוח, שאוהד היה אביהם של העוברים שהיא נשאה בקרבה. ככל שהקשבתי יותר לשיחה, הצלחתי להבין שלאוהד היה תפקיד חשוב בהריון של טלי, אבל הוא לא היה אביהם של עובריה.
רשמתי בפניי את הפרטים החשובים מהשיחה, והחלטתי שאמסור לאדווה, רק פרטים כלליים, כי רציתי לדבר בעצמי עם אוהד, לפני שאפגיש בין בני הזוג. הצלחתי להשיג את מספר הנייד של אוהד, התקשרתי אליו, באחת הפעמים שראיתי שהוא יושב לבד, מנותק מהקבוצה, הצגתי את עצמי, וביקשתי להיפגש איתו, עוד באותו הערב, כדי לשוחח עימו.
בשעה שמונה בערב, הוא הגיע לבית קפה שקבעתי איתו, וניגש אליי ישירות. הופתעתי שהוא ידע מי אני, אבל תשובתו לא הפתיעה אותי.
"שלום לך, אני מבין שהצלת לזהות אותי לפי התיאור שנתתי לך. למרות, שאני נראה כמו מיליוני איטלקים אחרים."
"למען האמת, גם אני אוהב להיות מוכן כשאני פוגש אדם זר. וכפי שאתה יודע, היום אפשר לגלות מהר מאד איך אדם נראה אם יודעים לחפש נכון בגוגל."
התושייה שלו הפתיעה אך גם שעשעה אותי, ושמחתי שהוא הגיע בפגישה בגישה נינוחה.
מכיוון שהייתי די בטוח לגבי כיוון החקירה שלי, סיפרתי לו מדוע הגעתי לרומא, ומה הצלחתי לגלות עליו. עדיין לא סיפרתי לו, שבבית המלון ממול, אשתו מחכה לרגע שתוכל להתעמת איתו, על כך שהוא בוגד בה עם אישה אחרת, ומצפה איתה לתאומים.
אחרי כמה שניות של היסוס, אוהד החליט לשים את הקלפים על השולחן, ולגלות לי את הסוד שהוא הסתיר מאשתו במשך מספר שנים.
"אני לא הדמות המרכזית בסיפור הזה, אבל מכיוון שאשתי חושדת בי, אבשר לך כיצד אני משתלב בסיפור האהבה של טלי ואבנר, שניהם חברים קרובים שלי. טלי א, היא בתו של חבר טוב של אבי. אני מכיר אותה מאז שהייתה ילדה צעירה, עוד לפני שאבא שלה הפך לדיפלומט. במשך שנים, נהגנו לבקר ברומא, כמה פעמים בשנה, כאורחיו של השגריר, ד"ר אלי א. טלי והאחים הקטנים שלה, היו כמו אחים בשבילי, וגם כשהם היו מגיעים לביקור בארץ, הם היו מבלים איתנו את חודשי הקיץ.
טלי הוזמנה עם משפחתה לחתונה שלי עם אדווה, וגם אני ואדווה, היינו בחתונה שלה, שהתקיימה בארץ. לפני כשנה הנישואין של טלי עלו על שרטון ותוך מספר חודשים הם התגרשו בהסכמה מלאה ללא סכסוכים. טלי הייתה בארץ בזמן שהתגרשה, כי הנשואים נערכו בארץ. באותם הימים, אדווה שהתה בחו"ל במסגרת התפקיד שלה, ואני החלטתי לקחת את טלי לאחד הפאבים השקטים שאני מכיר בחיפה. כצפוי, טלי החליטה להטביע את צערה בבקבוק יין. החלטתי שאני נותן לה להתפרק, אבל שומר על ראש נקי.
באותו הערב, הגיע לפאב, חבר טוב שלי, שכמה ימים לפני זה, החליט להתגרש מאשתו, ועבר לגור בחיפה, לא רחוק מהפאב איפה שישבנו. הוא הבין שאשתו בוגדת בו, עם חבר טוב שלו ומיד עזב את הבית והגיש תביעה לגט ברבנות.
גם הוא הגיע במטרת להטביע את צרותיו. באופן מקרי, או לגמרי לא מקרי, ישבו לצידי, שני חברים טובים, שהייתי צריך לעודד אותם ולנחם אותם. ראיתי איך הם מסתכלים אחד על השנייה, וכיצד נוצר ביניהם קליק מיידי. לא ממש התייחסתי למה שראיתי, כי חשבתי שהם קצת שיכורים ולא ממש מודעים למעשיהם. אבל, אז קיבלתי שיחת טלפון מהבית, מהבן הגדול שלי, שביקש שאגיע מיד, כי הבת הקטנה שלי בוערת מחום, והוא בטוח שחייבים לפנות אותה מיידית לבי"ח. הסתכלתי על שני החברים הטובים שלי, שלגמרי סמכו עליי, שאהיה שם בשבילם, ונקרעתי בין תפקידי כאבא לבין תפקידי כחבר. סיפרתי להם, שאני חייב לחזור הביתה.
שניהם הרגיעו אותי, אמרו לי שעליי לנסוע ישירות הביתה, ושהם כבר יחזרו הביתה במונית, טלי אל ביתי ואבנר, חברי, לדירתו שממוקמת כמה רחובות מהפאב.
בלב כבד, עזבתי אותם, אבל לא הייתה לי ברירה. נסעתי משם ישירות הביתה, ראיתי שהילדה קודחת והבאתי אותה למיון של בי"ח. מזל שהגעתי מהר, כי זאת הייתה דלקת בתוספתן, שהתפוצצה והקטנה שלי, הוכנסה מיד לחדר ניתוח. לגמרי שכחתי מהחברים שהמשיכו לשתות בבית קפה." ישבתי מול אוהד, מרותק לדבריו, למרות שכבר ידעתי מראש לאן הם מובילים.
"נשארתי כל הלילה בבי"ח, ליד בתי הקטנה. אשתי הגיעה ישירות לחדר של הקטנה, בשעות הצהריים המוקדמות, מאחר שבני צלצל אליה וסיפר לה שאני נסעתי עם אחותו לבי"ח. אדווה היא אמא נהדרת. היא מסורה לילדים באופן טוטאלי, אפילו שהיא מנהלת קריירה מצליחה. אני לא יודע איך הייתי מתפקד אם היא לא הייתה כמו שהיא.
בשנים האחרונות, אני מרגיש קצת מיותר, שהם לא צריכים אותי יותר, כולל בתי הקטנה. אני טועה בגישה שלי. אני חייב להיות שותף פעיל יותר בחיים של כולם. אני קצת מקנא בהריון של אבנר וטלי. הייתי מוכן להביא עוד ילד לעולם, ולהיות אבא במשרה מלאה, כדי שאדווה תוכל להמשיך בקריירה שלה. אני צריך לדבר איתה על זה. אולי היא תסכים לרעיון." ראיתי איך הוא מתחיל לפנטז על ילד חדש, ובתוך ליבי, איחלתי שיהיה לו בהצלחה.
"עוד לא סיפרת לי, מי האבא של העוברים." שאלתי בחיוך.
"חשבתי שהבנת לבד." גם הוא ענה לי בחיוך.
"כפי שאתה מבין לבד, שני החברים שלי, המשיכו לשבת בפאב, ולרוקן עוד כמה בקבוקים של וודקה, יין ומה שהברמן העביר להם לשולחן. בשעה שתיים בלילה, כשהם היו שיכורים לגמרי, הם החליטו שהם חייבים לעזוב את הפאב לפני שהבעלים יזרקו אותם מהמקום.
הם הלכו ברגל לדירה של אבנר, וכפי שהיה צפוי, הערב שלהם היה מאד מוצלח. כל כך מוצלח, שבעוד כמה חודשים, הם יהיו הורים לזוג תאומים." סיים את דבריו בחיוך.
"כשלאבנר נודע שטלי מצפה לתאומים, לא היה מאושר ממנו. הם המשיכו להיפגש עוד כשבועיים עד שהיא חזרה לרומא. האהבה בערה שם מהרגע הראשון. הוא לא נבהל מההיריון, להפך, זה דרבן אותו לזרז את תהליך הגירושים ובעוד כמה ימים הוא צריך להגיע לאיטליה כשבידיו גט מאשתו, והצעת עבודה מטעם המדינה לעבוד כציר בשגרירות ברומא." בדומה לטלי, גם אבנר הוא בן של דיפלומט שממשיך את דרכו של אביו.
"אתה מבין שבגלל שלא שיתפת אף אחד בסיפור הזה, אשתך עומדת להתגרש ממך, ושברגעים אלה ממש היא מתכננת להפתיע אותך ולתפוס אותך "על חם" כשאתה נפגש עם המאהבת שלך?" שאלתי אותו ולא ידעתי אם לבכות או לצחוק מהבעת פניו. בחרתי בסוף, לשמור על ארשת פנים רצינית.
"למה?" הוא שאל בתמימות רבה.
הסברתי לו מאיפה צמח החשד של אדווה, ומדוע היא הגיעה איתי לרומא כדי לחשוף אותו. חשבתי שהגיע הזמן להפגיש ביניהם ולסיים באופן מיידי את ייסוריה של אדווה ולהוציא את הזוג לדרך חדשה. נפרדתי מאוהד, סיפרתי לו מהן תוכניותיי לגביו, וקבענו להיפגש למחרת. התקשרתי לאדווה, והודעתי לה שמחר בשעות הערב, היא תגלה את האמת על היחסים של בעלה עם האישה "האחרת". וכך יצאה תכניתי לדרך.
למחרת, בשמונה בערב, נכנסנו ללובי של המלון של אוהד, ושם חיכו לאדווה מספר אנשים. אוהד, טלי ו-אבנר. טלי ואבנר ישבו מחובקים באחת הספות, ואוהד ישב באחת הכורסאות, דרוך ומוכן לקבל על הראש מאדווה.
אדווה הביטה עלי מופתעת, וכבר התחילה להסתובב לכיוון היציאה, כשאוהד קרא בקול רם, והצליח לעצור אותה. היא חזרה על עקבותיה וניגשה אליו. הם נעמדו אחד מול השנייה, שניהם כועסים, ומהססים כיצד להתחיל את השיחה ביניהם. טלי, שעודכנה לגבי המצב שנוצר, קמה ממושבה, ניגשה לאדווה והציגה את עצמה.
"את מכירה אותי, היית בחתונה שלי לפני כמה שנים, אבל בטח קצת שכחת מי אני. שמי טלי א, אבי הוא ד"ר אלי א, היום שגריר ישראל בגרמניה. וכאן, נמצא איתי, ארוסי, אבנר ק, שהגיע היום במיוחד כדי לאשר את דבריי, ובעוד כשבוע, להפוך לבעלי החוקי. הוא האבא הביולוגי של התאומים שאמורים להיוולד בעוד כמה חודשים."
"ועוד דבר קטן. בעלך הוא איש מדהים. הוא תמך בי ועודד אותי בזמן הגירושים שלי, ודרכו הכרתי את אבנר, שאני יכולה להבטיח לך, הוא הגבר של חיי."
בזמן שאדווה עמדה המומה מול בני הזוג המחובקים, ראיתי כיצד פניו של אוהד נרגעות וחיוך גדול מתפשט על שפתיו.
"אני..., אני ממש מצטערת. כנראה שמיהרתי להסיק מסקנות שגויות, ולכן, שכרתי את שירותיו של אמנון רודס, ידידי, שהיה אמור לחשוף את הבגידות של אוהד, אבל לא חשבתי לרגע שמדובר בעזרה שהוא מגיש לחברים...זה היה כל כך טיפשי ונמהר מצידי, אני מבקשת את סליחתכם." ואז היא פנתה אליי, עם שאלה גדולה בעיניה.
"לא סיפרתי לך את מה שגיליתי לפני מספר ימים, כי רציתי שתראי את זאת בעצמך, ושהאנשים שמעורבים בפרשה יהיו אלה שיסבירו לך את הטעות שלך. חוץ מזה, נדמה לי שבעלך רוצה לדבר איתך על עוד כמה נושאים. אני נפרד מכם, וחוזר לארץ כבר מחר בבוקר."
"אמנון, אל תיסע כבר הביתה. החדר שלך הוזמן לעוד שלושה ימים. תהנה מהעיר, אתה יכול להצטרף לקבוצה של אוהד, גם אני מתכוונת לטייל איתם. עשית עבורנו שירות נפלא, ללא עזרתך והדרך העדינה והחכמה שטיפלת בחקירה, הייתי עושה טעות נוראית ומתגרשת ללא הצדקה. בבקשה, תישאר, ותטייל איתנו."
כמובן שנשארתי, ונהניתי מכל רגע שהייתי שם. בטיסה בחזרה הביתה, אדווה סיפרה לי שאוהד ביקש ממנה, שתשקול בעתיד הקרוב, להרחיב את המשפחה, ושהפעם הוא יהיה שם כדי לטפל בילד הנוסף, ולתמוך בה ובילדים הגדולים בכל שעה ובכל מצב. שמחתי מאד שהעניינים הסתדרו בדרך הטובה ביותר.
חצי שנה עברה מאז שנפרדתי בנתב"ג מהזוג א ולפני כחודשיים אוהד סיפר לי שטלי ילדה את התאומים, שני בנים. הוא גם סיפר לי חדשה משמחת נוספת, והיא שאדווה נמצאת בחודשים הראשונה של היריון חדש וגם היא אמורה ללדת זוג תאומים, וגם הפעם בן ובת.
אמנון רודס –חקירות.
משרד:048202817 נייד:0525922245
מייל:[email protected]
