עם חברים כאלה... סיפור חקירה...
א להב (שם בדוי) הוא פוליטיקאי וותיק ומשופשף. הוא מכהן כבר שנים ארוכות מטעם מפלגתו בכנסת, ופעילותו למען נושאים שונים, חלקם שנויים במחלוקת, משאירים אותו בתודעת הציבור. כמעט מדי יום שמו מופיע בכותרות העיתונים בהקשרים שונים.
בעירו, חיפה, הוא דמות אהובה ומוכרת, וכמעט ואין אירוע תקשורתי שהוא לא מוזמן אליו. ילדיו הבוגרים סיימו צבא ולומדים במוסדות השכלה גבוהה, ובנו הצעיר, עומד להתגייס לצבא ליחידה מובחרת. אשתו השנייה, אם בנו הצעיר, אף היא אישיות מוכרת ואהודה בקרב הציבור החיפאי. אשתו הראשונה, פחות אהודה, אך לא פחות מוכרת, וגם היא, הופיעה במשך שנים בהקשרים פחות נעימים מאילו שנקשרו אל בעלה לשעבר.
יחסיה של א להב (שם בדוי) עם דמויות מוכרות מהעולם התחתון הסבו לא פעם מבוכה לבעלה הידוע, וישנם הרבה אנשים, שמוכנים להישבע שיחסים אלו עמדו מאחורי הגירושים השערורייתיים שהתנהלו מעל דפי העיתונים הארציים ואף הופיעו במהדורות החדשות בתחנות הטלוויזיה הממלכתיות.
אך לפני שאספר על המקרה המעניין של משפחת להב, אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, מנהל "משרד חקירות אמנון רודס". במשך שנותיי הארוכות כחוקר פרטי נתקלתי במקרים רבים של תהליכי גירושים מרים בין בני זוג. הריבים והמחלוקות נמשכו גם לאחר שלכל אחד מהם כבר הייתה מערכת זוגית חדשה. המקרה של א להב (שם בדוי), זכור לי במיוחד בגלל ההדים התקשורתיים שהתלוו אליו תקופה ארוכה לאחר שאחד מבני הזוג נאלץ לעזוב את הארץ.
כמו כל אזרח אחר במדינה, גם אני נשאבתי לסיפור הגירושין המרתק באמצעות העיתונות הכתובה ומהדורות החדשות בטלוויזיה. חמש שנים אחרי שבני הזוג התגרשו, מצאתי את עצמי מעורב באופן מקצועי ואישי במה שכונה בין כותלי בתי המשפט "מלחמת להב בלהב."
ביום חורף סגרירי, נכנס אליי בשעת ערב מאוחרת, א להב.
הוא הציג את עצמו, וסיפר לי שהוא קיבל לאחרונה לתיבת הדאר מכתבי איום ושהוא מבקש ממני לברר מיהם השולחים ומה מניע אותם.
המידע שהופיע במכתבי האיום, היה אינטימי מסוג הדברים שלא מספרים לאף אחד, אפילו לא לבת הזוג או לחבר קרוב. שאלתי את א האם יש לו מושג מי מהאנשים המקורבים לו, היה לו אינטרס לפגוע בו ע"י מסירת מידע כה חשוב וחושפני עליו. הוא נע באי נוחות על כסאו, ושאל אותי, אם השיחה בינינו מוקלטת.
אמרתי לו שאסור לי להקליט שיחות עם לקוחות, ורק אם לקוח מבקש באופן מפורש, אני מקליט את השיחות הנערכות באותו המעמד. א סיפר לי שהדברים שמופיעים במכתבי האיום נאמרו אך ורק לאדם אחד, אדם שהוא סומך עליו בעיניים עצומות. הסברתי לו, שיכול להיות שהוא סומך על אותו האדם, אך הדברים בכל זאת דלפו לגורם שלישי שמנסה להזיק לו באמצעות אותו מידע חסוי.
הוא נאנח עמוקות וסיפר לי, שהאדם היחיד שיודע עליו הכל, הוא הפסיכולוג שלו, שאליו הוא מגיע פעם בשבוע, בשעות שונות, כדי שלא יעקבו אחריו. הוא בעצמו שאל את הפסיכולוג איך החומר דלף. כמובן שהפסיכולוג לא ידע לענות על כך, וא לא היה מוכן להעביר למשטרה את פרטיו של הפסיכולוג, מסיבות מובנות.
סוכם שאני אגיע לביתו של הפסיכולוג, ד"ר אבירם קורן (שם בדוי) ואסרוק בעצמי את משרדו כדי לראות אם אין במקום מכשירי האזנה סמויים, כמו משדרים ומצלמות נסתרות. הגעתי בשעת ערב מאוחרת למרפאתו של ד"ר קורן, שהייתה ממוקמת בקומת מרתף של ביתו המפואר.
לא לקח לי הרבה זמן לגלות את המיקום של כלי ההאזנה הסמויים שנשתלו במספר מקומות. הייתי בטוח שהרופא לא היה מודע לקיומם, אך בכל זאת סיקרן אותי לדעת, כיצד הגיעו המכשירים ואף הותקנו בתוך החדר, מבלי שהפסיכולוג יהיה מודע לכך.
כששאלתי את הפסיכולוג את אותה השאלה הוא נזכר, שלפני מספר חודשים, הוא נסע לכנס פסיכולוגים בג'נבה, וביקש מאשתו שתדאג לבצע מספר שינויים בעיצוב של המרפאה, כולל סיוד והחלפת רהיטים. כשהוא חזר, אשתו סיפרה לו שבאחד הימים, הגיע עם השיפוצניק אדם נוסף שעזר לו בעבודות השיפוץ.
הסכמנו, אני והפסיכולוג, שכנראה אחד האנשים שהיו מעורבים בשיפוץ המרפאה, הוא זה שהתקין את מכשירי הציתות. הוא הבטיח למסור לי את הפרטים של השיפוצניקים להמשך בירור של הנושא. החלטתי לא להסיר את המכשירים אלא למצוא דרך למשוך את האחראים להטמעת המכשירים ע"י "חשיפת" סודות נוספים. היו לי מספר כיווני חקירה, אבל הייתי נעול על כיוון אחד שאותו התכוונתי לבדוק עד הסוף.
הצלחתי לאתר את השיפוצניק כעבור יומיים. הוא סיפר לי שהעסיק את אחיינו, צעיר אחרי צבא, שלא מצא את מקומו בחיים האזרחיים ונהג להסתובב עם כל מיני טיפוסים מפוקפקים במקום למצוא עבודה מסודרת. לפי בקשת אחותו, השיפוצניק החל להעסיק את האחיין לפי פרויקטים. קיבלתי מהדוד את פרטי האחיין ומיד יצרתי איתו קשר. קבעתי להיפגש עם רונן א. (שם בדוי) בפיצוציה בנשר, שם הוא עבד.
הגעתי למקום כמה דקות לפני המועד שקבענו. רציתי לראות את רונן לפני שהוא יפגוש אותי. הייתה לי הרגשה שלפני שאגיע למקום, הוא ינסה להתחמק מהפגישה שקבענו, או לפחות יקבל מהמפעיל שלו, סיפור כיסוי למעשיו בביתו של ד"ר קורן.
כשראיתי שהוא עומד לעזוב את הקיוסק, מיהרתי אליו ועצרתי אותו.
הוא הבין מי אני ושהבחנתי שהוא מנסה לברוח. ביקשתי ממנו להתלוות אליי לבית קפה קרוב והזמנתי עבורנו ארוחה קלה. רציתי לרכך אותו באמצעות ארוחה חמה לפני שהתחלתי לתשאל אותו.
כשהתחלתי לשאול אותו שאלות סביב השיפוץ בחדר העבודה של ד"ר קורן, הוא נשבר וסיפר לי את כל מה שהוא ידע. את התקנת מכשירי הציתות הוא ביצע לפני הנחיותיו של אדם אחר, ללא ידיעתו של דודו. אחרי שלחצתי אותו במקומות הנכונים, קיבלתי את איש הקשר שלו. נפרדתי ממנו ומיהרתי למשרדי למצוא מידע על האיש שהפעיל את רונן. היו לי מספר מקורות מידע והם לא אכזבו. קיבלתי מידע עשיר על האיש, שהוביל אותי לדמות המרכזית של הסיפור.
הייתה לי תכנית מסודרת כיצד למשוך את הדמות המרכזית בסיפור והוצאתי אותה מיד לפועל. לשם כך, סיכמתי עם א וד"ר קורן אילו "סודות" הוא ישחרר בפגישתם הקרובה. כעבור יומיים, א קיבל מכתב איום חדש. תוכנו של המכתב חיזק את החשדות שלי. עכשיו הגיע הזמן לחשוף את זהותו של המאיים. רק לאחר שהחשדות שלי יאומתו, ניתן יהיה להחליט כיצד לנהוג בו.
א ואני הגענו בשתי מכוניות נפרדות לפגישה. האתר שנבחר לקיום הפגישה, היה בית מגורים בשכונת דניה היוקרתית באזור הכרמל. הבית שייך לאוליגרך מוכר שרוב עסקיו מתנהלים בחו"ל. לא הפתיע אותי שהוא הסכים שבביתו תתקיים הפגישה. השטח שבו הבית ממוקם סטרילי לגמרי מבחינת האנשים שמורשים להגיע אליו. כל כמה מטרים עד לכניסה לבית, התפרסו מכוניות עם מאבטחים חמושים, שעיקר תפקידם הוא לסרוק במבטיהם את המגיעים למקום. על מנת שיאפשרו לנו להגיע בשתי מכוניות, היינו צריכים להגיש לאישור מוקדם, את מספרי המכוניות.
גם בכניסה לבית עצמו, חיכו שני מאבטחים, כשניתן לראות בבירור את אקדחיהם הבולטים מתחת למעילים שהם לבשו.
לבסוף הורשנו להיכנס לבית, ושם המתין לנו אדם בשנות ה-50 לחייו, שהציג את עצמו כעורך דינו של האוליגרך. הוא ביקש מאיתנו להמתין ללקוחו והציע לנו משקאות קרים או חריפים, לפי בחירתנו.
העו"ד יצא לחדר הסמוך כדי לענות לשיחת טלפון וכעבור מספר שניות, מלווה באחד מבניו, גנאדי קוסמוי בכבודו ובעצמו הצטרף אלינו. לחצנו ידיים וחזרנו למקומות הישיבה שלנו. גנאדי סימן לבנו שהוא יכול לעזוב את החדר וללא דחיות נוספות ,ניגש ישר לעניין.
"אשתי, א, מאד עצבנית בזמן האחרון. ואני סובל כשאשתי עצבנית ולא טוב לה. וכשאני סובל, אנשים אחרים סובלים עוד יותר. אחרי שדרשתי ממנה הסברים להתנהגות המוזרה שלה, היא סיפרה לי שהגיעו אליה שמועות זדוניות, שכנראה, אתה, מר להב, מפזר עליה לעיתונות. אני מקווה מאד בשבילך שאין אמת מאחורי הדברים שאשתי שמעה."
מכיוון שהחתול יצא מהמרצע, והחשדות שלי אומתו, החלטתי שאני מתערב בשיחה ולא מאפשר לא לנהל בעצמו את השיחה עם גנאדי. עם כל הניסיון של להב בתככי הפוליטיקה בארץ, לי, בתור חוקר פרטי וותיק, יש הרבה יותר ניסיון בעימותים מול אוליגרכים שאינם חוששים מעימותים, משום סוג.
" אתה מבין, מר קוסמוי. הלקוח שלי לא דיבר עם אף עיתונאי וגם לא מתכוון לעשות זאת. אך נדמה לי, שאשתך מתקשה לקבור את העבר, ומנסה גם היום, 15 שנה אחרי הגירושים מא, להפריע לו בחייו, ויותר מזה, היא שולחת לביתו מכתבי איום בעילום שם. מכיוון שאני מכיר אותך כבר הרבה שנים, ובגלל זה הסכמת שאתלווה למר להב, אני בטוח שאין לך מושג שאשתך התקינה במרפאת ד"ר קורן, פסיכולוג נודע בחיפה, מכשירים להאזנת סתר. היא מקשיבה לשיחותיו האישיות של מר להב עם המטפל שלו, ומשתמשת בדברים שהיא שומעת, על מנת להפחיד אותו ולגרום לו לוותר על העיסוקים הפוליטיים שלו.
לאחר חקירה של מספר ימים, הבנתי שאשתך מעורבת בהתקנת מכשירי הציתות. יותר מכל אדם אחר, אתה יודע שזאת עבירה על החוק, עבירה חמורה מאד. לכן, החלטתי לקבוע איתך פגישה כדי שתוכל לעצור את מעשי אשתך, לפני ששמך יוכתם בפרשה מיותרת."
"ואיך הגעת למסקנה שאשתי מעורבת בפרשה הזאת? יש לך הוכחות?" למרות שהטון שלו היה מעט תוקפני, הצלחתי להבחין בשפת הגוף שלו, שייתכן שגם הוא חושב שאשתו מסוגלת להיות מעורבת בפרשת סחיטה כנגד בעלה לשעבר.
"כשהתחלתי לחקור את מכתבי האיום שנשלחו ללהב, הכנתי רשימה של כל האנשים שבמשך השנים יכלו להרגיש או לטעון שלהב פגע בהם. לאחר בדיקה של כמה ימים, הרשימה הצטמצמה מאד, גם בגלל שחלק מהאנשים אינם, אחרים עזבו את הארץ, והחלק שכן היה רלוונטי, לא התאים לפרופיל של מכתבי האיום."
עשיתי הפסקה קצרה והמשכתי בדבריי:
"כשהבנו שרק לאדם אחד יש מידע רגיש על מר להב, והוא ד"ר קורן, בדקתי כיצד דלף המידע החוצה. התברר לי שאחד השיפוצניקים מקושר לעולם התחתון, ובהמשך לבדיקה שלי, גיליתי שהחקירה שלי מובילה אלייך. אך הייתה לי הרגשה, שאתה לא מעורב באופן אישי בפרשה, אלא שמישהו שמשתמש בחשבונות הבנק שלך, קשור לאיומים.
ואז גיליתי שלך ולמר להב יש גורם משותף חשוב ביותר. א. אחרי שהבנתי שא עומדת מאחורי הפרשה, לא היה קשה ליצור מצב שהיא תרגיש מאוימת ותפיל את עצמה.
במקום ללכת למשטרה ולהתלונן על התקנת מכשירי הציתות, החלטנו, מר להב ואני, שקודם כל ניגש אלייך, ושאתה בדרכך תשכנע את אשתך להפסיק באיומים ובכלל, שתניח לא להב, אחרי 15 שנות גירושים."
במשך כל שיחתי עם גנאדי, א להב לא אמר מילה. כשסיימתי את דבריי, הוא הודה לי בשקט.
"תן לי יומיים לטפל בנושא, אמנון, אני באופן אישי אתקשר אלייך ואגיד לך שאין לך מה לחשוש מא. תודה שפניתם אליי קודם."
נפרדנו בלחיצת יד וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו. הבטחתי לא שאתקשר אליו ברגע שגנאדי יודיע לי שפרשת האיומים מאחורינו.
ואכן, כעבור יומיים, גנאדי צלצל אליי והודיע לי שאשתו כבר לא תטריד את א להב או אנשים אחרים.
שבוע אחרי כשגלשתי באחד מאתרי החברה הידועים ברשת, ראיתי ידיעה קצרה על א קוסמוי, שעומדת לפתוח חנות אופנה בפאריס. בעלה האוליגרך, גנאדי קוסמוי, החליט לתת לאשתו כמתנה יום הולדת, חנות אופנה לעיצוב נשים בעיר האורות. גם ילדיו הצעירים של בני הזוג, בני 11 ו-9 עוברים עם אימן לפאריס.
התקשרתי לא כדי לשמוע מה דעתו על הפתרון של גנאדי, ומאד שמחתי לשמוע את הצחוק בקולו, כשהוא אמר, שמבחינתה של א, "העונש" שלה הוא חלומן של אלפי נשים בארצנו. האמת? גם אני חושב כמוהו.
אמנון רודס-חקירות
משרד:048202817 נייד:0525922245
בעירו, חיפה, הוא דמות אהובה ומוכרת, וכמעט ואין אירוע תקשורתי שהוא לא מוזמן אליו. ילדיו הבוגרים סיימו צבא ולומדים במוסדות השכלה גבוהה, ובנו הצעיר, עומד להתגייס לצבא ליחידה מובחרת. אשתו השנייה, אם בנו הצעיר, אף היא אישיות מוכרת ואהודה בקרב הציבור החיפאי. אשתו הראשונה, פחות אהודה, אך לא פחות מוכרת, וגם היא, הופיעה במשך שנים בהקשרים פחות נעימים מאילו שנקשרו אל בעלה לשעבר.
יחסיה של א להב (שם בדוי) עם דמויות מוכרות מהעולם התחתון הסבו לא פעם מבוכה לבעלה הידוע, וישנם הרבה אנשים, שמוכנים להישבע שיחסים אלו עמדו מאחורי הגירושים השערורייתיים שהתנהלו מעל דפי העיתונים הארציים ואף הופיעו במהדורות החדשות בתחנות הטלוויזיה הממלכתיות.
אך לפני שאספר על המקרה המעניין של משפחת להב, אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, מנהל "משרד חקירות אמנון רודס". במשך שנותיי הארוכות כחוקר פרטי נתקלתי במקרים רבים של תהליכי גירושים מרים בין בני זוג. הריבים והמחלוקות נמשכו גם לאחר שלכל אחד מהם כבר הייתה מערכת זוגית חדשה. המקרה של א להב (שם בדוי), זכור לי במיוחד בגלל ההדים התקשורתיים שהתלוו אליו תקופה ארוכה לאחר שאחד מבני הזוג נאלץ לעזוב את הארץ.
כמו כל אזרח אחר במדינה, גם אני נשאבתי לסיפור הגירושין המרתק באמצעות העיתונות הכתובה ומהדורות החדשות בטלוויזיה. חמש שנים אחרי שבני הזוג התגרשו, מצאתי את עצמי מעורב באופן מקצועי ואישי במה שכונה בין כותלי בתי המשפט "מלחמת להב בלהב."
ביום חורף סגרירי, נכנס אליי בשעת ערב מאוחרת, א להב.
הוא הציג את עצמו, וסיפר לי שהוא קיבל לאחרונה לתיבת הדאר מכתבי איום ושהוא מבקש ממני לברר מיהם השולחים ומה מניע אותם.
המידע שהופיע במכתבי האיום, היה אינטימי מסוג הדברים שלא מספרים לאף אחד, אפילו לא לבת הזוג או לחבר קרוב. שאלתי את א האם יש לו מושג מי מהאנשים המקורבים לו, היה לו אינטרס לפגוע בו ע"י מסירת מידע כה חשוב וחושפני עליו. הוא נע באי נוחות על כסאו, ושאל אותי, אם השיחה בינינו מוקלטת.
אמרתי לו שאסור לי להקליט שיחות עם לקוחות, ורק אם לקוח מבקש באופן מפורש, אני מקליט את השיחות הנערכות באותו המעמד. א סיפר לי שהדברים שמופיעים במכתבי האיום נאמרו אך ורק לאדם אחד, אדם שהוא סומך עליו בעיניים עצומות. הסברתי לו, שיכול להיות שהוא סומך על אותו האדם, אך הדברים בכל זאת דלפו לגורם שלישי שמנסה להזיק לו באמצעות אותו מידע חסוי.
הוא נאנח עמוקות וסיפר לי, שהאדם היחיד שיודע עליו הכל, הוא הפסיכולוג שלו, שאליו הוא מגיע פעם בשבוע, בשעות שונות, כדי שלא יעקבו אחריו. הוא בעצמו שאל את הפסיכולוג איך החומר דלף. כמובן שהפסיכולוג לא ידע לענות על כך, וא לא היה מוכן להעביר למשטרה את פרטיו של הפסיכולוג, מסיבות מובנות.
סוכם שאני אגיע לביתו של הפסיכולוג, ד"ר אבירם קורן (שם בדוי) ואסרוק בעצמי את משרדו כדי לראות אם אין במקום מכשירי האזנה סמויים, כמו משדרים ומצלמות נסתרות. הגעתי בשעת ערב מאוחרת למרפאתו של ד"ר קורן, שהייתה ממוקמת בקומת מרתף של ביתו המפואר.
לא לקח לי הרבה זמן לגלות את המיקום של כלי ההאזנה הסמויים שנשתלו במספר מקומות. הייתי בטוח שהרופא לא היה מודע לקיומם, אך בכל זאת סיקרן אותי לדעת, כיצד הגיעו המכשירים ואף הותקנו בתוך החדר, מבלי שהפסיכולוג יהיה מודע לכך.
כששאלתי את הפסיכולוג את אותה השאלה הוא נזכר, שלפני מספר חודשים, הוא נסע לכנס פסיכולוגים בג'נבה, וביקש מאשתו שתדאג לבצע מספר שינויים בעיצוב של המרפאה, כולל סיוד והחלפת רהיטים. כשהוא חזר, אשתו סיפרה לו שבאחד הימים, הגיע עם השיפוצניק אדם נוסף שעזר לו בעבודות השיפוץ.
הסכמנו, אני והפסיכולוג, שכנראה אחד האנשים שהיו מעורבים בשיפוץ המרפאה, הוא זה שהתקין את מכשירי הציתות. הוא הבטיח למסור לי את הפרטים של השיפוצניקים להמשך בירור של הנושא. החלטתי לא להסיר את המכשירים אלא למצוא דרך למשוך את האחראים להטמעת המכשירים ע"י "חשיפת" סודות נוספים. היו לי מספר כיווני חקירה, אבל הייתי נעול על כיוון אחד שאותו התכוונתי לבדוק עד הסוף.
הצלחתי לאתר את השיפוצניק כעבור יומיים. הוא סיפר לי שהעסיק את אחיינו, צעיר אחרי צבא, שלא מצא את מקומו בחיים האזרחיים ונהג להסתובב עם כל מיני טיפוסים מפוקפקים במקום למצוא עבודה מסודרת. לפי בקשת אחותו, השיפוצניק החל להעסיק את האחיין לפי פרויקטים. קיבלתי מהדוד את פרטי האחיין ומיד יצרתי איתו קשר. קבעתי להיפגש עם רונן א. (שם בדוי) בפיצוציה בנשר, שם הוא עבד.
הגעתי למקום כמה דקות לפני המועד שקבענו. רציתי לראות את רונן לפני שהוא יפגוש אותי. הייתה לי הרגשה שלפני שאגיע למקום, הוא ינסה להתחמק מהפגישה שקבענו, או לפחות יקבל מהמפעיל שלו, סיפור כיסוי למעשיו בביתו של ד"ר קורן.
כשראיתי שהוא עומד לעזוב את הקיוסק, מיהרתי אליו ועצרתי אותו.
הוא הבין מי אני ושהבחנתי שהוא מנסה לברוח. ביקשתי ממנו להתלוות אליי לבית קפה קרוב והזמנתי עבורנו ארוחה קלה. רציתי לרכך אותו באמצעות ארוחה חמה לפני שהתחלתי לתשאל אותו.
כשהתחלתי לשאול אותו שאלות סביב השיפוץ בחדר העבודה של ד"ר קורן, הוא נשבר וסיפר לי את כל מה שהוא ידע. את התקנת מכשירי הציתות הוא ביצע לפני הנחיותיו של אדם אחר, ללא ידיעתו של דודו. אחרי שלחצתי אותו במקומות הנכונים, קיבלתי את איש הקשר שלו. נפרדתי ממנו ומיהרתי למשרדי למצוא מידע על האיש שהפעיל את רונן. היו לי מספר מקורות מידע והם לא אכזבו. קיבלתי מידע עשיר על האיש, שהוביל אותי לדמות המרכזית של הסיפור.
הייתה לי תכנית מסודרת כיצד למשוך את הדמות המרכזית בסיפור והוצאתי אותה מיד לפועל. לשם כך, סיכמתי עם א וד"ר קורן אילו "סודות" הוא ישחרר בפגישתם הקרובה. כעבור יומיים, א קיבל מכתב איום חדש. תוכנו של המכתב חיזק את החשדות שלי. עכשיו הגיע הזמן לחשוף את זהותו של המאיים. רק לאחר שהחשדות שלי יאומתו, ניתן יהיה להחליט כיצד לנהוג בו.
א ואני הגענו בשתי מכוניות נפרדות לפגישה. האתר שנבחר לקיום הפגישה, היה בית מגורים בשכונת דניה היוקרתית באזור הכרמל. הבית שייך לאוליגרך מוכר שרוב עסקיו מתנהלים בחו"ל. לא הפתיע אותי שהוא הסכים שבביתו תתקיים הפגישה. השטח שבו הבית ממוקם סטרילי לגמרי מבחינת האנשים שמורשים להגיע אליו. כל כמה מטרים עד לכניסה לבית, התפרסו מכוניות עם מאבטחים חמושים, שעיקר תפקידם הוא לסרוק במבטיהם את המגיעים למקום. על מנת שיאפשרו לנו להגיע בשתי מכוניות, היינו צריכים להגיש לאישור מוקדם, את מספרי המכוניות.
גם בכניסה לבית עצמו, חיכו שני מאבטחים, כשניתן לראות בבירור את אקדחיהם הבולטים מתחת למעילים שהם לבשו.
לבסוף הורשנו להיכנס לבית, ושם המתין לנו אדם בשנות ה-50 לחייו, שהציג את עצמו כעורך דינו של האוליגרך. הוא ביקש מאיתנו להמתין ללקוחו והציע לנו משקאות קרים או חריפים, לפי בחירתנו.
העו"ד יצא לחדר הסמוך כדי לענות לשיחת טלפון וכעבור מספר שניות, מלווה באחד מבניו, גנאדי קוסמוי בכבודו ובעצמו הצטרף אלינו. לחצנו ידיים וחזרנו למקומות הישיבה שלנו. גנאדי סימן לבנו שהוא יכול לעזוב את החדר וללא דחיות נוספות ,ניגש ישר לעניין.
"אשתי, א, מאד עצבנית בזמן האחרון. ואני סובל כשאשתי עצבנית ולא טוב לה. וכשאני סובל, אנשים אחרים סובלים עוד יותר. אחרי שדרשתי ממנה הסברים להתנהגות המוזרה שלה, היא סיפרה לי שהגיעו אליה שמועות זדוניות, שכנראה, אתה, מר להב, מפזר עליה לעיתונות. אני מקווה מאד בשבילך שאין אמת מאחורי הדברים שאשתי שמעה."
מכיוון שהחתול יצא מהמרצע, והחשדות שלי אומתו, החלטתי שאני מתערב בשיחה ולא מאפשר לא לנהל בעצמו את השיחה עם גנאדי. עם כל הניסיון של להב בתככי הפוליטיקה בארץ, לי, בתור חוקר פרטי וותיק, יש הרבה יותר ניסיון בעימותים מול אוליגרכים שאינם חוששים מעימותים, משום סוג.
" אתה מבין, מר קוסמוי. הלקוח שלי לא דיבר עם אף עיתונאי וגם לא מתכוון לעשות זאת. אך נדמה לי, שאשתך מתקשה לקבור את העבר, ומנסה גם היום, 15 שנה אחרי הגירושים מא, להפריע לו בחייו, ויותר מזה, היא שולחת לביתו מכתבי איום בעילום שם. מכיוון שאני מכיר אותך כבר הרבה שנים, ובגלל זה הסכמת שאתלווה למר להב, אני בטוח שאין לך מושג שאשתך התקינה במרפאת ד"ר קורן, פסיכולוג נודע בחיפה, מכשירים להאזנת סתר. היא מקשיבה לשיחותיו האישיות של מר להב עם המטפל שלו, ומשתמשת בדברים שהיא שומעת, על מנת להפחיד אותו ולגרום לו לוותר על העיסוקים הפוליטיים שלו.
לאחר חקירה של מספר ימים, הבנתי שאשתך מעורבת בהתקנת מכשירי הציתות. יותר מכל אדם אחר, אתה יודע שזאת עבירה על החוק, עבירה חמורה מאד. לכן, החלטתי לקבוע איתך פגישה כדי שתוכל לעצור את מעשי אשתך, לפני ששמך יוכתם בפרשה מיותרת."
"ואיך הגעת למסקנה שאשתי מעורבת בפרשה הזאת? יש לך הוכחות?" למרות שהטון שלו היה מעט תוקפני, הצלחתי להבחין בשפת הגוף שלו, שייתכן שגם הוא חושב שאשתו מסוגלת להיות מעורבת בפרשת סחיטה כנגד בעלה לשעבר.
"כשהתחלתי לחקור את מכתבי האיום שנשלחו ללהב, הכנתי רשימה של כל האנשים שבמשך השנים יכלו להרגיש או לטעון שלהב פגע בהם. לאחר בדיקה של כמה ימים, הרשימה הצטמצמה מאד, גם בגלל שחלק מהאנשים אינם, אחרים עזבו את הארץ, והחלק שכן היה רלוונטי, לא התאים לפרופיל של מכתבי האיום."
עשיתי הפסקה קצרה והמשכתי בדבריי:
"כשהבנו שרק לאדם אחד יש מידע רגיש על מר להב, והוא ד"ר קורן, בדקתי כיצד דלף המידע החוצה. התברר לי שאחד השיפוצניקים מקושר לעולם התחתון, ובהמשך לבדיקה שלי, גיליתי שהחקירה שלי מובילה אלייך. אך הייתה לי הרגשה, שאתה לא מעורב באופן אישי בפרשה, אלא שמישהו שמשתמש בחשבונות הבנק שלך, קשור לאיומים.
ואז גיליתי שלך ולמר להב יש גורם משותף חשוב ביותר. א. אחרי שהבנתי שא עומדת מאחורי הפרשה, לא היה קשה ליצור מצב שהיא תרגיש מאוימת ותפיל את עצמה.
במקום ללכת למשטרה ולהתלונן על התקנת מכשירי הציתות, החלטנו, מר להב ואני, שקודם כל ניגש אלייך, ושאתה בדרכך תשכנע את אשתך להפסיק באיומים ובכלל, שתניח לא להב, אחרי 15 שנות גירושים."
במשך כל שיחתי עם גנאדי, א להב לא אמר מילה. כשסיימתי את דבריי, הוא הודה לי בשקט.
"תן לי יומיים לטפל בנושא, אמנון, אני באופן אישי אתקשר אלייך ואגיד לך שאין לך מה לחשוש מא. תודה שפניתם אליי קודם."
נפרדנו בלחיצת יד וכל אחד מאיתנו הלך לדרכו. הבטחתי לא שאתקשר אליו ברגע שגנאדי יודיע לי שפרשת האיומים מאחורינו.
ואכן, כעבור יומיים, גנאדי צלצל אליי והודיע לי שאשתו כבר לא תטריד את א להב או אנשים אחרים.
שבוע אחרי כשגלשתי באחד מאתרי החברה הידועים ברשת, ראיתי ידיעה קצרה על א קוסמוי, שעומדת לפתוח חנות אופנה בפאריס. בעלה האוליגרך, גנאדי קוסמוי, החליט לתת לאשתו כמתנה יום הולדת, חנות אופנה לעיצוב נשים בעיר האורות. גם ילדיו הצעירים של בני הזוג, בני 11 ו-9 עוברים עם אימן לפאריס.
התקשרתי לא כדי לשמוע מה דעתו על הפתרון של גנאדי, ומאד שמחתי לשמוע את הצחוק בקולו, כשהוא אמר, שמבחינתה של א, "העונש" שלה הוא חלומן של אלפי נשים בארצנו. האמת? גם אני חושב כמוהו.
אמנון רודס-חקירות
משרד:048202817 נייד:0525922245
