פטנט הגניבות המתוחכם של עינב
מכת הגניבות בחנויות הבגדים במספר בתי כל בו בחיפה ובמפרץ חיפה, היא זו שגרמה לשני מנהלים של הקניונים הגדולים במפרץ חיפה להגיע אליי למשרד, בליוויו של קצין מ"י בכבודו ובעצמו. שמחתי לראות אותם, למרות שאני בטוח שהם היו פחות שמחים מלראות אותי.
אך קודם כל אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, אני מנהל משרד חקירות אמנון רודס ועוסק בחקירות פרטיות בתחומים שונים.
שני המנהלים סיפרו על מכת גנבות מחנויות בגדים שנפלה על הקניונים כרעם ביום בהיר, אחרי ששנים לא היו גניבות מהחנויות באופן כה מאסיבי. לפי דבריהם, הגניבות נערכו באופן מתוחכם ביותר שהצליחו לעקוף את המערך המושקע של מצלמות האבטחה שהיו בקניון. מבחינתי זה היה רמז ראשון שמי שביצע את הגניבות, היה מישהו מבפנים, אדם שהכיר את פעילות המצלמות והקופות.
בעידן שיש זמזם לכל פריט, שמצפצף ברגע שהוא מוצא מהחנות, רק אדם שיודע להסיר או לבטל את הזמזם, ויודע לעשות זאת מבלי שמצלמות האבטחה יבחינו בכך, יכול לבצע את מסע הגניבות מבלי להיתפס.
סיכמתי עם מנהלי שני הקניונים שאתחיל "לעבוד" בחנויות, כאיש אחזקה כבר ביום ראשון הקרוב. עוד לפני שהגיעו העובדים הראשונים, קיבלתי הנחיות מבעלי החנויות, שהוכנסו לסוד העניין של החקירה.
קיבלתי הסברים על מיקום מצלמות האבטחה, על אנשים שיש להם גישה לקופה, וכיצד ניתן להסיר את הזמזמים מהמוצרים בחנויות בלי להשאיר סימנים על המוצרים.
זרם אנשים לא גבוה נכנס לקניון והתפזר בין החנויות לבתי הקפה. רוב האנשים שנכנסו הלכו לשבת בבתי הקפה או במסעדות, ורק מיעוט נכנס לחנויות עצמן. בגלל חוסר הפעילות בחנות באופן כללי, כבר שקלתי להציע את שירותיי באופן מעשי, עד שלחנות נכנסו שתי נשים צעירות, לבושות במכנסי ג'ינס וטי-שירטים שלא עוררו עניין או משכו את העין. חוץ מהעין שלי כמובן. הן נשאו תיקי צד גדולים, שנראו ריקים, בעיניי לפחות. במשך השנים צברתי ניסיון רב איך תיק גדול צריך להיראות כשהוא מלא וכשהוא ריק. התיקים שלהן היו ריקים בכניסה. נראה איך הם ייראו ביציאה מהחנות.
עקבתי אחרי הפעולות שלהן בעניין מהצד כשאף אחד לא יכול להבחין בי. הן נראו מאד ענייניות, כל אחת מהן ניגשה למדפים או לקרוסלות שעניינו אותן, שלפו בגדים, ונכנסו ביחד לתאי המדידה. מנהל החנות עדכן אותי על המיקום ועל הפעילות של מצלמות האבטחה בכל מקום בחנות.
נכנסתי לחדר הבקרה והתחלתי לעקוב אחרי הצעירות. הן מדדו כל אחד מהפריטים שהן הביאו איתן לתאי המדידה.
באופן מפתיע, או שאולי לא, הן החליטו לקחת איתן את כל הפריטים שהן מדדו. הייתה לי הרגשה שיש הבדלים ברורים במחירים של פריטים מסוימים לעומת אחרים. הן הגיעו ביחד לקופה, והמתינו מספר דקות לפי שהקופאית התפנתה אליהן.
כשהגיע תורן הן הניחו את כל הפריטים על השולחן. בזמן שהקופאית הייתה עסוקה בהקלדת הנתונים, הן הביטו אחת על השנייה וסימנו בראשן שהגיע הזמן לפעול. אחת מהן "הפילה בטעות פריט אחד שעוד לא שולם, דבר שהסיט את תשומת ליבה של הקופאית. מכיוון שלא היו עוד אנשים בקופה, הצעירה שאת הפריטים שלה העבירו בקופה, הזיזה את הפריטים שטרם שולם עליהם לצד אלה שכבר שולמו. את זאת יכולתי לראות מהמקום שבו עמדתי. אך סיקרן אותי לדעת האם גם המצלמה שליד הקופה קלטה את מעשיה של הצעירה.
הקופאית חזרה לחשבון, ולא שמה לב שמספר פריטים שלא שולם עליהם, הצטרפו לפריטים שכן עברו בקופה. החשבון שולם במזומן, והוא היה די נמוך. הקופאית שסיימה את החשבון עם הצעירה הראשונה הפנתה את מבטה אל החברה שנותרה ליד הקופה, באופן מפתיע ביותר, או שאולי לא, היו שתי שקיות מלאות בפריטים למרות שתשלום התקבל רק עבור 5 פריטים קטנים. הצעירה שכבר שילמה את החשבון, התנצלה בפני חברתה ואמרה שהיא ממהרת והן יפגשו יותר מאוחר. אך קודם היא שאלה איפה השירותים של החנות. היא הופנתה למקום הנכון ונעלמה. הייתה לי הרגשה שידעתי למה היא צריכה שירותים, והייתי בטוח שהיא הייתה צריכה אותם לא בגלל קריאה דחופה של אמא "טבע".
החברה שנותרה, שילמה על שלושה פריטים, שלוש חולצות פשוטות שערכן ביחד לא הגיע אפילו לסך של 100 ₪. גם היא שילמה במזומן ומיהרה לצאת. הלכתי לחדר הבקרה, והרצתי את הסרט של הקופה מהרגע שהבנות הגיעו לחנות. הופתעתי מאד כשראיתי שהמצלמה ליד הקופה, הייתה מושבתת ולא צילמה את פעולותיה של הצעירה. אחד החששות המוקדמים שלי התאמת. מישהו טיפל במצלמה שליד הקופאית לפני שהצעירות הגיעו.
השילוב בין ביטול הזמזמים והכנסת הפריטים לשקית של החנות שהייתה מוכנה מראש, זכה לגיבוי מהפסקת הפעילות של מספר מצלמות. הבנתי שאצטרך להמשיך לעקוב אחריהן לחנות נוספת. דיברתי עם מנהל החנות, דיווחתי לו מה קרה, וביקשתי שיבדוק מתי המצלמות הפסיקו לעבוד. התקשרתי למנהל הקניון וביקשתי ממנו שיצרף אותי לחנות נוספת, שהייתה לי הרגשה שהבנות יבקרו בה בשעות הקרובות. הבנתי את דפוס ההתנהגות שלהן, והפעם רציתי להיות מוכן כדי לחשוף את שיטת הגניבות שלהן. מבחינתי, הייתי מוכן כבר היום שהמשטרה תבוא ותעצור אותן.
כפי שצפיתי הבנות הגיעו בשעות הצהריים המוקדמות לחנות בגדים אחרת, שגם היא נראתה חצי ריקה כשהן הגיעו. הן התנהגו באותו האופן שפעלו בחנות הקודמת. אך הפעם, השארתי בחדר הבקרה, אחד מהעוזרים שלי, שיעקוב אחרי הפעילות שלהן. הוא קיבל הנחיות לא להפריע למי שיבוא, אך לעקוב ולצלם אנשים או מעשים שייראו חשודים בעיניו. באותו הזמן שהבנות הגיעו לקופה, קיבלתי הודעה בנייד. עוזרי מסר לי שאחת הבנות, גרמה לקצר בכמה מצלמות באופן מתוחכם, אך הוא לא פירט כיצד. הוא רק ידע להגיד לי, שאחת מהן עברה ליד ארון החשמל של החנות, ובלי שאף אחד ישים לב, ניתקה שתי מצלמות שפעלו בחדר הבקרה.
הגיע הזמן לתפוס אותן על חם. אמרתי לו להביא מיד את איש התחזוקה של הקניון ושזה יחבר את שתי המצלמות בדקות הקרובות. ידעתי שאני צריך להרוויח זמן ולמנוע שהבנות ישלמו לפני שיתקנו את התקלה במצלמות.
ניגשתי לקופה איפה שהן עמדו, התחלתי להתווכח עם הקופאית, ויכוח סרק, שהרוויח עבורי מספר דקות יקרות. שאננותן של הצעירות התבטאה בכך שהן לא נראו מוטרדות מהעיכוב ואפילו היו משועשעות מהוויכוח הטיפשי אך הלוהט שניהלתי עם הקופאית, שלא הייתה מודעת למה שקורה סביבה. במהלך הוויכוח קיבלתי הודעה מעוזרי שהתקלה תוקנה, התנצלתי בפני הקופאית והלקוחות ועזבתי את המקום. נכנסתי לחדר הבקרה מבלי שמישהו מהעובדים או הקונים ישימו לב לכך וחיכיתי לראות את ההצגה הגדולה.
כפי שצפיתי, שתי הבנות היו מתואמות ומקצועיות במה שהן עשו. בזמן שאחת מהן העסיקה את הקופאית השנייה הכניסה לשקית של החנות, שהיא הוציאה קודם מהתיק, את הפריטים שלא שולמו. וגם הפעם, אחת הלכה לשירותים והשנייה נשארה להשלים את ההצגה.
עכשיו היו לי מספיק חומרים כדי להאשים ולהרשיע אותן בבית המשפט. הן נעצרו שבוע אחרי ביקורי בקניון. החלטנו, מנהל הקניון, בעלי החנויות, קצין המשטרה של, שרצוי לעצור אותן מיד אחרי המעשה, כשהדברים עליהן. וכך היה, שתי הצעירות נעצרו כעבור שבוע כשהן ביקרו באותו הקניון, אך בחנויות אחרות.
במהלך המשפט התברר, שאחיה של אחת מהן, שמה עינב, עבד במשך כשנתיים בקניון כאיש תחזוקה והכיר את העבודה בחדר הבקרה. הוא לימד את אחותו כיצד לנתק מצלמות מסוימות, את נהלי האבטחה בקניון ומתי אין משגיחים על הכניסות והיציאות מהחנויות. מצוידת במידע היקר והחיוני הזה, עינב גייסה חברה טובה, שהייתה מוכנה לעזור לה תמורה בגדים שהם גנבו מהחנויות. את הבגדים שהן לא לבשו הן מכרו במחירים זולים יותר מאלה שהן "שילמו" עליהן, עם רווח עצום.
בימים אלה מתנהל משפטן בבית המשפט המחוזי, וכנראה שבשנים הקרובות, הן לא יצטרכו לקנות, או לגנוב, בגדים חדשים. הצבע הכתום יהיה הצבע הקבוע שלהן בשנים הבאות.
אך קודם כל אציג את עצמי. שמי אמנון רודס, אני מנהל משרד חקירות אמנון רודס ועוסק בחקירות פרטיות בתחומים שונים.
שני המנהלים סיפרו על מכת גנבות מחנויות בגדים שנפלה על הקניונים כרעם ביום בהיר, אחרי ששנים לא היו גניבות מהחנויות באופן כה מאסיבי. לפי דבריהם, הגניבות נערכו באופן מתוחכם ביותר שהצליחו לעקוף את המערך המושקע של מצלמות האבטחה שהיו בקניון. מבחינתי זה היה רמז ראשון שמי שביצע את הגניבות, היה מישהו מבפנים, אדם שהכיר את פעילות המצלמות והקופות.
בעידן שיש זמזם לכל פריט, שמצפצף ברגע שהוא מוצא מהחנות, רק אדם שיודע להסיר או לבטל את הזמזם, ויודע לעשות זאת מבלי שמצלמות האבטחה יבחינו בכך, יכול לבצע את מסע הגניבות מבלי להיתפס.
סיכמתי עם מנהלי שני הקניונים שאתחיל "לעבוד" בחנויות, כאיש אחזקה כבר ביום ראשון הקרוב. עוד לפני שהגיעו העובדים הראשונים, קיבלתי הנחיות מבעלי החנויות, שהוכנסו לסוד העניין של החקירה.
קיבלתי הסברים על מיקום מצלמות האבטחה, על אנשים שיש להם גישה לקופה, וכיצד ניתן להסיר את הזמזמים מהמוצרים בחנויות בלי להשאיר סימנים על המוצרים.
זרם אנשים לא גבוה נכנס לקניון והתפזר בין החנויות לבתי הקפה. רוב האנשים שנכנסו הלכו לשבת בבתי הקפה או במסעדות, ורק מיעוט נכנס לחנויות עצמן. בגלל חוסר הפעילות בחנות באופן כללי, כבר שקלתי להציע את שירותיי באופן מעשי, עד שלחנות נכנסו שתי נשים צעירות, לבושות במכנסי ג'ינס וטי-שירטים שלא עוררו עניין או משכו את העין. חוץ מהעין שלי כמובן. הן נשאו תיקי צד גדולים, שנראו ריקים, בעיניי לפחות. במשך השנים צברתי ניסיון רב איך תיק גדול צריך להיראות כשהוא מלא וכשהוא ריק. התיקים שלהן היו ריקים בכניסה. נראה איך הם ייראו ביציאה מהחנות.
עקבתי אחרי הפעולות שלהן בעניין מהצד כשאף אחד לא יכול להבחין בי. הן נראו מאד ענייניות, כל אחת מהן ניגשה למדפים או לקרוסלות שעניינו אותן, שלפו בגדים, ונכנסו ביחד לתאי המדידה. מנהל החנות עדכן אותי על המיקום ועל הפעילות של מצלמות האבטחה בכל מקום בחנות.
נכנסתי לחדר הבקרה והתחלתי לעקוב אחרי הצעירות. הן מדדו כל אחד מהפריטים שהן הביאו איתן לתאי המדידה.
באופן מפתיע, או שאולי לא, הן החליטו לקחת איתן את כל הפריטים שהן מדדו. הייתה לי הרגשה שיש הבדלים ברורים במחירים של פריטים מסוימים לעומת אחרים. הן הגיעו ביחד לקופה, והמתינו מספר דקות לפי שהקופאית התפנתה אליהן.
כשהגיע תורן הן הניחו את כל הפריטים על השולחן. בזמן שהקופאית הייתה עסוקה בהקלדת הנתונים, הן הביטו אחת על השנייה וסימנו בראשן שהגיע הזמן לפעול. אחת מהן "הפילה בטעות פריט אחד שעוד לא שולם, דבר שהסיט את תשומת ליבה של הקופאית. מכיוון שלא היו עוד אנשים בקופה, הצעירה שאת הפריטים שלה העבירו בקופה, הזיזה את הפריטים שטרם שולם עליהם לצד אלה שכבר שולמו. את זאת יכולתי לראות מהמקום שבו עמדתי. אך סיקרן אותי לדעת האם גם המצלמה שליד הקופה קלטה את מעשיה של הצעירה.
הקופאית חזרה לחשבון, ולא שמה לב שמספר פריטים שלא שולם עליהם, הצטרפו לפריטים שכן עברו בקופה. החשבון שולם במזומן, והוא היה די נמוך. הקופאית שסיימה את החשבון עם הצעירה הראשונה הפנתה את מבטה אל החברה שנותרה ליד הקופה, באופן מפתיע ביותר, או שאולי לא, היו שתי שקיות מלאות בפריטים למרות שתשלום התקבל רק עבור 5 פריטים קטנים. הצעירה שכבר שילמה את החשבון, התנצלה בפני חברתה ואמרה שהיא ממהרת והן יפגשו יותר מאוחר. אך קודם היא שאלה איפה השירותים של החנות. היא הופנתה למקום הנכון ונעלמה. הייתה לי הרגשה שידעתי למה היא צריכה שירותים, והייתי בטוח שהיא הייתה צריכה אותם לא בגלל קריאה דחופה של אמא "טבע".
החברה שנותרה, שילמה על שלושה פריטים, שלוש חולצות פשוטות שערכן ביחד לא הגיע אפילו לסך של 100 ₪. גם היא שילמה במזומן ומיהרה לצאת. הלכתי לחדר הבקרה, והרצתי את הסרט של הקופה מהרגע שהבנות הגיעו לחנות. הופתעתי מאד כשראיתי שהמצלמה ליד הקופה, הייתה מושבתת ולא צילמה את פעולותיה של הצעירה. אחד החששות המוקדמים שלי התאמת. מישהו טיפל במצלמה שליד הקופאית לפני שהצעירות הגיעו.
השילוב בין ביטול הזמזמים והכנסת הפריטים לשקית של החנות שהייתה מוכנה מראש, זכה לגיבוי מהפסקת הפעילות של מספר מצלמות. הבנתי שאצטרך להמשיך לעקוב אחריהן לחנות נוספת. דיברתי עם מנהל החנות, דיווחתי לו מה קרה, וביקשתי שיבדוק מתי המצלמות הפסיקו לעבוד. התקשרתי למנהל הקניון וביקשתי ממנו שיצרף אותי לחנות נוספת, שהייתה לי הרגשה שהבנות יבקרו בה בשעות הקרובות. הבנתי את דפוס ההתנהגות שלהן, והפעם רציתי להיות מוכן כדי לחשוף את שיטת הגניבות שלהן. מבחינתי, הייתי מוכן כבר היום שהמשטרה תבוא ותעצור אותן.
כפי שצפיתי הבנות הגיעו בשעות הצהריים המוקדמות לחנות בגדים אחרת, שגם היא נראתה חצי ריקה כשהן הגיעו. הן התנהגו באותו האופן שפעלו בחנות הקודמת. אך הפעם, השארתי בחדר הבקרה, אחד מהעוזרים שלי, שיעקוב אחרי הפעילות שלהן. הוא קיבל הנחיות לא להפריע למי שיבוא, אך לעקוב ולצלם אנשים או מעשים שייראו חשודים בעיניו. באותו הזמן שהבנות הגיעו לקופה, קיבלתי הודעה בנייד. עוזרי מסר לי שאחת הבנות, גרמה לקצר בכמה מצלמות באופן מתוחכם, אך הוא לא פירט כיצד. הוא רק ידע להגיד לי, שאחת מהן עברה ליד ארון החשמל של החנות, ובלי שאף אחד ישים לב, ניתקה שתי מצלמות שפעלו בחדר הבקרה.
הגיע הזמן לתפוס אותן על חם. אמרתי לו להביא מיד את איש התחזוקה של הקניון ושזה יחבר את שתי המצלמות בדקות הקרובות. ידעתי שאני צריך להרוויח זמן ולמנוע שהבנות ישלמו לפני שיתקנו את התקלה במצלמות.
ניגשתי לקופה איפה שהן עמדו, התחלתי להתווכח עם הקופאית, ויכוח סרק, שהרוויח עבורי מספר דקות יקרות. שאננותן של הצעירות התבטאה בכך שהן לא נראו מוטרדות מהעיכוב ואפילו היו משועשעות מהוויכוח הטיפשי אך הלוהט שניהלתי עם הקופאית, שלא הייתה מודעת למה שקורה סביבה. במהלך הוויכוח קיבלתי הודעה מעוזרי שהתקלה תוקנה, התנצלתי בפני הקופאית והלקוחות ועזבתי את המקום. נכנסתי לחדר הבקרה מבלי שמישהו מהעובדים או הקונים ישימו לב לכך וחיכיתי לראות את ההצגה הגדולה.
כפי שצפיתי, שתי הבנות היו מתואמות ומקצועיות במה שהן עשו. בזמן שאחת מהן העסיקה את הקופאית השנייה הכניסה לשקית של החנות, שהיא הוציאה קודם מהתיק, את הפריטים שלא שולמו. וגם הפעם, אחת הלכה לשירותים והשנייה נשארה להשלים את ההצגה.
עכשיו היו לי מספיק חומרים כדי להאשים ולהרשיע אותן בבית המשפט. הן נעצרו שבוע אחרי ביקורי בקניון. החלטנו, מנהל הקניון, בעלי החנויות, קצין המשטרה של, שרצוי לעצור אותן מיד אחרי המעשה, כשהדברים עליהן. וכך היה, שתי הצעירות נעצרו כעבור שבוע כשהן ביקרו באותו הקניון, אך בחנויות אחרות.
במהלך המשפט התברר, שאחיה של אחת מהן, שמה עינב, עבד במשך כשנתיים בקניון כאיש תחזוקה והכיר את העבודה בחדר הבקרה. הוא לימד את אחותו כיצד לנתק מצלמות מסוימות, את נהלי האבטחה בקניון ומתי אין משגיחים על הכניסות והיציאות מהחנויות. מצוידת במידע היקר והחיוני הזה, עינב גייסה חברה טובה, שהייתה מוכנה לעזור לה תמורה בגדים שהם גנבו מהחנויות. את הבגדים שהן לא לבשו הן מכרו במחירים זולים יותר מאלה שהן "שילמו" עליהן, עם רווח עצום.
בימים אלה מתנהל משפטן בבית המשפט המחוזי, וכנראה שבשנים הקרובות, הן לא יצטרכו לקנות, או לגנוב, בגדים חדשים. הצבע הכתום יהיה הצבע הקבוע שלהן בשנים הבאות.
