איפה יבגני החביא את הרכוש שלו?
יבגני טבור,(שם בדוי) הוא קבלן צעיר ומוכשר. הוא בונה בתים פרטיים ומשותפים באזור חיפה ונשר, וגם קצת בקריית טבעון ויקנעם עילית. יבגני עלה בגיל 5 עם משפחתו מבלרוס. עם יבגני הגיעו זוג הורים, אחותו בת ה-8, והוריה של אימו. הם קיבלו דירת שיכון ביקנעם עילית, ועד עכשיו יבגני גר במקום. מכיוון שאת עיקר פעילותו הוא עושה מול לקוחות מאזור הקריות והעיר חיפה, יבגני מקיים גם את פגישות העבודה שלו, באחד מבתי הקפה הרבים באזור הכרמל.
ליבגני אין מבטא רוסי, החזות שלו ישראלית מאד, ובמקרים מסוימים, תלוי בלקוחות, הוא נוהג לשים כיפה על הראש, כדי לעשות רושם של אדם רציני שומר מצוות. אולי יבגני שומר מצוות, אבל הוא פחות שומר על נושאים של יושר ואמירת אמת. בשנתיים האחרונות, הוא עשה כמה צעדים פזיזים מבחינה כלכלית, ולא לקח הרבה זמן, עד שהוא ולקוחותיו, גילו שנועזות בתחום העסקים לא תמיד מניבה את הפירות הרצויים.
שמי אמנון רודס, אני חוקר פרטי, כבר הרבה שנים במקצוע. אני מנהל משרד חקירות, "משרד חקירות אמנון רודס" והמקרה של יבגני טבור, דומה מאד למקרים שטיפלתי בהם בעבר, אך המקרה הזה זכור לי במיוחד, בגלל התעוזה של הקבלן, חוסר ההתחשבות שלו במשפחתו ובסביבתו, והדרך שהוא בחר כדי להימלט מנושיו.
ביום סגרירי אחד, בסוף חודש ינואר, נכנס אלי איש גבה קומה, כבן 50, פניו חתומות ועיניו יורות גיצים של אש. התיישרתי קצת על המושב שלי, הייתה לי הרגשה שלפניי שיחה לא נעימה עם אדם עצבני מאד. בכניסתו לחדרי הוא סקר את סביבתו וגם אותי, ורק לאחר שבדק היטב את הכסא שהצעתי לו, הוא התיישב מולי."שמי חגי סגל. אני גר היום בחיפה, וקניתי לפני כשנה דירה אצל קבלן מיקנעם עילית. יבגני טבור. בטח שמעת עליו, הוא קבלן מוכר בחיפה,כך לפחות הוא הציג את עצמו כשפגשתי אותו לראשונה."
למען האמת, מעולם לא שמעתי על יבגני טבור, אך מתוך נימוס הנהנתי בראשי לחגי. "אני מנהל את אחד מבתי הספר ביקנעם עילית, ואני מעוניין לעבור עם משפחתי להתגורר ביישוב. התרשמתי לטובה מהפרויקטים שהקבלן הציג לי, התכניות לבניין שהוא עומד להקים בעיר נראו לי משביעות רצון, וגם מועד הכניסה המשוער התאים לתכניות שלי. רק דבר אחד, לא נלקח בחשבון. שהוא כנראה מסובך מעל הראש בחובות לספקים ולקוחות נוספים, ושאי אפשר להשיג אותו בטלפון במשך ימים ארוכים.
מאחר שלא הצלחתי להשיג אותו למעלה מחודש, ואין לי שום דרך להגיע אליו באופן פיזי, החלטתי לפנות לחוקר פרטי, כדי שלפחות אוכל לפגוש אותו, ולהודיע לו שאני מתכוון לתבוע אותו על הפרת חוזה שנחתם בינינו." "אם אתה מתכוון לתבוע אותו, אז למה אתה צריך לפגוש אותו באופן אישי?"
"כי אני רוצה לשמוע ממנו שהוא לא מתכוון להמשיך בבנייה של הבית שקניתי אצלו, ושאני משוחרר לרכוש בית, והפעם בית שנמצא על הקרקע ומוכן לכניסה."
"ואתה רוצה שאני אמצא אותו?" "כן. יש לי תמונה שלו, ועוד פרטים שהצלחתי להשיג עליו ועל משפחתו. אני כבר מודיע לך, שהאיש מחליף דירות כמו שאני ואתה מחליפים גרביים. הוא נשוי ואב לשני ילדים קטנים. הוא גר עם אשתו והוריו בדירה של 4 חדרים ביקנעם עילית. ממה שהצלחתי לברר עד עכשיו, מבעלי דירות שהוא שכר אצלן דירה, שהאיש לא חותם על שום מסמך. רק כשהוא חותם חוזים עם לקוחות, הוא רושם את שמו." "אני מבין. אנסה למצוא אותו במהרה, כדי שלפחות תוכל לקבל את התשובות שאתה מצפה להן."
התחלתי את החיפושים שלי, במקום שכולם מחפשים ולפעמים גם מוצאים. רשמתי את שמו של יבגני במפתח החיפושים של גוגל ושם עליתי על עוד כמה פרטים מעניינים עליו. כנראה, שהקבלן הצעיר, הספיק להסתבך עם הרבה לקוחות בשנים האחרונות. עמדו כנגדו 20 תביעות שהוגשו ע"י לקוחות שעדיין לא קיבלו את הדירות/בתים שלהם, ספקים שכבר למעלה משנה מחכים שיבגני ישלם להם על חומרי הגלם, ואנשים אחרים, שכנראה עוד יחכו הרבה זמן עד שהם יראו את כספם, או רכושם בחזרה.
בנוסף, נגזרו עליו פסיקות הקשורות שחייבו התערבות של ההוצאה לפועל. בחרתי ללכת בדרך קצת אחרת כדי למצוא את יבגני. ידעתי את הגילאים של ילדיו, והחלטתי להגיע אל האב דרך הילדים. הבת הגדולה הייתה בכיתה א' והבן הקטן בגן קדם חובה. בדקתי כמה בתי ספר יש ביקנעם, הצלחתי למצוא תמונות של הילדים, ונסעתי מוקדם בבוקר ביום ראשון לביקור בעיריית יקנעם עילית.
קיוויתי שכבר בבית הספר הראשון אצליח לזהות את בתו של יבגני בין עשרות התלמידים הלומדים בכיתה א' באותו המקום. כנראה שזה היה יום המזל שלי. כעבור מספר דקות, לא רק שבתו הצעירה של יבגני נכנסה לשערי בית הספר, מי שהביא אותה, היה לא אחר מאשר אביה, שיצא מהרכב לכמה שניות, נפרד מבתו וחזר למכוניתו. עכשיו שידעתי שבתו של יבגני לומדת בבית ספר מסוים, מה שנותר לי לעשות, היה לעקוב אחריה כשיבואו לקחת אותה.
אבל בינתיים, החלטתי לנצל את העובדה שיבגני בעצמו הביא את הקטנה, והתחלתי לעקוב אחריו. סיקרן אותי לדעת, לאן מועדות פניו, ואם הוא מתכוון לעצור בקרבת מקום. הופתעתי מאד, כאשר ראיתי שהוא נכנס לשכונת מגורים בעיר, ומחנה את רכבו ליד בית פרטי, יחסית חדש ועליו שם משפחה, דומה לשם משפחתו הנוכחי. משפחת טבנקין. מעניין. סברתי שהשם טבור הוא סוג של עברות של שם משפחה רוסי, אך לא יכולתי לנחש שטבור זה בעצם טבנקין.
התקרבתי לתיבת הדאר כי רציתי לראות אם יש גם שמות פרטיים. כן, היו שם שני שמות. מיכאיל ואלינה טבנקין. הוריו של יבגני. הגיע הזמן לבדוק כיצד יבגני מצליח לעבוד על כל העולם מבלי שמישהו יצליח לשים עליו את היד, לא בית משפט, לא הוצאה לפועל ולא לקוחות או ספקים. התקשרתי לחגי ועדכנתי אותו בממצאים שעלו בידי. הוא אמר לי שהוא מיד מצלצל לעו"ד שלו שיפנה לבית משפט שיוציא צו שמותר לי לפנות לעירייה לקבל פרטים על משפחת טבנקין.
נסעתי בחזרה למשרד, והתחלתי לברר בעצמי על משפחת טבנקין. למרות שהוא היה זהיר מאד בכל מה שנוגע לחשיפת פרטים עליו מצד לקוחותיו, הוא היה פחות זהיר ברשתות החברתיות. כמו רוב האנשים היום, גם יבגני החזיק פרופיל פעיל מאד בפייסבוק. הוא העלה תמונות שלו עם המשפחה, סיפר על מקומות שהוא ביקר בהם, וגם השוויץ במכונית החדשה שקנה לפני חודשיים. מכונית אאודי מפוארת שעלתה מעל 100 אלף ₪. סיקרן אותי מאד מאיפה היה לו את הכסף לקנות מכונית מפוארת, אך לא היה לו כסף לשלם לנושים או להמשיך בתכניות הבנייה של לקוחותיו.
לאחר שקיבלתי אישור מבית משפט לחקור בעירייה ובמקומות אחרים על משפחות טבנקין/טבור ניגשתי לעירייה ושאלתי את כל השאלות הרלוונטיות. התברר לי שליבגני טבור אין שום נכסים רשומים על שמו, אך קיימים שני נכסים שרשומים על שמם של הוריו. קיבלתי את הכתובות שלהם ונסעתי לבדוק במה מדובר. שני בתים פרטיים יפהפיים, שהיו מושכרים למשפחות אחרות. באחד הבתים הייתה יחידת דיור נפרדת שנראתה נעולה על סוגר ובריח. הייתה לי הרגשה שאני יודע מה יבגני טבור החזיק ביחידה.
לאחר כמה בירורים, נודע לי שלפחות פעמיים הגיעו לביתו של יבגני, שחוזה השכירות היה רשום על שם הוריו, כמובן. באותן הפעמים שהמעקלים הגיעו לדירת המשפחה, הם לא לקחו כלום, כי הריהוט שבדירה היה שייך למשכירים, והציוד החשמלי הנוסף, היה שייך להוריו של יבגני, שהם לא היו הכתובת של המעקלים.
העברתי את כל המידע שהשגתי על יבגני טבור לחגי שימשיך בטיפול המשפטי מול עורך דינו של יבגני. כעבור שבועיים חגי התקשר אליי, ויכולתי לשמוע בקולו שהוא מרוצה ומחייך. הוא סיפר לי שאחרי שעורך דינו קיבל לידיו את החומר שהצלחתי לאסוף, הוא יצר קשר מיידי עם בא כוחו של יבגני.
השיחה ביניהם הייתה קשה, אך תוצאותיה היו מעל ומעבר למה שחגי ציפה בשלב הזה של הפרשה. נציגו של יבגני ביקש שתמורה הסרת התביעה נגדו בבית המשפט ואי מסירת הפרטים שנמצאו עליו למשטרה ולפרקליטות, הוא יהיה מוכן להחזיר באופן מיידי את כל הכספים שחגי העביר לו עד עכשיו, כולל פיצוי הולם לעוגמת הנפש שנגרמה לו, וגם, שאת השלבים האחרונים של בניית ביתו החדש, יבצע קבלן אחר, איש מקצוע ישר בעל מוניטין באזור עמק יזרעאל.
לפני כחודש קיבלתי למייל שלי, תמונה של בית יפהפה על אחת הגבעות ביקנעם עילית. על שלט הכניסה לבית, היה כתוב "כאן גרה בכיף משפחת סגל". שמחתי שחגי הצליח סופסוף לקבל לידיו את ביתו. לגבי יבגני, לא הייתי מודאג לגבי מיצוי הדין עימו.
ידעתי שהוא מחזיק ביחידה הנפרדת באחד הבתים שלו, רכוש רב, כולל חומרי בנייה יקרים, מוצרי חשמל שהוא מוציא מהבית לפני שמגיעים המעקלים, וגם זהב לא מעובד, שהוא קנה לא מזמן בשוק האפור. היה לו אינטרס גדול מאד שאף אחד לא יגלה את "המערה" הסודית שלו, שבה הוא החביא חומרים בשווי של מיליוני שקלים.
החלטתי לא ללכת עם המקרה של יבגני עד הסוף, בגלל האינטרסים של הלקוח שלי. מכיוון שהלקוח שלי, חגי סגל, רצה קודם כל שהבית שלו יהיה מוכן לקראת סוף הקיץ, העדפתי שהוא יסגור את המקרה שלו מול יבגני, דבר שלא היה מתרחש לו המקרה היה מגיע לבית משפט.
ליבגני אין מבטא רוסי, החזות שלו ישראלית מאד, ובמקרים מסוימים, תלוי בלקוחות, הוא נוהג לשים כיפה על הראש, כדי לעשות רושם של אדם רציני שומר מצוות. אולי יבגני שומר מצוות, אבל הוא פחות שומר על נושאים של יושר ואמירת אמת. בשנתיים האחרונות, הוא עשה כמה צעדים פזיזים מבחינה כלכלית, ולא לקח הרבה זמן, עד שהוא ולקוחותיו, גילו שנועזות בתחום העסקים לא תמיד מניבה את הפירות הרצויים.
שמי אמנון רודס, אני חוקר פרטי, כבר הרבה שנים במקצוע. אני מנהל משרד חקירות, "משרד חקירות אמנון רודס" והמקרה של יבגני טבור, דומה מאד למקרים שטיפלתי בהם בעבר, אך המקרה הזה זכור לי במיוחד, בגלל התעוזה של הקבלן, חוסר ההתחשבות שלו במשפחתו ובסביבתו, והדרך שהוא בחר כדי להימלט מנושיו.
ביום סגרירי אחד, בסוף חודש ינואר, נכנס אלי איש גבה קומה, כבן 50, פניו חתומות ועיניו יורות גיצים של אש. התיישרתי קצת על המושב שלי, הייתה לי הרגשה שלפניי שיחה לא נעימה עם אדם עצבני מאד. בכניסתו לחדרי הוא סקר את סביבתו וגם אותי, ורק לאחר שבדק היטב את הכסא שהצעתי לו, הוא התיישב מולי."שמי חגי סגל. אני גר היום בחיפה, וקניתי לפני כשנה דירה אצל קבלן מיקנעם עילית. יבגני טבור. בטח שמעת עליו, הוא קבלן מוכר בחיפה,כך לפחות הוא הציג את עצמו כשפגשתי אותו לראשונה."
למען האמת, מעולם לא שמעתי על יבגני טבור, אך מתוך נימוס הנהנתי בראשי לחגי. "אני מנהל את אחד מבתי הספר ביקנעם עילית, ואני מעוניין לעבור עם משפחתי להתגורר ביישוב. התרשמתי לטובה מהפרויקטים שהקבלן הציג לי, התכניות לבניין שהוא עומד להקים בעיר נראו לי משביעות רצון, וגם מועד הכניסה המשוער התאים לתכניות שלי. רק דבר אחד, לא נלקח בחשבון. שהוא כנראה מסובך מעל הראש בחובות לספקים ולקוחות נוספים, ושאי אפשר להשיג אותו בטלפון במשך ימים ארוכים.
מאחר שלא הצלחתי להשיג אותו למעלה מחודש, ואין לי שום דרך להגיע אליו באופן פיזי, החלטתי לפנות לחוקר פרטי, כדי שלפחות אוכל לפגוש אותו, ולהודיע לו שאני מתכוון לתבוע אותו על הפרת חוזה שנחתם בינינו." "אם אתה מתכוון לתבוע אותו, אז למה אתה צריך לפגוש אותו באופן אישי?"
"כי אני רוצה לשמוע ממנו שהוא לא מתכוון להמשיך בבנייה של הבית שקניתי אצלו, ושאני משוחרר לרכוש בית, והפעם בית שנמצא על הקרקע ומוכן לכניסה."
"ואתה רוצה שאני אמצא אותו?" "כן. יש לי תמונה שלו, ועוד פרטים שהצלחתי להשיג עליו ועל משפחתו. אני כבר מודיע לך, שהאיש מחליף דירות כמו שאני ואתה מחליפים גרביים. הוא נשוי ואב לשני ילדים קטנים. הוא גר עם אשתו והוריו בדירה של 4 חדרים ביקנעם עילית. ממה שהצלחתי לברר עד עכשיו, מבעלי דירות שהוא שכר אצלן דירה, שהאיש לא חותם על שום מסמך. רק כשהוא חותם חוזים עם לקוחות, הוא רושם את שמו." "אני מבין. אנסה למצוא אותו במהרה, כדי שלפחות תוכל לקבל את התשובות שאתה מצפה להן."
התחלתי את החיפושים שלי, במקום שכולם מחפשים ולפעמים גם מוצאים. רשמתי את שמו של יבגני במפתח החיפושים של גוגל ושם עליתי על עוד כמה פרטים מעניינים עליו. כנראה, שהקבלן הצעיר, הספיק להסתבך עם הרבה לקוחות בשנים האחרונות. עמדו כנגדו 20 תביעות שהוגשו ע"י לקוחות שעדיין לא קיבלו את הדירות/בתים שלהם, ספקים שכבר למעלה משנה מחכים שיבגני ישלם להם על חומרי הגלם, ואנשים אחרים, שכנראה עוד יחכו הרבה זמן עד שהם יראו את כספם, או רכושם בחזרה.
בנוסף, נגזרו עליו פסיקות הקשורות שחייבו התערבות של ההוצאה לפועל. בחרתי ללכת בדרך קצת אחרת כדי למצוא את יבגני. ידעתי את הגילאים של ילדיו, והחלטתי להגיע אל האב דרך הילדים. הבת הגדולה הייתה בכיתה א' והבן הקטן בגן קדם חובה. בדקתי כמה בתי ספר יש ביקנעם, הצלחתי למצוא תמונות של הילדים, ונסעתי מוקדם בבוקר ביום ראשון לביקור בעיריית יקנעם עילית.
קיוויתי שכבר בבית הספר הראשון אצליח לזהות את בתו של יבגני בין עשרות התלמידים הלומדים בכיתה א' באותו המקום. כנראה שזה היה יום המזל שלי. כעבור מספר דקות, לא רק שבתו הצעירה של יבגני נכנסה לשערי בית הספר, מי שהביא אותה, היה לא אחר מאשר אביה, שיצא מהרכב לכמה שניות, נפרד מבתו וחזר למכוניתו. עכשיו שידעתי שבתו של יבגני לומדת בבית ספר מסוים, מה שנותר לי לעשות, היה לעקוב אחריה כשיבואו לקחת אותה.
אבל בינתיים, החלטתי לנצל את העובדה שיבגני בעצמו הביא את הקטנה, והתחלתי לעקוב אחריו. סיקרן אותי לדעת, לאן מועדות פניו, ואם הוא מתכוון לעצור בקרבת מקום. הופתעתי מאד, כאשר ראיתי שהוא נכנס לשכונת מגורים בעיר, ומחנה את רכבו ליד בית פרטי, יחסית חדש ועליו שם משפחה, דומה לשם משפחתו הנוכחי. משפחת טבנקין. מעניין. סברתי שהשם טבור הוא סוג של עברות של שם משפחה רוסי, אך לא יכולתי לנחש שטבור זה בעצם טבנקין.
התקרבתי לתיבת הדאר כי רציתי לראות אם יש גם שמות פרטיים. כן, היו שם שני שמות. מיכאיל ואלינה טבנקין. הוריו של יבגני. הגיע הזמן לבדוק כיצד יבגני מצליח לעבוד על כל העולם מבלי שמישהו יצליח לשים עליו את היד, לא בית משפט, לא הוצאה לפועל ולא לקוחות או ספקים. התקשרתי לחגי ועדכנתי אותו בממצאים שעלו בידי. הוא אמר לי שהוא מיד מצלצל לעו"ד שלו שיפנה לבית משפט שיוציא צו שמותר לי לפנות לעירייה לקבל פרטים על משפחת טבנקין.
נסעתי בחזרה למשרד, והתחלתי לברר בעצמי על משפחת טבנקין. למרות שהוא היה זהיר מאד בכל מה שנוגע לחשיפת פרטים עליו מצד לקוחותיו, הוא היה פחות זהיר ברשתות החברתיות. כמו רוב האנשים היום, גם יבגני החזיק פרופיל פעיל מאד בפייסבוק. הוא העלה תמונות שלו עם המשפחה, סיפר על מקומות שהוא ביקר בהם, וגם השוויץ במכונית החדשה שקנה לפני חודשיים. מכונית אאודי מפוארת שעלתה מעל 100 אלף ₪. סיקרן אותי מאד מאיפה היה לו את הכסף לקנות מכונית מפוארת, אך לא היה לו כסף לשלם לנושים או להמשיך בתכניות הבנייה של לקוחותיו.
לאחר שקיבלתי אישור מבית משפט לחקור בעירייה ובמקומות אחרים על משפחות טבנקין/טבור ניגשתי לעירייה ושאלתי את כל השאלות הרלוונטיות. התברר לי שליבגני טבור אין שום נכסים רשומים על שמו, אך קיימים שני נכסים שרשומים על שמם של הוריו. קיבלתי את הכתובות שלהם ונסעתי לבדוק במה מדובר. שני בתים פרטיים יפהפיים, שהיו מושכרים למשפחות אחרות. באחד הבתים הייתה יחידת דיור נפרדת שנראתה נעולה על סוגר ובריח. הייתה לי הרגשה שאני יודע מה יבגני טבור החזיק ביחידה.
לאחר כמה בירורים, נודע לי שלפחות פעמיים הגיעו לביתו של יבגני, שחוזה השכירות היה רשום על שם הוריו, כמובן. באותן הפעמים שהמעקלים הגיעו לדירת המשפחה, הם לא לקחו כלום, כי הריהוט שבדירה היה שייך למשכירים, והציוד החשמלי הנוסף, היה שייך להוריו של יבגני, שהם לא היו הכתובת של המעקלים.
העברתי את כל המידע שהשגתי על יבגני טבור לחגי שימשיך בטיפול המשפטי מול עורך דינו של יבגני. כעבור שבועיים חגי התקשר אליי, ויכולתי לשמוע בקולו שהוא מרוצה ומחייך. הוא סיפר לי שאחרי שעורך דינו קיבל לידיו את החומר שהצלחתי לאסוף, הוא יצר קשר מיידי עם בא כוחו של יבגני.
השיחה ביניהם הייתה קשה, אך תוצאותיה היו מעל ומעבר למה שחגי ציפה בשלב הזה של הפרשה. נציגו של יבגני ביקש שתמורה הסרת התביעה נגדו בבית המשפט ואי מסירת הפרטים שנמצאו עליו למשטרה ולפרקליטות, הוא יהיה מוכן להחזיר באופן מיידי את כל הכספים שחגי העביר לו עד עכשיו, כולל פיצוי הולם לעוגמת הנפש שנגרמה לו, וגם, שאת השלבים האחרונים של בניית ביתו החדש, יבצע קבלן אחר, איש מקצוע ישר בעל מוניטין באזור עמק יזרעאל.
לפני כחודש קיבלתי למייל שלי, תמונה של בית יפהפה על אחת הגבעות ביקנעם עילית. על שלט הכניסה לבית, היה כתוב "כאן גרה בכיף משפחת סגל". שמחתי שחגי הצליח סופסוף לקבל לידיו את ביתו. לגבי יבגני, לא הייתי מודאג לגבי מיצוי הדין עימו.
ידעתי שהוא מחזיק ביחידה הנפרדת באחד הבתים שלו, רכוש רב, כולל חומרי בנייה יקרים, מוצרי חשמל שהוא מוציא מהבית לפני שמגיעים המעקלים, וגם זהב לא מעובד, שהוא קנה לא מזמן בשוק האפור. היה לו אינטרס גדול מאד שאף אחד לא יגלה את "המערה" הסודית שלו, שבה הוא החביא חומרים בשווי של מיליוני שקלים.
החלטתי לא ללכת עם המקרה של יבגני עד הסוף, בגלל האינטרסים של הלקוח שלי. מכיוון שהלקוח שלי, חגי סגל, רצה קודם כל שהבית שלו יהיה מוכן לקראת סוף הקיץ, העדפתי שהוא יסגור את המקרה שלו מול יבגני, דבר שלא היה מתרחש לו המקרה היה מגיע לבית משפט.
