כיצד שומרים על נאמנות של העובדים במשרד
שמי אמנון רודס, אני מנהל את משרד חקירות אמנון רודס. במהלך עבודתי כחוקר פרטי במשך שנים ארוכות, נתקלתי לא פעם במקרים של ריגול תעשייתי חמור. עליי להודות שלא נעים לראות מעשה בגידה בשום תחום, לא בתחום הזוגי, לא בתחום העסקי או החברי.
מי שאינו מסוגל לעמוד בפני פיתויים גדולים, וכשתאוות הבצע משתלטת על שיקול דעתו, ימצא את עצמו, ללא עבודה ובפני תביעה משפטית שעלולה להוביל אותו לישיבה בכלא לתקופה של כ-15 שנה. לפנינו מקרה כזה שחקרתי לפני מספר שנים.
ישנם אנשים שיגידו שנאמנות זו תכונה אנושית נרכשת. זאת לא תכונה שאנשים נולדים איתה, היא תוצאה של ערכים וחינוך טוב שמקבלים בבית. ישנם אחרים, שנאמנות היא חלק בסיסי מהאישיות שלהם. לכן, כאשר עובד שכיר בוגד במקום העבודה שלו, ומעביר סודות או מידע חסוי לחברות מתחרות או לגורמים עוינים, הוא פוגע באופן שלא יהיה ניתן לתיקון, באימון שמעבידיו רוחשים לו ובמידה שבגידתו תתגלה, הוא יאבד את משרתו, אך גם יעמוד בפני תביעה פלילית.
כאשר מנכ"ל של חברת הייטק פנה אליי, בחשד שאחד מעובדיו, כנראה, מעביר סודות מקצועיים של הארגון לחברה מתחרה, ידעתי שלפניי עומד מקרה שאצטרך לחקור בזהירות רבה. מנכ"ל החברה, אמנון ספיר (שם בדוי) ציין בפניי שכל אמצעי הזהירות האפשריים ננקטים על מנת לסכל כל אפשרות של ריגול תעשייתי בחברה.
החשדות לריגול תעשייתי עלו לאחרונה, כאשר הגיעו לאוזניו שחברה מתחרה החלה לפתח מוצר דומה למוצר שחברתו שקדה על פיתוחו משך חודשים ארוכים. מאחר שהנחתי שמקורות המידע של אמנון ספיר אמינים, הסכמתי איתו שחייבים לבדוק באופן מיידי כיצד זולגים סודות מקצועיים כמוסים מארגון אחד לארגון המתחרה.
על מנת לגלות מי החפרפרת בין עובדי החברה, הוחלט שבימים הקרובים, לאחר שאעבור קורס מזורז במונחי הייטק, אתחיל "לעבוד" בחברה. ביקשתי לקבל רשימת העובדים המלאה של החברה, של אלה שיש להם גישה ישירה לחומרים רגישים, את שכרם, גילם וקצת ההתקדמות שלהם מבחינת שכר ודירוג. כל העובדים היו מקושרים לחברה באמצעות חוזה אישי וקידומים או בונוסים ניתנו לפי מה שנסגר בחוזים האישיים.
לאחר שעברתי על רשימות העובדים המלאה, השארתי אצלי רשימה של 15 עובדים שהתאימו לפרופיל של עובד שייתכן והוא החפרפרת. לאחר שנכנסתי לתיקים האישיים של כל ה-15, נותרו בידי 5 עובדים שהיו יכולים להתאים לפרופיל שייצרתי. מכיוון שהחמישה עבדו בשלוש מחלקות שונות, בדקתי את תפקידם במחלקותיהם ולבסוף נשארתי עם שני שמות ביד. גבר ואישה. הגבר היה צעיר בשנות השלושים לחייו, רווק וקצין משוחרר מצה"ל. הוא חי כמה שנים בארה"ב בצעירותו והיה פריק של מחשבים מגיל צעיר.
האישה, הייתה צעירה בסוף שנות ה-20 לחייה, סיימה את לימודיה בתחום המחשבים בהצטיינות ולפני כחצי שנה התחתנה. הייתה לי תחושה שצעירה אינה קשורה לעניין והלכתי, כפי שאני עושה בד"כ, עם תחושות הבטן שלי. החלטתי שאנסה להשיג קצת חומר על הצעירה, באמצעות שיטוט ברשתות החברתיות. לאחר כמה נסיונות להתקבל כחבר בפייסבוק שלה, גיליתי את המידע שהייתי צריך.
הצעירה שיתפה את חבריה בפייסבוק שבעוד כמה חודשים ייוולדו לה ובעלה, זוג תאומים. לא נראה לי שהיא הייתה יכולה לשלב שני פרויקטים חשובים במקביל, תכנון של הגדלת המשפחה וריגול תעשייתי. נשארתי עם חשוד אחד ביד. המשימה הבאה שלי הייתה, לחשוף את שיטות הריגול שלו, מבלי שהוא יעלה עליי.
כפי שסיכמתי עם אמנון, ביום ראשון הגעתי למשרד מוקדם בבוקר. התיישבתי בעמדה שהועידו לי, ואחד מאנשי הרשתות, המקורב לאמנון, הכניס אותי למערכות המתאימות. קיבלתי הסברים על המערכות, עברתי שוב על ה"רקע" שלי, וחיכיתי שהעובדים האחרים יתחילו להגיע. החדר היה גדול, ובניגוד לחדרים אחרים שהיו בתוך אופן-ספייס, היו לו מחיצות שהפרידו בינו לבין התאים האחרים. למעשה, החדר היה מספיק גדול כדי להכיל שלושה אנשים, אך לא יותר. שמתי לב שלכל עמדה היה טלפון קווי כפי שהיה נהוג בעבר.
סיקרן אותי לדעת האם יש האזנה על הטלפונים הקוויים. הייתה לי הרגשה שהטלפון הקווי שימש ככיסוי לכמה שיחות חשובות שיצאו מהעמדה של ניב קורן (שם בדוי). שלחתי הודעה מהטלפון שלי לאמנון, וביקשתי שיכין לי רשימה של שיחות יוצאות מהטלפון הקווי של ניב.
לאחר שקיבלתי את רשימת השיחות, הבחנתי בדבר מעניין ביותר כשבדקתי את מספרי הטלפון שאליהם ניב היה מצלצל מדי יום. מדובר היה בחמישה מספרי טלפון שחזרו על עצמם מספר פעמים ביום. נכנסתי למנופי החיפוש השונים, והתוצאות שהתקבלו היו מעניינות מאד. מספרי הטלפון היו שייכים ל: פיצרייה בקריות, חנות פרחים בחיפה, מכבסה בחיפה, דוכן של אביזרים לניידים ובית קפה בחיפה. לכאורה, מספרי הטלפון לא היו אמורים לעורר כל חשד. גבר רווק זקוק לשירותיהם של פיצרייה, חנות פרחים, מכבסה וכו'.
אבל, התכיפות של השיחות לאותם המקומות והשעות שבהן השיחות נעשו, עוררו בי חשד מיידי. למה לצלצל לפיצרייה בשעה 10:00 בבוקר, מדי יום, כשאתה לא זקוק לשירותיה? למה לצלצל למכבסה 5 פעמים ביום?
הייתה לי הרגשה שמספרי הטלפון היו כיסוי להודעות מוצפנות שניב העביר למפעילים שלו, כי הוא לא היה יכול להוציא חומר מתחומי המשרד, במיוחד כשהיו מצלמות אבטחה בכל פינה והמיילים שהיו יוצאים מהמחשב שלו עברו ביקורת קפדנית של מערכות האבטחה של הארגון.
יצאתי מהמשרד ל"הפסקת צהריים" ועברתי שוב על המספרים. בזמן ש"עבדתי" בחנתי את ניב, את צורת עבודתו, כיצד הוא עובד בשקט, כמעט ואינו משוחח בטלפון הנייד שלו, ושאת השיחות היחידות שהוא עושה, הן לאותם מקומות שהופיעו ברשימה שאצלי.
החלטתי לבדוק בעצמי מיהם אנשי הקשר של ניב. שיחת הטלפון הראשונה הייתה לפיצרייה. אחרי כמה צלצולים ענה קול של אישה צעירה. "פיצה כרמל, שלום", ומיד אחרי זה -"הזמנות לפיצה מתחילות משעה 12:00, אפשר לעזור?" השעה אצלי בשעון, הייתה 11:00 בבוקר.
הבנתי שהשיחות בעשר בבוקר לפיצרייה לא היו כדי להזמין פיצה לערב, אלא להעביר הודעה לאיש קשר של ניב. סגרתי את השיחה ואותו ריטואל חזר על עצמו. לא בכל שעה שניב צלצל היה מענה קבוע ביעד השיחה. כלומר, הוא צלצל לאותם המקומות לפי סימן מוסכם מראש.
הגיע הזמן להפעיל את הקשרים שלי בחברות הטלפונים השונות. אחרי תמרונים ושכנועים, הצלחתי להשיג את מספר הנייד של ניב. מיד אחרי זה, צלצלתי לאיש הקשר שלי בחברת הסלולאריים של ניב, וכעבור חצי שעה קיבלתי למייל האישי שלי, את רשימת השיחות היוצאות והנכנסות של ניב בחצי שנה האחרונה. "סיימתי" לעבוד מוקדם באותו היום ונסעתי למשרד, כדי לעבור על הרשימות של המספרים.
הדרך הבטוחה לעלות על שיטת העבודה של ניב, הייתה לבצע הצלבות בין מספרי הטלפון של השיחות הנכנסות, לבין השעות שבהן ניב היה מצלצל לכתובות השונות. אחרי כמה שעות של ניתוח הנתונים, הבנתי את השיטה. כרבע שעה לפני שניב היה עושה את שיחת הטלפון לפיצרייה ולכתובות האחרות, הוא היה מקבל הודעה ממספר נייד ספציפי וכעבור רבע שעה היה מתקשר לאחד הטלפונים.
גם הפעם הלכתי למנועי החיפוש במחשב וחיפשתי למי שייכים הטלפונים הניידים שמהם ניב מקבל שיחות. למעשה היו שני מספרים, השייכים לאותה חברת סלולר. גיליתי מיהם בעלי הקווים והתחלתי לחקור בדרכי, מיהם ועבור מי הם עובדים. הממצאים שלי היו מפתיעים אולי אדם אחר, תמים, אבל כשאני ראיתי ששיחות הטלפון שניב מקבל, מגיעות משני עובדים בכירים בחברה מתחרה של מקום עבודתו, הבנתי שהצלחנו לפענח את התעלומה.
מה שנותר לי לעשות, היה להביא את הממצאים לאמנון. הוא הבטיח שיחזור אליי לאחר שיחליט כיצד לנהוג במקרה.
כעבור יומיים צלצל אליי אמנון וסיפר לי כיצד הוא טיפול במקרה. על מנת לחסום כמה שיותר מהר זליגה נוספת של מידע לחברה המתחרה, דבר ראשון הוא שינה את הסיסמאות של ניב וזימן אותו אליו למחרת בבוקר. בהתחלה ניב לא שיתף פעולה, אמר שזאת עלילה ושהוא לא יודע על מה המהומה.
לאחר שאמנון עימת אותו עם הממצאים שהבאתי לו. בשלב הזה, התחילו להופיע סדקים בגרסתו של ניב, וכשאמנון סיפר לו, שאחד מהמפעילים שלו, נעצר ומשתף פעולה עם המשטרה, ניב נשבר והודה במעשיו. הוא ניסה לדבר אל ליבו של אמנון, וסיפר לו שלפני כשנה הסתבך בחובות, ובמקום לפנות לשוק האפור, החליט לפנות לחברה המתחרה, ותמורה תשלום נאה, להפוך לחפרפרת של החברה המתחרה.
בהמשך, לאחר שאמנון מסר את פרטי המקרה למשטרה, שני עובדים של החברה המתחרה זומנו לחקירה במשטרה. ניב ביקש לשמש כעד המדינה, מכיוון שזאת הייתה פרשת ריגול חמורה שבה היו מעורבים סודות מדינה.
הצטערתי על ניר, בחור נורמטיבי שהסתבך ובחר בדרך הגרועה ביותר כדי לצאת מתסבוכת הכלכלית שהוא נקלע אליה. פשע הוא פשע, גניבה זו גניבה, גם כשמדובר בפשעים של הצווארון הלבן.
אמנון רודס-חקירות נשר
טלפונים:048202817 נייד 0525922245.
מי שאינו מסוגל לעמוד בפני פיתויים גדולים, וכשתאוות הבצע משתלטת על שיקול דעתו, ימצא את עצמו, ללא עבודה ובפני תביעה משפטית שעלולה להוביל אותו לישיבה בכלא לתקופה של כ-15 שנה. לפנינו מקרה כזה שחקרתי לפני מספר שנים.
ישנם אנשים שיגידו שנאמנות זו תכונה אנושית נרכשת. זאת לא תכונה שאנשים נולדים איתה, היא תוצאה של ערכים וחינוך טוב שמקבלים בבית. ישנם אחרים, שנאמנות היא חלק בסיסי מהאישיות שלהם. לכן, כאשר עובד שכיר בוגד במקום העבודה שלו, ומעביר סודות או מידע חסוי לחברות מתחרות או לגורמים עוינים, הוא פוגע באופן שלא יהיה ניתן לתיקון, באימון שמעבידיו רוחשים לו ובמידה שבגידתו תתגלה, הוא יאבד את משרתו, אך גם יעמוד בפני תביעה פלילית.
כאשר מנכ"ל של חברת הייטק פנה אליי, בחשד שאחד מעובדיו, כנראה, מעביר סודות מקצועיים של הארגון לחברה מתחרה, ידעתי שלפניי עומד מקרה שאצטרך לחקור בזהירות רבה. מנכ"ל החברה, אמנון ספיר (שם בדוי) ציין בפניי שכל אמצעי הזהירות האפשריים ננקטים על מנת לסכל כל אפשרות של ריגול תעשייתי בחברה.
החשדות לריגול תעשייתי עלו לאחרונה, כאשר הגיעו לאוזניו שחברה מתחרה החלה לפתח מוצר דומה למוצר שחברתו שקדה על פיתוחו משך חודשים ארוכים. מאחר שהנחתי שמקורות המידע של אמנון ספיר אמינים, הסכמתי איתו שחייבים לבדוק באופן מיידי כיצד זולגים סודות מקצועיים כמוסים מארגון אחד לארגון המתחרה.
על מנת לגלות מי החפרפרת בין עובדי החברה, הוחלט שבימים הקרובים, לאחר שאעבור קורס מזורז במונחי הייטק, אתחיל "לעבוד" בחברה. ביקשתי לקבל רשימת העובדים המלאה של החברה, של אלה שיש להם גישה ישירה לחומרים רגישים, את שכרם, גילם וקצת ההתקדמות שלהם מבחינת שכר ודירוג. כל העובדים היו מקושרים לחברה באמצעות חוזה אישי וקידומים או בונוסים ניתנו לפי מה שנסגר בחוזים האישיים.
לאחר שעברתי על רשימות העובדים המלאה, השארתי אצלי רשימה של 15 עובדים שהתאימו לפרופיל של עובד שייתכן והוא החפרפרת. לאחר שנכנסתי לתיקים האישיים של כל ה-15, נותרו בידי 5 עובדים שהיו יכולים להתאים לפרופיל שייצרתי. מכיוון שהחמישה עבדו בשלוש מחלקות שונות, בדקתי את תפקידם במחלקותיהם ולבסוף נשארתי עם שני שמות ביד. גבר ואישה. הגבר היה צעיר בשנות השלושים לחייו, רווק וקצין משוחרר מצה"ל. הוא חי כמה שנים בארה"ב בצעירותו והיה פריק של מחשבים מגיל צעיר.
האישה, הייתה צעירה בסוף שנות ה-20 לחייה, סיימה את לימודיה בתחום המחשבים בהצטיינות ולפני כחצי שנה התחתנה. הייתה לי תחושה שצעירה אינה קשורה לעניין והלכתי, כפי שאני עושה בד"כ, עם תחושות הבטן שלי. החלטתי שאנסה להשיג קצת חומר על הצעירה, באמצעות שיטוט ברשתות החברתיות. לאחר כמה נסיונות להתקבל כחבר בפייסבוק שלה, גיליתי את המידע שהייתי צריך.
הצעירה שיתפה את חבריה בפייסבוק שבעוד כמה חודשים ייוולדו לה ובעלה, זוג תאומים. לא נראה לי שהיא הייתה יכולה לשלב שני פרויקטים חשובים במקביל, תכנון של הגדלת המשפחה וריגול תעשייתי. נשארתי עם חשוד אחד ביד. המשימה הבאה שלי הייתה, לחשוף את שיטות הריגול שלו, מבלי שהוא יעלה עליי.
כפי שסיכמתי עם אמנון, ביום ראשון הגעתי למשרד מוקדם בבוקר. התיישבתי בעמדה שהועידו לי, ואחד מאנשי הרשתות, המקורב לאמנון, הכניס אותי למערכות המתאימות. קיבלתי הסברים על המערכות, עברתי שוב על ה"רקע" שלי, וחיכיתי שהעובדים האחרים יתחילו להגיע. החדר היה גדול, ובניגוד לחדרים אחרים שהיו בתוך אופן-ספייס, היו לו מחיצות שהפרידו בינו לבין התאים האחרים. למעשה, החדר היה מספיק גדול כדי להכיל שלושה אנשים, אך לא יותר. שמתי לב שלכל עמדה היה טלפון קווי כפי שהיה נהוג בעבר.
סיקרן אותי לדעת האם יש האזנה על הטלפונים הקוויים. הייתה לי הרגשה שהטלפון הקווי שימש ככיסוי לכמה שיחות חשובות שיצאו מהעמדה של ניב קורן (שם בדוי). שלחתי הודעה מהטלפון שלי לאמנון, וביקשתי שיכין לי רשימה של שיחות יוצאות מהטלפון הקווי של ניב.
לאחר שקיבלתי את רשימת השיחות, הבחנתי בדבר מעניין ביותר כשבדקתי את מספרי הטלפון שאליהם ניב היה מצלצל מדי יום. מדובר היה בחמישה מספרי טלפון שחזרו על עצמם מספר פעמים ביום. נכנסתי למנופי החיפוש השונים, והתוצאות שהתקבלו היו מעניינות מאד. מספרי הטלפון היו שייכים ל: פיצרייה בקריות, חנות פרחים בחיפה, מכבסה בחיפה, דוכן של אביזרים לניידים ובית קפה בחיפה. לכאורה, מספרי הטלפון לא היו אמורים לעורר כל חשד. גבר רווק זקוק לשירותיהם של פיצרייה, חנות פרחים, מכבסה וכו'.
אבל, התכיפות של השיחות לאותם המקומות והשעות שבהן השיחות נעשו, עוררו בי חשד מיידי. למה לצלצל לפיצרייה בשעה 10:00 בבוקר, מדי יום, כשאתה לא זקוק לשירותיה? למה לצלצל למכבסה 5 פעמים ביום?
הייתה לי הרגשה שמספרי הטלפון היו כיסוי להודעות מוצפנות שניב העביר למפעילים שלו, כי הוא לא היה יכול להוציא חומר מתחומי המשרד, במיוחד כשהיו מצלמות אבטחה בכל פינה והמיילים שהיו יוצאים מהמחשב שלו עברו ביקורת קפדנית של מערכות האבטחה של הארגון.
יצאתי מהמשרד ל"הפסקת צהריים" ועברתי שוב על המספרים. בזמן ש"עבדתי" בחנתי את ניב, את צורת עבודתו, כיצד הוא עובד בשקט, כמעט ואינו משוחח בטלפון הנייד שלו, ושאת השיחות היחידות שהוא עושה, הן לאותם מקומות שהופיעו ברשימה שאצלי.
החלטתי לבדוק בעצמי מיהם אנשי הקשר של ניב. שיחת הטלפון הראשונה הייתה לפיצרייה. אחרי כמה צלצולים ענה קול של אישה צעירה. "פיצה כרמל, שלום", ומיד אחרי זה -"הזמנות לפיצה מתחילות משעה 12:00, אפשר לעזור?" השעה אצלי בשעון, הייתה 11:00 בבוקר.
הבנתי שהשיחות בעשר בבוקר לפיצרייה לא היו כדי להזמין פיצה לערב, אלא להעביר הודעה לאיש קשר של ניב. סגרתי את השיחה ואותו ריטואל חזר על עצמו. לא בכל שעה שניב צלצל היה מענה קבוע ביעד השיחה. כלומר, הוא צלצל לאותם המקומות לפי סימן מוסכם מראש.
הגיע הזמן להפעיל את הקשרים שלי בחברות הטלפונים השונות. אחרי תמרונים ושכנועים, הצלחתי להשיג את מספר הנייד של ניב. מיד אחרי זה, צלצלתי לאיש הקשר שלי בחברת הסלולאריים של ניב, וכעבור חצי שעה קיבלתי למייל האישי שלי, את רשימת השיחות היוצאות והנכנסות של ניב בחצי שנה האחרונה. "סיימתי" לעבוד מוקדם באותו היום ונסעתי למשרד, כדי לעבור על הרשימות של המספרים.
הדרך הבטוחה לעלות על שיטת העבודה של ניב, הייתה לבצע הצלבות בין מספרי הטלפון של השיחות הנכנסות, לבין השעות שבהן ניב היה מצלצל לכתובות השונות. אחרי כמה שעות של ניתוח הנתונים, הבנתי את השיטה. כרבע שעה לפני שניב היה עושה את שיחת הטלפון לפיצרייה ולכתובות האחרות, הוא היה מקבל הודעה ממספר נייד ספציפי וכעבור רבע שעה היה מתקשר לאחד הטלפונים.
גם הפעם הלכתי למנועי החיפוש במחשב וחיפשתי למי שייכים הטלפונים הניידים שמהם ניב מקבל שיחות. למעשה היו שני מספרים, השייכים לאותה חברת סלולר. גיליתי מיהם בעלי הקווים והתחלתי לחקור בדרכי, מיהם ועבור מי הם עובדים. הממצאים שלי היו מפתיעים אולי אדם אחר, תמים, אבל כשאני ראיתי ששיחות הטלפון שניב מקבל, מגיעות משני עובדים בכירים בחברה מתחרה של מקום עבודתו, הבנתי שהצלחנו לפענח את התעלומה.
מה שנותר לי לעשות, היה להביא את הממצאים לאמנון. הוא הבטיח שיחזור אליי לאחר שיחליט כיצד לנהוג במקרה.
כעבור יומיים צלצל אליי אמנון וסיפר לי כיצד הוא טיפול במקרה. על מנת לחסום כמה שיותר מהר זליגה נוספת של מידע לחברה המתחרה, דבר ראשון הוא שינה את הסיסמאות של ניב וזימן אותו אליו למחרת בבוקר. בהתחלה ניב לא שיתף פעולה, אמר שזאת עלילה ושהוא לא יודע על מה המהומה.
לאחר שאמנון עימת אותו עם הממצאים שהבאתי לו. בשלב הזה, התחילו להופיע סדקים בגרסתו של ניב, וכשאמנון סיפר לו, שאחד מהמפעילים שלו, נעצר ומשתף פעולה עם המשטרה, ניב נשבר והודה במעשיו. הוא ניסה לדבר אל ליבו של אמנון, וסיפר לו שלפני כשנה הסתבך בחובות, ובמקום לפנות לשוק האפור, החליט לפנות לחברה המתחרה, ותמורה תשלום נאה, להפוך לחפרפרת של החברה המתחרה.
בהמשך, לאחר שאמנון מסר את פרטי המקרה למשטרה, שני עובדים של החברה המתחרה זומנו לחקירה במשטרה. ניב ביקש לשמש כעד המדינה, מכיוון שזאת הייתה פרשת ריגול חמורה שבה היו מעורבים סודות מדינה.
הצטערתי על ניר, בחור נורמטיבי שהסתבך ובחר בדרך הגרועה ביותר כדי לצאת מתסבוכת הכלכלית שהוא נקלע אליה. פשע הוא פשע, גניבה זו גניבה, גם כשמדובר בפשעים של הצווארון הלבן.
אמנון רודס-חקירות נשר
טלפונים:048202817 נייד 0525922245.
