במשך 30 שנות עבודתי כחוקר פרטי, וגם כמנהל של משרד חקירות "אמנון רודס חקירות", יצא לי לחקור מספר תיקים הקשורים לקבלנים שביום בהיר אחד נעלמים עם כספי לקוחותיהם ומשאירים את אלה, בפני שוקת שבורה, בלי דירה ובלי כסף.
המקרה של נדב מויאל (שם בדוי) איש צעיר שהגיע אליי עם חשדות כבדים שקבלן שהוא עובד מולו, עומד להיעלם, דומה למקרים אחרים, אך לשמחתנו, סופו ממש שונה.
סאשה גורביץ (שם בדוי), קבלן בנייה צעיר, כבן 40, בונה באזור הקריות ובנשר. הוא הספיק להקים מספר בניינים משותפים, ולרוב הוא מתמחה בבנייה של בתים פרטיים.
את דרכו כקבלן בניין, התחיל סאשה כמו קבלנים אחרים שהגיעו מחבר העמים. באמצעות עבודה קשה, באיטיות אך בהתמדה. הוא למד הנדסת בניין אחרי שעלה מרוסיה כשהיה ילד קטן, ואת המימון לפרויקטים הראשונים שלו, קיבל מלקוחותיו ומהלוואות מהבנקים השונים.
אלילת המזל האירה פנים לסאשה בתחילת דרכו. הוא הצליח לסיים בהצלחה ובמהירות את הפרויקטים שהוזמנו אצלו, לשביעות רצונם של לקוחותיו. שמו התפרסם במהרה, והזמנות העבודה החלו לזרום. אך כפי שלמדנו בעבר, אלילת המזל לא עובדת אצל אף אחד, והיא נודדת בין רבים.
סאשה, מתוך אופטימיות יתר, יהירות או חוסר זהירות, לקח על עצמו כמות גדולה של פרויקטים שבהמשך הוא למד, שלא יוכל להשלים אותם בזמן.
הוא קיבל מראש כסף מלקוחותיו כדי לקנות חומרי גלם, אך לראשונה הוא נתקל בבעיה, כשבגלל מחסור בפועלי בניין, גם כאלה שמגיעים מהשטחים, וגם של עובדים זרים, עבודות הבנייה נעצרו בכמה אתרים.
לקוחותיו של סאשה היו חתומים איתו על חוזים מיוחדים. בחוזים היה סעיף שהלקוחות משלמים לפי קצב הבנייה.
מחוסר ברירה, ולחצים מצד הבנקים וספקים, סאשה החל לקבל על עצמו פרויקטים נוספים, שבהם ניתן לו תשלום מראש, שהוא העביר לבנקים ולספקים, אך לא קידם במילימטר אחד את הפרויקטים שכבר החל לעבוד עליהם.
טבעת החנק מצד לקוחותיו הרבים וחלק מהבנקים, החלה להתהדק על צווארו של סאשה. הוא הפסיק לענות לטלפונים של לקוחות עצבניים ומודאגים, ועל דלת משרדו שהחזיק באחת הקריות, שם שלט "סגור".
התפתחות זו היא שהביאה אליי את נדב מויאל, שהפקיד בידיו של סאשה סכום של כ-200,000 ₪ שהוא לקח כמשכנתא מהבנק. כסף זה נועד לתשלום על דירת 3 חדרים בקריית אתא, בשכונה חדשה לזוגות צעירים. סאשה אמור היה לבנות שם בניין של 8 קומות שנועד כולו למשפחות צעירות.
אחרי חצי שנה של התקדמות יפה בבנייה, העבודות באתר נעצרו. בסיכומו של דבר, אין סאשה, אין דירה ואין כסף.
"אתה חייב לעזור לי לאתר אותו. האיש הזה עובר דירה פעם בכמה חודשים. כשאני מצליח לאתר את מקום המגורים שלו, מתברר לי שהוא הספיק לעבור לכתובת אחרת, ולא השאיר אחריו את הכתובת החדשה לדיירים החדשים. אני מיואש, אני רוצה לפנות לעו"ד ולתבוע אותו, אבל אני רוצה קודם לדבר איתו. אני חייב שתעזור לי למצוא אותו. אשתי רותחת עליי ששכנעתי אותה לקנות דירה על הנייר מקבלן יחסית אלמוני. אנחנו משלמים מדי חודש משכנתא לבנק, נמצאים בחובות על שכירות לדירה שאנחנו שוכרים, ועוד מעט גם נצטרך לפנות אותה."
הבנתי את המצוקה של נדב והבטחתי לו שאעשה כמיטב יכולתי כדי לעזור לו ולאשתו למצוא את הקבלן החמקמק.
פניתי למספר חברים המשתייכים לאיגוד הקבלנים המאורגן, כדי שיפעילו "סוכנים" בשטח. בדקתי במחלקות הגבייה בכל אזור הצפון, אם שמו של הקבלן מופיע אצלם, פניתי לחברות הביטוח השונות, לבדוק אם לסאשה מחזיק אצלם ביטוח רכב, וכמובן, השתמשתי בכלי החיפוש היעיל ביותר, האינטרנט.
בשורת החיפוש בגוגל רשמתי את שמו של סאשה, תחת שורת החיפוש של קבלני בניין. קיבלתי מספר טלפון נייד, ללא כתובת וקישור לאתר ברשת. האתר היה מתוחזק היטב וסיפר על הצלחותיו הרבות של הקבלן.
חייגתי למספר הנייד שהופיע באינטרנט, וקיוויתי מאד שהמספר מעודכן.
לא הופתעתי כשמענה קולי נפתח וביקש שאשאיר הודעה, שבעל המנוי יחזור אליי בהקדם. מכיוון שצפיתי שזה מה שיקרה, היה לי טקסט מוכן בראש. ביקשתי מסאשה שיתקשר אליי, כי אני מעוניין לבנות בית פרטי באזור הקריות, ואני זקוק לקבלן בניין נמרץ ומנוסה, שיכול לבנות לי את בית חלומותיי בפרק זמן קצר. אני מוכן לתת מראש כחצי מהסכום הנדרש לתחילת פעולות הבנייה.
לא חלפו יותר מחמש דקות, וסאשה עצמו צלצל אליי.
קולו היה חזק, מנומס וסבלני. יכולתי לחוש את החלקלקות שלו בכל מילה שהוא אמר. חזרתי על הדברים שהשארתי בהודעה, וביקשתי להיפגש איתו כדי להניע את התהליך. קבענו להיפגש למחרת היום, בשטח שבו אמורים "להקים" את בית חלומותיי.
הכנתי מראש שטר מזויף, באישור מנהל הבנק של נדב, שבינתיים שכר את שירותיו של עו"ד מנוסה ומיומן. הסכמנו שלושתנו, שכדי ללכוד אדם כמו סאשה, צריכים להשתמש גם בעורמה, בתנאי שזו תהיה מעוגנת בהליכים חוקיים.
בשעה הנקובה, סאשה הגיע. הוא היה איש נמוך קומה, עם זקן וחובש כיפה. הפתיע אותי שאיש כמוהו, חלקלק, שקרן וערמומי, מרשה לעצמו לחבוש כיפה. כנראה שזה היה חלק מהתדמית של "צדיק", שהוא רצה לשדר ללקוחותיו או לסביבה.
השיחה בינינו הייתה קצרה ועניינית. דיברנו על חומרי הגלם, על התכניות והשרטוטים לבנייה, שאני אמור לקבל מאדריכל שאני עובד איתו, והגענו במהירות לנושא של עלות הבנייה. המחיר שבו סאשה נקב, היה מחיר הוגן ולא גבוה. אך מפני שידעתי שהוא לא מתכוון להשקיע אפילו דקה של עבודה בפרויקט, אלא רק לקחת את הכסף, יכולתי להרגיש כלפיו רק סלידה.
מפני שלסאשה לא היה משרד שאליו יכולתי להגיע כדי לחתום איתו על חוזה התקשרות, קבענו שניפגש בבית קפה במרכז העיר. כפי שצפיתי, סאשה הגיע חמש דקות לפני הזמן הנקוב. ידעתי שהוא להוט לקבל ממני את התשלום עבור תחילת הבנייה, אך אני הכנתי לו הפתעה קטנה.
כדי למשוך את תשומת ליבו ולפגוע בריכוז שלו, הנחתי את השטר המזויף על השולחן במקום גלוי. במשך כל השיחה, סאשה לא הצליח להזיז את עיניו מהשטר. אם היה יכול, היה לוקח את השטר ובורח איתו. בכל זאת, מיליון שקל, זה סכום מכובד, בכל קנה מידה.
הצגתי לו את המסמכים לחתימה, הרבה דפים, שבו הוא מתחייב לעמוד בדרישותיי השונות. מכיוון שהוא לא התכוון למלא אף אחת מהדרישות, וכנראה היו לו תכניות לעזוב את המדינה בעתיד הקרוב, כשיצליח להסיר את צו עיכוב יציאה מהארץ, הוא לא ממש קרא את המסמכים שעליהם הוא חתם.
בין אותם המסמכים, הייתה הודאה שהוא חייב לנדב מויאל סכום של 200 אלף ₪, כולל ריבית ושהוא מודה שלא עמד בתנאי ההתקשרות ביניהם. באמצעות מסמך זה, נדב יוכל לנקוט כנגד הקבלן בהליכים משפטיים, כולל עיקול של רכושו של סאשה.
ידעתי שזה לא יספיק, שחייבים להביא את סאשה מיידית לבית משפט, אך גם לנושא הזה הייתה לי תכנית.
אחרי שסיימנו את הפגישה, ביקשתי ממנו להתלוות אליי לחנות משקאות כדי לעזור לי בבחירה של בקבוק וודקה איכותי. ידעתי שזאת נקודת חולשה אצל סאשה, מכיוון שהוא בעצמו סיפר לי עליה.
כשהגענו לחנות, חיכה לנו שם עו"ד שאותו מינה נדב, ובידיו צו המחייב את סאשה להתייצב מיידית בבית משפט. בעזרת קצת קשרים במקומות הנכונים, הצלחנו לקבל הזמנה לדיון עוד באותו היום.
על פי סימן שהוסכם מראש, העו"ד פנה לסאשה, הציג את עצמו ומסר לו את הזימון.
סאשה הסתכל על כולנו, הבין שטמנתי לו פח, ועוד לפני שחשב לברוח פניתי אליו.
"לא כדאי לך להיעלם מהשטח. לכל מקום שתפנה יש לי אנשים שעוקבים אחרייך. ואם לא תתייצב עכשיו בבית המשפט המשטרה תעצור אותך ותישלח מיידית לכלא על ביזיון בית המשפט. חוץ מזה, בידיי מסמך חתום על ידך, שאתה מודה שלא עמדת בדרישות של החוזה שחתמת עם נדב מויאל. נכון, עבדתי עליך, והרגע חתמת על מסמך שמפליל אותך, מכיוון שרצית לעבוד על כולם, בסוף, כולם עבדו עלייך. הגיע הזמן שתתחיל לשלם על הנוכלות שלך."
מחוסר ברירה, כשהבעות של תבוסה וכעס על פניו, סאשה החליט להתייצב בבית המשפט. גם שם הוא ניסה להתחמק ממתן תשובות לשופט, מכיוון שלא היה לצידו עו"ד שיגן על זכויותיו. השופט המנוסה, העניק לסאשה ארכה של 24 שעות, כדי למצוא עו"ד ואם לא, הוא ירגיש חופשי לפסוק נגדו, מכיוון שכל המסמכים והעדויות בנושא, הצביעו על אשמתו ועל דרכו הנלוזה לקבל לידיו כספים שאין לו שום כוונה לתת תמורה בעדם.
אמנון רודס-חקירות. נשר