בין גנבים קטנים לגנבים גדולים
שמי אמנון רודס, אני מנהל משרד חקירות אמנון רודס בחיפה, ובין היתר מטפל במקרים של חשיפת בגידות, סמים, חיפוש הורים, מקרי גניבה ועוד.
לפני כחודשיים נכנס למשרדי חיים אשכנזי, בן 55, נשוי לאביבית, בת 26, גר בנשר בדירת 5 חדרים חדשה, שהוא קנה תחת לחציה של אשתו השנייה. חיים היה נשוי במשך כשלושים שנה לאשתו חנית, אך כשהוא פגש את אביבית, סטודנטית צעירה שחיפשה דירה להשכרה, הוא וויתר על חייו הנוחים והשקטים עם חנית, ונישא לאביבית הצעירה והנמרצת. יכולתי לקלוט בטון הדיבור שהוא כנראה, קצת מתגעגע לאשתו הראשונה, שבינתיים, נישאה מחדש והתחילה גם היא את פרק ב' בחייה.
חיכיתי לשמוע מחיים מה הביא אותו לביקור אצלי, ואחרי כמה שניות של היסוס, הוא שלף מכיסו כמה תמונות שהוא צילם באמצעות הטלפון הנייד שלו.
חיים סיפר לי שכשהוא הכיר את אשתו, הוא היה מאוהב בה מעל הראש. היא הייתה בשבילו כמו כדור מרץ אחרי שנים שהוא חי חיים שקטים ונעימים עם אשתו. היא גרמה לו להרגיש צעיר ונמרץ, בגיל שרוב חבריו כבר התחילו לפרוש לפנסיה ולטפל בנכדים.
אביבית הכניסה קשת של צבעים לחייו והוא סיכן את כל מה שהכיר רק כדי להיות איתה. אך עם הזמן, הוא הבין שכנראה שלא מספיק אהבה וחיים נוחים כשמדובר באשתו החדשה. היא רצתה ריגושים ופינוקים כל הזמן. והוא, כבעל סוכנות נדל"ן, לא תמיד יכול היה לעמוד בדרישותיה. כשעסקים פרחו, הוא היה יכול לקחת אותה למשט פינוקים באתרים אקזוטיים, אבל בחודש חלש, גם נסיעה לצימר בגליל, הייתה מותרות.
בזמן האחרון, העסקים היו חלשים, והוא שמע אותה כל הזמן מקטרת.
אביבית הייתה אישה של שעול הלילה. בבוקר אי אפשר היה לדבר איתה, היום שלה תמיד התחיל בשעות הצהריים המאוחרות.
בתקופה האחרונה הוא שם לב שהיא שינתה הרגלים. היא הייתה קמה מוקדם, יוצאת מהבית, וחוזרת מאוחר בלילה.
כשהוא ניסה לשאול אותה אם היא מצאה עבודה, היא גיחכה, ואמרה, שתפקידו של הבעל היה לעבוד. תפקידה של האישה הוא להיות יפה ונחשקת.
הוא נשך שפתיים ולא ענה לה. הוא העדיף לא להגיד לה, שהיא צריכה יותר מבעל אחד שיעבוד בשבילה, ושבזמן האחרון, בגלל החזירות שלה, היא לא כל כך יפה, ולא ממש נחשקת.
עכשיו הגענו לעניין של התמונות. הוא סיפר לי שלפני כשבועיים, אביבית יצאה לפניו מהבית, אך שכחה לסגור את הדלת של חדר הארונות הענק שהוא בנה בשבילה.
חדר הארונות הוא למעשה חדר שינה שחיים הפך לחדר ארונות, המכיל את בגדיה של אביבית, עשרות זוגות הנעליים ופריטי ביגוד נוספים שבמשך השנים היא אוגרת. מידי פעם היא מארגנת אצל חברותיה יריד בגדים, שבמסגרתו היא מוכרת בגדים שהיא אינה מתכוונת להשתמש בהם.
מעבר לכך, חיים למד שהיא קנאית לחפצים שלה, והיא היחידה שמחזיקה בידיה מפתח פלדלת של חדר הארונות.
אלא שהפעם היא יצאה מהבית ושכחה לנעול את הדלת.
שלא כהרגלו, חיים אינו אדם סקרן, הוא נכנס לחדר הארונות, והיה המום כשראה שהחדר עמוס במעילי פרווה יקרי ערך.
"מאיפה יש לה עשרות מעילי פרווה?" "ולמה?", הוא שאל את עצמו. הוא ניגש למעילים, כשעל ידיו כפפות מניילון, ובדק האם למעילים יש תוויות יצרן או מחיר. ואכן, על התוויות היה שם של יבואן ישראלי נודע ותוויות המחיר היו של 3000 דולר כל מעיל.
חיים התיישב על הרצפה המום בפעם השנייה באותו היום. "זה מריח רע" הוא אמר לעצמו. למשטרה הוא לא רצה לפנות, כדי לא להפליל את עצמו אך בוודאי שהוא לא התכוון להשאיר את הנושא כמו שהוא.
לכן, כשהוא ראה מודעות בעיתון המפרסמות את שירותיו של אמנון רודס, מנהל משרד חקירות אמנון רודס, הוא החליט לפנות אליי, שאני אחקור את הנושא, לפני שהוא שואל את אשתו מה עושים עשרות מעילי פרווה בבית. למשטרה הוא התכוון לפנות רק לאחר שיקבל תשובה מניחה את הדעת מאשתו.
אמרתי לו שאטפל בנושא בשיא הדיסקרטיות ורק שיהיו בידיי מספיק חומרים ומידע שניתן יהיה להעביר למשטרה, אבוא אליו. ידעתי שהוא לא רוצה לפגוע באשתו הצעירה, אך כבעל עסק פרטי, הדבר האחרון שהוא צריך, זו פגיעה במוניטין שלו כאדם ישר.
בעזרת התמונות שהיו בידיי התחלתי לחפש מידע על מעשי שוד של חנויות פרווה מהתקופה האחרונה.
אחרי חיפוש של כמה דקות, מצאתי את הידיעה שחיפשתי.
לפני כשלושה חודשים, פרסם אתר חדשות באינטרנט, נגנבה משאית בכביש אשדוד תל אביב שהיו בה עשרות מעילי פרווה תוצאת חוץ יקרי ערך. נהג המשאית ירד לעזור לנהגת שנתקעה בדרך ובזמן שהוא ירד מהמשאית גנבים נכנסו לתא הנהג וברחו עם המשאית. המשאית מעולם לא נמצאה וגם לא הסחורה. הנהג פוטר מעבודתו למרות שהוא נוקה מכל חשד של מעורבות בגניבה.
גורמים במשטרה הביעו חשש שהמשאית והסחורה הוברחו מעבר לקו הירוק.
החלטתי שהגיע הזמן לפגוש את גברת אביבית אשכנזי. הייתי חייב להבין איפה ואיך היא פועלת. עם מי היא נפגשת, כיצד היא הגיעה לנהג המשאית, שהייתה לי הרגשה שהוא אינו תמים, איפה היא מוכרת את המעילים, ומה היא הבטיחה לגנבים שהם היו מוכנים לכלול אותה בתכנית הגניבה שלהם.
התקשרתי לחיים. שאלתי אותו אם הוא יודע איפה אביבית נוהגת לבלות בערבים, כשהוא עובד ומראה דירות ללקוחות פוטנציאליים. הוא סיפר לי שהיא אוהבת לבלות עם חברות בפאבים בכרמל, ומדי פעם היא נוסעת עם חברותיה לבלות בתל אביב, בימים שהוא עייף מדי אפילו כדי לראות תכנית ריאליטי בטלוויזיה.
מכיוון שהתשובה של חיים הייתה די מעורפלת, יצרתי קשר עם כמה חברים שמנהלים בארים ופאבים באזור הכרמל וגם בתל אביב. תיארתי את אביבית, וכולם זיהו אותה. את דעתם על סגנון לבושה, האנשים שהיא מסתובבת איתם והמראה הכללי שלה, שמחתי לשמוע באותן השיחות. קצת ריחמתי על חיים אשכנזי, איך הוא נפל עם פרחחית אחרי שהיה נשוי שנים לליידי. נעוריה עיוורו את תבונתו ועכשיו, הוא כנראה עמד לשלם מחיר יקר על רצונו לשתות מבאר הנעורים.
מאחר וקיבלתי מהחברים שלי בפאבים כמה פרטים על הרגלי הבילוי והשתייה של אביבית, התייצבת באותו היום בערב באחד ממקומות הבילוי האהובים עליה.
ההימור שלי היה מוצלח. אחרי כרבע שעה במקום, כשעוד הייתי על בקבוק הקולה הראשון שלי (אני לא שותה במן עבודה), נכנסו אביבית, שתי נשים צעירות וגבר צעיר.
ממבט ראשון, היא נראתה צעירה מגילה, אך ככל שהתקרבה, אפשר היה להבחין באיפור הכבד ובמחשוף העמוק. ניסיתי למחוק מעל פניי את הבעת הבוז שבוודאי שידרתי לכיוונה. היא קלטה אותי על הבר, בחנה אותי, צחקקה עם אחת מחברותיה וסימנה לברמן שהיא רוצה את השולחן הקבוע שלהם, שבמקרה היה פנוי.
משהו בפנים של הבחור הצעיר שהתלווה אליהם עורר בי סקרנות. הייתה לי הרגשה שהן מוכרות לי. נכנסתי לגוגל, ומיד הבנתי מאיפה אני מכיר אותו.
זה היה הנהג של המשאית הגנובה של מעילי הפרווה. חלקי הפאזל הפזורים התחילו להתחבר במהירות. הגיע הזמן לראות איזה דבק מחבר בין אביבית אשכנזי לבין נהג המשאית הגנובה.
לא לקח הרבה זמן עד שאביבית באה להתיישב לידי על הבר. היא שלפה סיגריה מנרתיק מהודר וחיכתה שאדליק לה אותה. בדיוק כמו בסרטים. ואני, כשחקן מיומן ומנוסה, מיד שלפתי את המצית מהכיס. אפילו שאני לא מעשן, אני תמיד מחזיק מצית בהיכון בכיס. במיוחד בשביל מקרים כאלה.
"אתה מגיע לפה הרבה? היא שאלה אותי. קולה היה נמוך אל ברור. וצרוד מאד, כפי שמצופה ממעשנת כבדה.
"לא ממש. אני גר במרכז. הגעתי במסגרת עסקים לצפון, והחלטתי להישאר הלילה בחיפה.".
"איזה עסקים? אתה סוחר?" ראיתי שהדלקתי את סקרנותה. המשכתי בתכנית שלי.
"אני קונה סחורות לעסקים קטנים. חנויות בגדים במרכז ובשפלה. אני קונה אותן בזול ממפעלים והחנויות מוכרות ברווח של כמה מאות אחוזים את הסחורה שאני מביא להן. למה, גם את בעסקי מסחר?" שאלתי בתמימות. זרקתי את הפתיון, עכשיו נראה אם היא עומדת לבלוע אותו.
"בערך. אתה קונה גם מעילי פרווה? או שזה לא בסטייל של החנויות שאתה עובד איתן?" היא לגלגה על דבר שהיא לא הבינה בו בכלל. גם פושעת וגם טיפשה. איזו נפילה, חיים, חברי.
"תלוי. ישנן חנויות שאני עובד איתן, שצמאות למעילים איכותיים. השאלה כמה את רוצה עליהן, ובאיזו איכות הן. אני לא קונה זבל. יש לי מוניטין שאני צריך לשמור עליו."
"אל תדאג. המעילים שלי מתוצרת חוץ. בעלי מייבא אותן מאירופה. לאחרונה הוא קצת נקלע לקשיי נזילות והוא ביקש ממני לעזור לו למכור כמה עשרות מעילים שנתקענו איתם. איך אתה משלם על הסחורה? אנחנו מקבלים תשלום רק במזומן. אתה מקבל את הסחורה ומיד משלם."
"אין בעיות. אני יכול להביא לך גם מיליון ₪ בקאש. יש לך תמונות של המעילים? ואיפה אני יכול לראות תכל"ס את הסחורה? אני לא קונה חתול בשק."
"יש לי כאן כמה תמונות של המעילים. אם אני אחליט שאני מוכרת לך ותיתן לי מקדמה, נוכל לארגן את המכירה בעוד יומיים."
היא הראתה לי את התמונות של המעילים. אותם מעילים שראיתי אצלה בחדר הארונות.
"כמה את רוצה על כל מעיל? אלה מעילים יוקרתיים, אני מכיר את היצרן. אם הם מקוריים, הם בטח עלו לבעלך הון תועפות."
"אני אעשה לך מחיר אם אתה קונה את כל הסחורה. יש אצלי 300 מעילים. אני אבקש על כל מעיל 1000 דולר. אני באמת עושה לך מחיר. בעלי שילם את המחיר הזה ליצרן, אנחנו ממש לא מרוויחים עליהם."
התאמצתי להסתיר את הבוז שדבריה עוררו בי. אם חיים היה שומע אותה, הוא בוודאי היה לוקח את הרגליים ובורח מהמדינה. קיוויתי בשבילו, שהמשטרה לא תבקש לערב אותו בחקירה.
"בסדר. נראה לי שזהו מחיר סביר. אני לא נותן מקדמה על סחורה שלא ראיתי. תיקחי אותי למחסן שלכם, אני אצלם את הסחורה, אראה את התמונות לבעלי העסקים שאני עובד איתם, ורק אז אוכל להביא לך את המקדמה. אם לא, אין עסקה."
הייתי קשוח איתה. כי באמת, מאיפה אני אביא מקדמה של 200 אלף דולר?
"או.קיי. מחר אני אביא לך מעיל אחד לדוגמה. אתה יכול לקבל אותו כדי להראות אותו ללקוחות שלך. תשלם לי 500 דולר מקדמה על המעיל. אני לא יכולה להביא אותך למחסן שלנו כי המפתח אצל בעלי והוא נמצא בחו"ל. אביא לך מעיל שנמצא במקרה אצלי בבית."
סיכמנו שלמחרת אני אפגוש אותה במרכז הכרמל ושם היא תעביר לי את המעיל. נתתי לה את מספר הטלפון שלי, לקחתי את שלה. לפני שהיא קמה, היא הפתיעה אותי.
"שמע, אני מבקשת לשמור על הנושא הזה בסודיות. אני מעדיפה שאף אחד לא יידע שאני מנהלת איתך עסקים. אתה רואה את אחי שם בשולחן? הוא חייב לנו, לי ולבעלי, הרבה כסף, ואני לא רוצה שהוא יידע שאנחנו מנסים להתאושש. אם אחי יידע שאני מצליחה למכור את המעילים, הוא ירצה חלק מהכסף, ואני לא יכולה לעזור לו עכשיו. אתה מבין, ככה זה כשיש אח מובטל שתלוי בך כלכלית. ניפגש מחר."
היא קמה והלכה לשולחן שסביבו ישבו חבריה.
היא הייתה נוכלת רצינית. היא רצתה את כל הרווחים לעצמה. מעניין כיצד היא חשבה להסביר לנהג המשאית, מה היא עשתה עם המעילים כשהוא יבדוק איתה מה עלה בגורלם. אבל זאת לא הייתה הבעיה שלי. כי אני התכוונתי כבר מחר לסיים את הסיפור.
הגיע הזמן שהמעילים יחזרו לבעליהם האמיתיים ושחיים יקבל את חייו בחזרה.
התקשרתי למפקד המחוז הצפוני של המשטרה. סיפרתי לו, שכנראה עליתי על הגנבים של משאית המעילים ושאני מבקש ליווי משטרתי סמוי בשעות הערב של יום המחרת.
מכיוון שמפקד המחוז הכיר אותי ממקרים קודמים הוא הבטיח לי את כל העזרה הנדרשת.
בשעות הצהריים נפגשתי עם שני השוטרים הסמויים שהיו צריכים לחכות במכונית לא הרחק ממקום המפגש שלי עם אביבית. הכנתי 500 דולר מראש, מזויפים כמובן, וחיכיתי לאביבית.
היא הגיעה בדיוק בזמן. כנראה שהאפשרות של רווח מיידי על המעילים המריצו אותה להגיע בזמן. לא היה לה מושג איזו הפתעה אני מכין לה.
היא סימנה לי להגיע אליה. סימסתי לשוטרים שיהיו בהיכון. הם יצאו מהמכונית וניגשו לקיוסק הקרוב. קנו עיתון ושתייה קלה. אף אחד לא היה יכול לחשוד בזהות האמיתית שלהם.
ניגשתי אליה במהירות וחיכיתי שהיא תוציא את המעיל מתא המטען. היא שלפה משם מעיל פרווה עטוף בניילון שקוף. המעיל היה יפהפה ועליו הייתה תווית מקורית של היצרן.
"יפה, נכון? הבאת את הכסף? אני מבקשת לקבל תשובה עד מחר. היום בבוקר קיבלנו שיחת טלפון מאיש עסקים שהציע לנו מחיר מצוין על המעילים. רק מפני שהקדמת אותו ביקשתי מבעלי שלא יסגור עם ההוא את העסקה. אז אין לנו הרבה זמן לבזבז. נראה לך תיקח, לא נראה לך, תחזיר לי את המעיל ונפרדנו כידידים."
ידעתי שהיא מבלפת. היא רצתה נואשות שהעסקה תיסגר. בטוח היא מתכננת לברוח מהארץ מיד כשהיא תקבל את התשלום המלא על העסקה. לפי התכניות שלי, היא אמורה לבלות במקום עם מעט מאד שמש בשנים הקרובות.
הוצאת את השטר מהכיס, וזה היה הסימן של השוטרים להגיע למקום.
הם הגיעו בשיא המהירות ועוד לפני שאביבית הספיקה להבין מה קורה, הם עצרו אותה על מעורבות בשוד המשאית.
היא נלקחה לתחנת המשטרה. את העדות שלי מסרתי עוד קודם לכן, ואחרי כחצי שעה, היא הפילה את כל השותפים שלה, נהג המשאית, שתי החברות שפיתתו אותו לשתף איתן פעולה ואחרים.
למחרת היום קיבלתי טלפון ממפקד המחוז. מכיוון ששוד המכונית התבצע באזור הדרום, הטיפול בתיק הפשיעה הועבר לאותו המחוז. עם זאת, מפקד המחוז הצפוני שמח לספר לי את פרטי החקירה שכבר הגיעו אליו.
רעיון גניבת המשאית נולד במפגש בין אביבית לבין נהג המשאית כשהיא פגשה אותו לראשונה באחד הבארים בתל אביב. נהג המשאית, תושב רמלה, נהג לבקר באחד הבארים שאביבית הגיעה אליהם מדי פעם עם חברותיה.
באחד הערבים כשהם היו שיכורים, הוא סיפר לה, שהוא קיבל משימה לקחת ממחסן בנמל אשדוד, סחורה בשווי של מיליון דולר. הוא היה אמור להביא את הסחורה למחסן שממוקם ביפו של יבואן ידוע של מעילי פרווה. אביבית שהייתה פחות שיכורה מחברותיה, הגתה את הרעיון, שהם יביימו גניבה של המשאית, וכולם יתחלקו בשלל של הגניבה.
לשם כך, היא גייסה כמה חברים, שתמורת קצת כסף, או טובות הנאה אחרות, שאותן יתבקשו החברות לספק, "יגנבו" את המשאית, ירוקנו אותה ויעבירו אותה לסוחרי מכוניות מהשטחים. התכנית הייתה מושלמת, אבי, נהג המשאית, הסכים לקחת בה חלק.
וכך היה. ביום של גניבת המכונית, אבי עצר בצד כדי לעזור לנהגת "שנתקעה" עם מכוניתה. בזמן שהוא ירד מהמשאית, הגיעו שני גברים שחיכו בצד וגנבו את המשאית.
הם העבירו את תכולת המשאית ל-וואן אחר שחיכה בצד, וכאמור, את המשאית הגנובה העבירו לסוחרי רכב שהם הכירו עוד קודם לכן.
כעבור יומיים הגיעו שוטרים מהמעבדה לזיהוי פלילי ולקחו את המעילים שהיו מוסתרים בדירה של חיים ואביבית. מפקד המחוז סיפר לי, שהמשטרה מתכוונת להעביר ליבואן את המעילים בזמן הקרוב, כדי שהוא יספיק למכור אותן כבר בשבועות הקרובים, כשמתחילה עונת החורף.
"תודה לך, אמנון רודס, שהצלתי את חיי." כך התחילה השיחה האחרונה שלי עם חיים אשכנזי, האיש שבזכותו נחשפה שיטת הפעולה של אחד השודים המתוחכמים ביותר של התקופה האחרונה.
חיים, שהבין שיש לו עסק עם נוכלת ועבריינית, הגיש בקשה לגט כעבור חודש לאחר שהוגש כתב אישום כנגד אשתו. הוא החליט למכור את הדירה, שהייתה על שמו בלבד, ולנתק כל קשר עם האישה שעוד לפני שגנבה מעילים, גנבה את ליבו.
אמנון רודס –חקירות
כתובת מייל:[email protected]
טלפונים:048202817 או 0525922245.
