במפעל לשעונים בבעלות אייל נווה הכל התנהל על מי מנוחות. העובדים אהבו לבוא לעבודה, הם זכו לתנאים נוחים, הבוס היה נעים הליכות והמשכורות אותן שילם לעובדים היו גבוהות למדיי. ככלל, שררה במקום אוירה נוחה ונעימה, היה קיים קשר חם בין העובדים לעצמם ובין העובדים לחברי ההנהלה ובראשם אייל.
אחד העובדים הנאמנים והוותיקים ביותר היה שלמה. גבר בסוף שנות החמישים לחייו, נאמן לעבודתו, אפילו יצר עם אייל קשרי ידידות, הם היו כמעט כמו חברים וללא יחסי מרות של עובד ובוס. לעיתים עבד מעבר לשעות העבודה המקובלות, ואייל אכן העריך אותו ונתן לו את הכבוד הראוי לו. מידי זמן מה שלמה קיבל בונוסים על עבודתו וזכה לתנאי עבודה משופרים. שלמה טען שלא יצא לגמלאות בגיל הפנסיה, הוא ימשיך לעבוד עוד כמה שנים במקום העבודה שהפך להיות ביתו השני.
אולם, משהו מוזר למדיי התרחש במפעל. אייל החל לחשוד שמישהו גונב שעונים. קשה היה לו להאמין מכיוון שהעובדים רובם ככולם היו נאמנים למקום העבודה ומסורים. הוא לא האמין שמישהו יכול לעשות כך. בתחילה נטה לחשוב שהגניבה מתבצעת על יד אחד העובדים החדשים, מישהו שאין לא קשר למקום ואכן הוא החליט לעקוב אחר עובדים חדשים.
מעקבו האישי לא הוביל לשום הוכחות ותוצאות, בינתיים מידי יום נעלמו עוד ועוד שעונים בכמויות גדולות, עלות כל שעון הסתכמה בכמה אלפי שקלים. אלה היו שעוני מותג אשר שמם הלך לפניהם. אייל החליט לשכור את שירותינו והגיע למשרדי - אמנון רודס חקירות.
אני כ
חוקר פרטי עם ניסיון עשיר בתחום כבר מכיר אלפי מקרים דומים וכבר יודע לדקלם מילים בעל פה של לקוחותיי ,אולם כמו תמיד ישבתי והקשבתי בסובלנות וסבלנות לסיפורו של אייל, הוא בירר פרטים באשר לכל העובדים, אבל אייל התעקש להוציא את שלמה מרשימת החשודים מהסיבה הפשוטה שהיה הכי נאמן וותיק במפעל. הסברתי לו בעדינות שכל עוד לא מוצאים את הגנב כולם בחזקת חשודים והתחלתי בתהליך החקירה.
בראש ובראשונה הצבתי במפעל מצלמות סמויות. אלה תיעדו בכל רגע נתון את המתרחש במקום. כמו כן ביקשתי מאייל רשות לתחקר את העובדים. מטבע הדברים כולם טענו שאין להם מושג כיצד נעלמים השעונים ושקשה להם להאמין שמישהו מהמפעל מעורב בפרשה. בנוסף, החלטתי לשתול עובד סמוי שאייל הגדירו כעובד חדש. תוך זמן קצר הסתבר ששלמה הוא העובד היחיד הנשאר מאוחר לאחר שעות העבודה והוא זה שהפך לחשוד המיידי.
זאת ועוד, לא אחרו לבוא תוצאות, הצילומים הוכיחו מעל כל ספק ששלמה הוא זה שגונב את השעונים, כל זאת לתדהמתו של אייל. כמובן מיותר לציין, אייל היה בהלם מוחלט וחש צער רב ואכזבה בעקבות הראיות. הוא הזמין את שלמה לשיחה, הראה לו את התמונות.
שלמה נראה נרעש ומבויש ביותר, הוא החל לרעוד ולבסוף הודה במעשה. עם היוודע דבר הגניבה שלמה פוטר לאלתר והוא חויב להחזיר את השעונים ולשלם בעבור אלה שמכר לאנשים.
אמנון רודס-חקירות נשר