משחקי אמון סיפור חקירות
אם היו שואלים אותי, לא הייתי מנחשת שדבר כזה יקרה לי. סיטואציה של חקירות, או בכל להיכרות עם משרדי חקירות לא היו חלק מעולמי ואפילו לא מעולם המושגים שלי. הכרתי אך בקושי את התחום ולא סבלתי מאי אילו בעיות של אמון. שכן, העדפתי לא לשאול שאלות שאת תשובתן לא הייתי רוצה לשמוע ובאופן כללי העדפתי להיות בנאדם תמיד שלא מחטט ולא מחפש סיבות למצב רוח רע.
מסתבר שזה עבד לי טוב מידיי, כי גם בן זוגי לא האמין בזה. בהתחלה הוא חשב שאני משחקת איזה משחק, אחר כך המשכנו בקשר וכבר חשבתי שהוא יודע שזה מתי ואני פשוט, איך לומר, לא ככל הבחורות. שאננה מרחפת, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, אבל חשדנית וקנאית אני לא. כנראה שבשלב מסוים הוא כ"כ לא האמין שמה שיש לו בידיים אמתי שהוא החל לחשוב לפרש את ההתנהגות של כאילו אני מסתירה משהו נורא, איזה סוד כמוס ואפל או לכל הפחות חיים כפולים עם בעל וילדים בעיר אחרת.
הרגשתי שאני מנסה לזכות באמונו לשווא, ושהאהבה שלו לא יכולה לצאת מגדירה כי תמיד מנקר בו החשש. בסך הכול כמה חודשים בודדים שיצאנו, ואני ניסיתי להבין מה לעשות. מצד אחד בכל השאר- היינו התאמה מצוינת. מצד שני הרגשתי לפעמים שהוא לא שם, לא שלם, ושאין לי דרך לשכנע אותו, וקיוויתי שאם הזמן זה יעבור. אבל מה שלא ידעתי זה עד כמה חמורה בעיית האמון שלו באמת.
יום אחד נתקל בי גבר נראה בדרך לדואר, והפיל את כל דבריי לרצפה. לא חיכיתי ומיד הרמתי את התיק וכל החפצים. ההיתקלות נראתה לי משונה, כמעט מכוונת אפילו, וקצת התעצבנתי. הנהנתי אליו והמשכתי ללכת. כעבור כמה רגעים הוא רץ אחרי ותפס בידי וטען שהוא מצטער ושאתן לו לקנות להזמין אותי קפה. אמרתי לו שאינני מעוניינת ולא מכירה אותו, ושאמשיך בדרכי אבל הוא התעקש. התעקשתי גם אני, ונפרדו דרכנו. מאז הספקנו להיתקל כך כמה וכמה פעמים במקומות שונים עד ששאלתי אם הוא גר בסביבה, כמובן שלא חשדתי בכלום. הוא ענה שכן, שעבר לא מזמן ושאם כבר אנחנו מדברים, הוא מחפש עורך דין באזור, אם אני מכירה. בצירוף מקרים מוזר, אני עובדת כמזכירה אצל עורך דין וגם אמרתי לו זאת. הסברתי לו איפה המשרד ואיחלתי לו בהצלחה.
מאז הוא נתקל בי בסביבת המשרד בו אני עובדת כמה וכמה פעמים, ושוב התעקש להזמין אותי לקפה, אפילו טייק אוואי בדרך חזרה, ולתת לי טרמפ. הסכמתי, אבל העניין כבר החל להיות מעיק וציינתי שאני כרגע במערכת יחסים ושכדאי שיעבור הלאה. הוא קיבל את זה בהבנה ופנה לדרכו.
באותו ערב הגעתי הביתה ובן זוגי קפץ עליי בנשיקות וחיבוקים ואהבה כמו שטרם ראיתי ממנו. שאלתי מה קרה, והוא הסביר לי שעברתי את ה"מבחן" ושהבחור הטורדני שהתחיל איתי במשך שבועות הוא חוקר פרטי שנשלח מטעמו. לא האמנתי למשמע אוזני, ואז הוא הצדיק את עצמו בטענה שתכנן להציע לי נישואים ורק רצה לוודא שזה הצעד הנכון לפני שיעשה זאת. נשארתי המומה והוא נכנס להתקלח זורח מאושר, אני נשארתי על הספה ותכננתי איך להגיד לו שזה נגמר ביננו.
מסתבר שזה עבד לי טוב מידיי, כי גם בן זוגי לא האמין בזה. בהתחלה הוא חשב שאני משחקת איזה משחק, אחר כך המשכנו בקשר וכבר חשבתי שהוא יודע שזה מתי ואני פשוט, איך לומר, לא ככל הבחורות. שאננה מרחפת, אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות, אבל חשדנית וקנאית אני לא. כנראה שבשלב מסוים הוא כ"כ לא האמין שמה שיש לו בידיים אמתי שהוא החל לחשוב לפרש את ההתנהגות של כאילו אני מסתירה משהו נורא, איזה סוד כמוס ואפל או לכל הפחות חיים כפולים עם בעל וילדים בעיר אחרת.
הרגשתי שאני מנסה לזכות באמונו לשווא, ושהאהבה שלו לא יכולה לצאת מגדירה כי תמיד מנקר בו החשש. בסך הכול כמה חודשים בודדים שיצאנו, ואני ניסיתי להבין מה לעשות. מצד אחד בכל השאר- היינו התאמה מצוינת. מצד שני הרגשתי לפעמים שהוא לא שם, לא שלם, ושאין לי דרך לשכנע אותו, וקיוויתי שאם הזמן זה יעבור. אבל מה שלא ידעתי זה עד כמה חמורה בעיית האמון שלו באמת.
יום אחד נתקל בי גבר נראה בדרך לדואר, והפיל את כל דבריי לרצפה. לא חיכיתי ומיד הרמתי את התיק וכל החפצים. ההיתקלות נראתה לי משונה, כמעט מכוונת אפילו, וקצת התעצבנתי. הנהנתי אליו והמשכתי ללכת. כעבור כמה רגעים הוא רץ אחרי ותפס בידי וטען שהוא מצטער ושאתן לו לקנות להזמין אותי קפה. אמרתי לו שאינני מעוניינת ולא מכירה אותו, ושאמשיך בדרכי אבל הוא התעקש. התעקשתי גם אני, ונפרדו דרכנו. מאז הספקנו להיתקל כך כמה וכמה פעמים במקומות שונים עד ששאלתי אם הוא גר בסביבה, כמובן שלא חשדתי בכלום. הוא ענה שכן, שעבר לא מזמן ושאם כבר אנחנו מדברים, הוא מחפש עורך דין באזור, אם אני מכירה. בצירוף מקרים מוזר, אני עובדת כמזכירה אצל עורך דין וגם אמרתי לו זאת. הסברתי לו איפה המשרד ואיחלתי לו בהצלחה.
מאז הוא נתקל בי בסביבת המשרד בו אני עובדת כמה וכמה פעמים, ושוב התעקש להזמין אותי לקפה, אפילו טייק אוואי בדרך חזרה, ולתת לי טרמפ. הסכמתי, אבל העניין כבר החל להיות מעיק וציינתי שאני כרגע במערכת יחסים ושכדאי שיעבור הלאה. הוא קיבל את זה בהבנה ופנה לדרכו.
באותו ערב הגעתי הביתה ובן זוגי קפץ עליי בנשיקות וחיבוקים ואהבה כמו שטרם ראיתי ממנו. שאלתי מה קרה, והוא הסביר לי שעברתי את ה"מבחן" ושהבחור הטורדני שהתחיל איתי במשך שבועות הוא חוקר פרטי שנשלח מטעמו. לא האמנתי למשמע אוזני, ואז הוא הצדיק את עצמו בטענה שתכנן להציע לי נישואים ורק רצה לוודא שזה הצעד הנכון לפני שיעשה זאת. נשארתי המומה והוא נכנס להתקלח זורח מאושר, אני נשארתי על הספה ותכננתי איך להגיד לו שזה נגמר ביננו.
