קוגרית חסרת מצפון
הסיבה העיקרית שבגללה אני אוהב להיות חוקר פרטי, היא כי ברוב מקרי החקירה, ניתנת לי הזכות לעזור לאנשים. אבל המקרה שהגיע למשרדי לאחרונה הכה אותי בתדהמה ושקלתי היטב אם לקבל את המקרה או לשלוח אותו להסתכלות פסיכיאטרית.
"אשתי בוגדת בי!" הכריז איתן, בעלים של מסעדה מוכרת ופופולארית בחיפה.
נו. בגלל זה לא שולחים אנשים להסתכלויות. ביקשתי לשמוע פרטים.
"כן. חלמתי שהיא מגיעה למסעדה שלי, כביכול כדי לעזור קצת במטבח, ובינתיים, מאחורי הגב שלי, מנהלת רומן עם מנהל המשמרת."
סליחה?
איתן לא התרשם מהבלבול שלי.
"תאמין לי שאני לא הוזה. החלום הזה היה אמיתי. אני מבקש שתעקוב אחריה קצת. מה אכפת לך. יש לי הרגשה חזקה לגבי העניין הזה, ואני מוכן לשאת בכל התוצאות. אתה יודע מה? הלוואי שיתברר שאני משוגע!"
הסתכלתי קצת על התמונה של לידיה, אשתו של איתן. אישה מבוגרת בשנות החמישים שלה, מטופחת ונאה, לא ראיתי בפניה רמז לערמומיות. איתן אמר לי שהיא אוהבת את החיים הטובים (מי לא?). הוא טען שאישה שמבלה כל כך הרבה זמן בקניות ובישיבה בטלה עם חברות, חייבת להסתיר משהו. לא יתכן שאדם יחיה חיים כל כך משעממים בלי להסתיר משהו.
הבטחתי לאיתן שאעשה כל שביכולתי, ושאהיה איתו בקשר בימם הקרובים, ולמחרת התמקמתי עם מכוניתי במרחק מה מביתם של איתן ולידיה, והמתנתי.
בצהריים יצאה לידיה מהבית מטופפת על עקבים ולבושה היטב, ונכנסה למכוניתה. הערתי את המכונית הרדומה שלי, ויצאתי בעקבותיה.
לידיה עצרה במכון יופי, שם בילתה שעה ארוכה במניקור-פדיקור ושאר פינוקים, ואחר כך יצאה מהמכון, ביצעה שיחת טלפון, והתיישבה בבית קפה במרכז המסחרי.
כעבור חצי שעה הגיע אל בית הקפה בחור צעיר, שנראה לי לא יותר מבן עשרים ושבע-שלושים גג, והתיישב ליד לידיה כשהוא מחייך אליה בשמחה ונושק לה על לחייה. השניים זכו, ואפשר להבין למה, ללא מעט מבטי קנאה מנשות בית הקפה שהיה להן עכשיו מספיק חומר לרכילויות.
דווקא לא התרגשתי מהמחזה שנגלה לעיני. הבחור בפירוש נראה ילדון לא מזיק. הנחתי שאולי זה האחיין שלה או חבר משפחה או משהו כזה. השניים נהנו מארוחת צהריים קלה, עליה שילמה לידיה. צילמתי כמה תמונות בכל זאת, אבל לא חשבתי שיש כאן גילוי מסעיר אותו עלי לדווח.
כשהם יצאו מבית הקפה, הבחור השאיר את הטוסטוס שלו חונה על המדרכה, ונכנס עם לידיה אל מכוניתה. צילמתי גם את האירוע הזה, והמשכתי בעקבותיהם. כשהם עצרו ליד בית מלון זול בתחתית העיר, הצטמררתי. שמעתי על קוגריות בחיים שלי, אבל לא באמת האמנתי שהתופעה הזאת קיימת.
נכנסתי בעקבות הזוג המאוהב אל המלון כשאני בוחן את הפרוספקטים המשמימים והפוסטרים שהכריזו על 'ערב ביליארד משגע'. בעזרת העט בכיס חולצתי צילמתי את לידיה משלמת במזומן ומקבלת מפתח לאחד החדרים. קלטתי את הקומה ומספר החדר, המתנתי שהם ייעלמו במעלית וכאשר הסב פקיד הקבלה שקע בחזרה בעיתון שלו, מיהרתי לעלות במדרגות אל הקומה השלישית.
הקשבתי קצת מחוץ לדלת החדר, ועד מהרה קלטתי קולות ברורים ומוכרים. הנדתי בראשי בעצב וירדתי חזרה במדרגות. נכנסתי למכוניתי והמתנתי.
לאחר קצת יותר משעה, השניים יצאו, נכנסו שוב למכוניתה של לידיה, חזרו אל בית הקפה במרכז המסחרי, התנשקו ארוכות, תוך שהם מתועדים, כמובן, עד שהבחור יצא מהמכונית, והפליג אל השקיעה עם הטוסטוס שלו, ולידיה חזרה הביתה להיות הרעיה המושלמת אשר מקבלת את פני בעלה בשובו מהעבודה.
לא נתתי לאיתן שהות מספקת ליהנות מארוחת ערב משפחתי וקראתי לו להגיע אל משרד החקירות שלי. כאשר הוא הגיע, הצגתי בפניו את הצילומים, ודו"ח החקירה, וקירבתי אליו את קופסת הטישו.
במקום להוזיל דמעות, איתן החוויר, סינן מספר ביטויים מצמררים אודות האימא של לידיה, וחזר ומלמל: אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין!! זה לא יתכן! זה בני!!!!
הסתכלתי עליו במבט שואל.
"בני!!" חבט איתן על השולחן בזעם "החבר של הבת שלנו! הם יוצאים ביחד כבר יותר משנה!!! הייתי בטוח שהוא הולך להיות החתן שלנו. בחור מתוק ומסודר, שגרם לנו לאהוב אותו כל כך!!"
כן. אני בטוח שהוא גרם לכם להתאהב בו... חשבתי בעצב.
"אשתי בוגדת בי!" הכריז איתן, בעלים של מסעדה מוכרת ופופולארית בחיפה.
נו. בגלל זה לא שולחים אנשים להסתכלויות. ביקשתי לשמוע פרטים.
"כן. חלמתי שהיא מגיעה למסעדה שלי, כביכול כדי לעזור קצת במטבח, ובינתיים, מאחורי הגב שלי, מנהלת רומן עם מנהל המשמרת."
סליחה?
איתן לא התרשם מהבלבול שלי.
"תאמין לי שאני לא הוזה. החלום הזה היה אמיתי. אני מבקש שתעקוב אחריה קצת. מה אכפת לך. יש לי הרגשה חזקה לגבי העניין הזה, ואני מוכן לשאת בכל התוצאות. אתה יודע מה? הלוואי שיתברר שאני משוגע!"
הסתכלתי קצת על התמונה של לידיה, אשתו של איתן. אישה מבוגרת בשנות החמישים שלה, מטופחת ונאה, לא ראיתי בפניה רמז לערמומיות. איתן אמר לי שהיא אוהבת את החיים הטובים (מי לא?). הוא טען שאישה שמבלה כל כך הרבה זמן בקניות ובישיבה בטלה עם חברות, חייבת להסתיר משהו. לא יתכן שאדם יחיה חיים כל כך משעממים בלי להסתיר משהו.
הבטחתי לאיתן שאעשה כל שביכולתי, ושאהיה איתו בקשר בימם הקרובים, ולמחרת התמקמתי עם מכוניתי במרחק מה מביתם של איתן ולידיה, והמתנתי.
בצהריים יצאה לידיה מהבית מטופפת על עקבים ולבושה היטב, ונכנסה למכוניתה. הערתי את המכונית הרדומה שלי, ויצאתי בעקבותיה.
לידיה עצרה במכון יופי, שם בילתה שעה ארוכה במניקור-פדיקור ושאר פינוקים, ואחר כך יצאה מהמכון, ביצעה שיחת טלפון, והתיישבה בבית קפה במרכז המסחרי.
כעבור חצי שעה הגיע אל בית הקפה בחור צעיר, שנראה לי לא יותר מבן עשרים ושבע-שלושים גג, והתיישב ליד לידיה כשהוא מחייך אליה בשמחה ונושק לה על לחייה. השניים זכו, ואפשר להבין למה, ללא מעט מבטי קנאה מנשות בית הקפה שהיה להן עכשיו מספיק חומר לרכילויות.
דווקא לא התרגשתי מהמחזה שנגלה לעיני. הבחור בפירוש נראה ילדון לא מזיק. הנחתי שאולי זה האחיין שלה או חבר משפחה או משהו כזה. השניים נהנו מארוחת צהריים קלה, עליה שילמה לידיה. צילמתי כמה תמונות בכל זאת, אבל לא חשבתי שיש כאן גילוי מסעיר אותו עלי לדווח.
כשהם יצאו מבית הקפה, הבחור השאיר את הטוסטוס שלו חונה על המדרכה, ונכנס עם לידיה אל מכוניתה. צילמתי גם את האירוע הזה, והמשכתי בעקבותיהם. כשהם עצרו ליד בית מלון זול בתחתית העיר, הצטמררתי. שמעתי על קוגריות בחיים שלי, אבל לא באמת האמנתי שהתופעה הזאת קיימת.
נכנסתי בעקבות הזוג המאוהב אל המלון כשאני בוחן את הפרוספקטים המשמימים והפוסטרים שהכריזו על 'ערב ביליארד משגע'. בעזרת העט בכיס חולצתי צילמתי את לידיה משלמת במזומן ומקבלת מפתח לאחד החדרים. קלטתי את הקומה ומספר החדר, המתנתי שהם ייעלמו במעלית וכאשר הסב פקיד הקבלה שקע בחזרה בעיתון שלו, מיהרתי לעלות במדרגות אל הקומה השלישית.
הקשבתי קצת מחוץ לדלת החדר, ועד מהרה קלטתי קולות ברורים ומוכרים. הנדתי בראשי בעצב וירדתי חזרה במדרגות. נכנסתי למכוניתי והמתנתי.
לאחר קצת יותר משעה, השניים יצאו, נכנסו שוב למכוניתה של לידיה, חזרו אל בית הקפה במרכז המסחרי, התנשקו ארוכות, תוך שהם מתועדים, כמובן, עד שהבחור יצא מהמכונית, והפליג אל השקיעה עם הטוסטוס שלו, ולידיה חזרה הביתה להיות הרעיה המושלמת אשר מקבלת את פני בעלה בשובו מהעבודה.
לא נתתי לאיתן שהות מספקת ליהנות מארוחת ערב משפחתי וקראתי לו להגיע אל משרד החקירות שלי. כאשר הוא הגיע, הצגתי בפניו את הצילומים, ודו"ח החקירה, וקירבתי אליו את קופסת הטישו.
במקום להוזיל דמעות, איתן החוויר, סינן מספר ביטויים מצמררים אודות האימא של לידיה, וחזר ומלמל: אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין!! זה לא יתכן! זה בני!!!!
הסתכלתי עליו במבט שואל.
"בני!!" חבט איתן על השולחן בזעם "החבר של הבת שלנו! הם יוצאים ביחד כבר יותר משנה!!! הייתי בטוח שהוא הולך להיות החתן שלנו. בחור מתוק ומסודר, שגרם לנו לאהוב אותו כל כך!!"
כן. אני בטוח שהוא גרם לכם להתאהב בו... חשבתי בעצב.
