פדופיליה ברשת - סיפור חקירה
הם סיפרו לי על ילדתם בת העשר, שגולשת באינטרנט במשך שעות. האינטרנט בא על חשבון שיעורי הבית ופעילויות החברה שלה. הם סבורים, ובצדק, שמדובר בפעילות חריגה במיוחד שאינה אופיינית לילדה בגילה, ואף חוששים מהסכנות הטמונות ברשת. גם אילנה וגם גיא אינם מבינים הרבה במחשבים ואין להם מושג כיצד להתחיל לעקוב אחר פעילות הילדה ברשת.
קראתי ליובל, חוקר במשרדי שמתמחה באינטרנט ובהרגלי גלישה, ויחד ביצענו בתחילה בדיקה שגרתית. היסטוריית הגלישה גילתה הרבה אתרי צעצועים, אופנה ובובות מיוחדות, והרבה מידי גלישה בפייסבוק. שנינו הסכמנו שפעילות כל כך ענפה בפייסבוק, מצד ילדה בת עשר, היא בהחלט תופעה חריגה.
דף הפייסבוק של אורית, הילדה, נראה במבט ראשון תמים לחלוטין, אם כי חסר אמצעי אבטחה מינימאליים, הילדה לא ידעה, או שלא אכפת היה לה, מהסכנות הטמונות באי חסימת הדף לגולשים שאינם מוכרים לה, ובכך אפשרה לכל מאן דבעי להתבונן באוסף תמונותיה ובתכנים אותם היא מעלה.
במבט מעמיק יותר, גילינו פעילות של התכתבות מאסיבית בין אורית לבין ילדה בשם דלית, אשר התמים שלה נשא תמונה של ילדה חמודה, עם אוסף של 50 חברים משותפים, תמונות משעשעות וכיוצא באלה מאפיינים רגילים של ילדים. אלא שהדף המסוים הזה העלה את חשדי.
שאלתי את אילנה וגיא אם הם מכירים את הילדה והם אמרו לי שמעולם לא שמעו על חברה בשם הזה, ולמיטב ידיעתם, אין לאורית חברה שדומה לילדה בתמונה. הדבר השני שהעלה את חשדי היה הדרך בה התבטאה הילדה. היא לא דיברה כמו ילדה. ההתנסחות שלה הזכירה יותר מבוגר שמנסה לאמץ לעצמו הרגלים ילדותיים.
זה היה השלב בו הרגשתי את הגוף שלי קופא, אבל מכיוון שלאילנה וגיא עדיין לא נפל האסימון, החלטתי לא לשתף אותם בינתיים בחשדותיי, ואמרתי להם שבתור התחלה נצייד את המחשב באמצעי מעקב פשוט.
יובל התקין במחשב של הילדה תוכנת מעקב פשוטה, ויצר חיבור רשתי גם אל שני מחשבים במשרדנו, ופתחנו במעקב.
בהתחלה הייתה הפעילות במחשב של אורית משעממת וחסרת מאפיינים מיוחדים. אלא שלקראת הערב, פתאום נפתח הצ'ט בדף הפייסבוק שלה, ושיחה מוזרה התחילה להתנהל בינה לבין דלית. יובל ואני עמדנו על המשמר, ונדהמנו מהרמזים המיניים שאיפיינו אותה, שאותם לא הצליחה אורית להבין או לקלוט. היא באמת חשבה שמדובר בילדה בגילה מבית ספר אחר, שמתכתבת איתה בתמימות. כאשר כתבה לה דלית את המסר: "אנחנו חייבות להיפגש!!! בואי נקבע למחר אחר הצהריים בפארק!!" זה היה השלב בו התקשרתי אל אילנה והוריתי לה לנתק את הילדה מהמחשב במיידי, ולא משנה כמה היא תבכה או תכעס. בנוסף, ביקשתי ממנה שתגיע שוב למשרד החקירות שלי עם המחשב.
כעבור שעה נכנסו שוב אילנה וגיא אל משרדי עם המחשב ונראו מודאגים. שיתפתי אותם בחשדות שלי לפיהם מדובר בפדופיל שמתחזה לילדה קטנה ומנסה להטריד את אורית. גיא התמלא זעם, כמובן, והורה לי "להיכנס במניאק הזה" בכל דרך אפשרית.
נכנסתי אל המחשב של אורית, כשאני משתמש בסיסמה הפשוטה שלה, והמתנתי ש"דלית" תיצור קשר שוב.
ואכן, כעבור זמן לא רב הבהבה הודעת צ'ט חדשה: "חיים שלי!!! את באה לפגוש אותי מחר??"
שעל כך הקלדתי בקור רוח כשאני מתייעץ עם יובל לגבי הנוסח המדויק: "כן. מחר בשתיים תפגשי אותי בגינה ליד הבית ספר. תביאי את אימא שלך שתיקח אותנו לקניון, שנסתובב קצת".
התשובה התמהמהה מלהגיע. וכשכבר חשבנו שהפדופיל עלה על התרגיל שלנו, הגיעה התשובה:
"יופי. מחר בשתיים אני אחכה לך".
מעולה, חמוד שלי, מלמלתי אל המחשב. גם אנחנו נחכה לך.
למחרת בשתיים התייצבתי בגינה כשאני מלווה בחוקר משטרתי לבוש בבגדים אזרחיים. ישבנו על ספסל עם קפה ועיתון וכשראינו גבר כבן חמישים מסתובב חסר מעש בגינה, מביט בשעונו ובוחן את הילדים, ובעיקר את הילדות, שיצאו מבית הספר, ניגש אליו החוקר המשטרתי, הציג את עצמו, וביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה. ברור שהבחור גילה התנגדות וניסה להתווכח, אבל כשהחוקר אמר לו שיש לו מספיק ראיות על מנת לעצור אותו, הוא נכנס למכונית.
הבאתי לשוטרים את חומר החקירה שברשותי, סיפרתי להם על המעקב שביצעתי, והראיתי להם את ההתכתבות במחשב. הפדופיל נשבר די מהר והודה ש"יש לו הפרעה". הוא נשלח למעצר ולטיפול פסיכיאטרי.
התרגלנו כבר לעובדה שהאינטרנט השתלט על חיינו ללא כל פרופורציה. מבוגרים, ילדים, בעלי עסקים וקשישים, כולנו שטופים בתשוקת הגלישה. כמעט כל אדם שני מוצא את הסיבה המוצדקת בגללה הוא צריך לשבת מול המסך במשך שעות, תוך שהוא מקריב את החיים האמיתיים.
אלא שהגבול, לדעתי, צריך להיות חזק וברור כשזה מגיע למצב בו ילדים קטנים גולשים באינטרנט ללא פיקוח.
קראתי ליובל, חוקר במשרדי שמתמחה באינטרנט ובהרגלי גלישה, ויחד ביצענו בתחילה בדיקה שגרתית. היסטוריית הגלישה גילתה הרבה אתרי צעצועים, אופנה ובובות מיוחדות, והרבה מידי גלישה בפייסבוק. שנינו הסכמנו שפעילות כל כך ענפה בפייסבוק, מצד ילדה בת עשר, היא בהחלט תופעה חריגה.
דף הפייסבוק של אורית, הילדה, נראה במבט ראשון תמים לחלוטין, אם כי חסר אמצעי אבטחה מינימאליים, הילדה לא ידעה, או שלא אכפת היה לה, מהסכנות הטמונות באי חסימת הדף לגולשים שאינם מוכרים לה, ובכך אפשרה לכל מאן דבעי להתבונן באוסף תמונותיה ובתכנים אותם היא מעלה.
במבט מעמיק יותר, גילינו פעילות של התכתבות מאסיבית בין אורית לבין ילדה בשם דלית, אשר התמים שלה נשא תמונה של ילדה חמודה, עם אוסף של 50 חברים משותפים, תמונות משעשעות וכיוצא באלה מאפיינים רגילים של ילדים. אלא שהדף המסוים הזה העלה את חשדי.
שאלתי את אילנה וגיא אם הם מכירים את הילדה והם אמרו לי שמעולם לא שמעו על חברה בשם הזה, ולמיטב ידיעתם, אין לאורית חברה שדומה לילדה בתמונה. הדבר השני שהעלה את חשדי היה הדרך בה התבטאה הילדה. היא לא דיברה כמו ילדה. ההתנסחות שלה הזכירה יותר מבוגר שמנסה לאמץ לעצמו הרגלים ילדותיים.
זה היה השלב בו הרגשתי את הגוף שלי קופא, אבל מכיוון שלאילנה וגיא עדיין לא נפל האסימון, החלטתי לא לשתף אותם בינתיים בחשדותיי, ואמרתי להם שבתור התחלה נצייד את המחשב באמצעי מעקב פשוט.
יובל התקין במחשב של הילדה תוכנת מעקב פשוטה, ויצר חיבור רשתי גם אל שני מחשבים במשרדנו, ופתחנו במעקב.
בהתחלה הייתה הפעילות במחשב של אורית משעממת וחסרת מאפיינים מיוחדים. אלא שלקראת הערב, פתאום נפתח הצ'ט בדף הפייסבוק שלה, ושיחה מוזרה התחילה להתנהל בינה לבין דלית. יובל ואני עמדנו על המשמר, ונדהמנו מהרמזים המיניים שאיפיינו אותה, שאותם לא הצליחה אורית להבין או לקלוט. היא באמת חשבה שמדובר בילדה בגילה מבית ספר אחר, שמתכתבת איתה בתמימות. כאשר כתבה לה דלית את המסר: "אנחנו חייבות להיפגש!!! בואי נקבע למחר אחר הצהריים בפארק!!" זה היה השלב בו התקשרתי אל אילנה והוריתי לה לנתק את הילדה מהמחשב במיידי, ולא משנה כמה היא תבכה או תכעס. בנוסף, ביקשתי ממנה שתגיע שוב למשרד החקירות שלי עם המחשב.
כעבור שעה נכנסו שוב אילנה וגיא אל משרדי עם המחשב ונראו מודאגים. שיתפתי אותם בחשדות שלי לפיהם מדובר בפדופיל שמתחזה לילדה קטנה ומנסה להטריד את אורית. גיא התמלא זעם, כמובן, והורה לי "להיכנס במניאק הזה" בכל דרך אפשרית.
נכנסתי אל המחשב של אורית, כשאני משתמש בסיסמה הפשוטה שלה, והמתנתי ש"דלית" תיצור קשר שוב.
ואכן, כעבור זמן לא רב הבהבה הודעת צ'ט חדשה: "חיים שלי!!! את באה לפגוש אותי מחר??"
שעל כך הקלדתי בקור רוח כשאני מתייעץ עם יובל לגבי הנוסח המדויק: "כן. מחר בשתיים תפגשי אותי בגינה ליד הבית ספר. תביאי את אימא שלך שתיקח אותנו לקניון, שנסתובב קצת".
התשובה התמהמהה מלהגיע. וכשכבר חשבנו שהפדופיל עלה על התרגיל שלנו, הגיעה התשובה:
"יופי. מחר בשתיים אני אחכה לך".
מעולה, חמוד שלי, מלמלתי אל המחשב. גם אנחנו נחכה לך.
למחרת בשתיים התייצבתי בגינה כשאני מלווה בחוקר משטרתי לבוש בבגדים אזרחיים. ישבנו על ספסל עם קפה ועיתון וכשראינו גבר כבן חמישים מסתובב חסר מעש בגינה, מביט בשעונו ובוחן את הילדים, ובעיקר את הילדות, שיצאו מבית הספר, ניגש אליו החוקר המשטרתי, הציג את עצמו, וביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה. ברור שהבחור גילה התנגדות וניסה להתווכח, אבל כשהחוקר אמר לו שיש לו מספיק ראיות על מנת לעצור אותו, הוא נכנס למכונית.
הבאתי לשוטרים את חומר החקירה שברשותי, סיפרתי להם על המעקב שביצעתי, והראיתי להם את ההתכתבות במחשב. הפדופיל נשבר די מהר והודה ש"יש לו הפרעה". הוא נשלח למעצר ולטיפול פסיכיאטרי.
התרגלנו כבר לעובדה שהאינטרנט השתלט על חיינו ללא כל פרופורציה. מבוגרים, ילדים, בעלי עסקים וקשישים, כולנו שטופים בתשוקת הגלישה. כמעט כל אדם שני מוצא את הסיבה המוצדקת בגללה הוא צריך לשבת מול המסך במשך שעות, תוך שהוא מקריב את החיים האמיתיים.
אלא שהגבול, לדעתי, צריך להיות חזק וברור כשזה מגיע למצב בו ילדים קטנים גולשים באינטרנט ללא פיקוח.
