החתן העליז סיפור חקירה
דבורה, לקוחה ותיקה שלי, נשואה לתעשיין מצליח, אם לשני ילדים בוגרים, בת ובן. עמדה עכשיו לחתן את ביתה, ובגלל שמדובר בכניסה למשפחה עתירת נכסים, ביקשה ממני לבצע חקירה פרטית שתתהה על קנקנו של הבחור בו בחרה הבת, מכיוון שלה כבר היו חשדות משלה. היא לא ידעה על מה לשים את האצבע, אך באופן כללי ציינה שמדובר ב"בחור מוזר ביותר".
מלבד השם ראובן כהן, שם נפוץ ושכיח, הוריה של ריקי, הבת, לא ידעו דבר על החתן העומד להיכנס למשפחתם. לכן התחלתי את החקירה הפרטית שלי מכיוון אחר. כתובת דירתה השכורה של ריקי בתל אביב. לא רחוק ממגדל המגורים של הוריה.
ביחד עם עוד חוקר פרטי ממשרדי, המתנתי בסמוך לדירתה של ריקי, עד שהבחנתי ברכב שחנה ליד הבית. כעבור מספר דקות נכנסה ריקי לרכב והתחילה להתגפף עם הבחור שנהג במכונית, ואז הוא הסיע אותה למקום עבודתה.
הנחנו לריקי לעסוק בעבודתה והתפנינו לעקוב אחר הבחור, שהוביל אותנו לאזור מגורים במרכז העיר. נצמדנו אליו במשך מספר ימים, ללא ממצאים חשודים כלשהם, אך בסוף השבוע, בליל חמישי, נראה הבחור יוצא מביתו בשעות הלילה המאוחרות, נכנס למכוניתו ומתחיל לנסוע.
המקום אליו הוביל אותנו הבחור בליל סוף השבוע, התגלה כאחד המועדונים בתל אביב, המיועדים לאוכלוסייה מסוימת מאוד וגאה מאוד. או במילים פשוטות, מועדון גייז. צילמנו את הבחור נכנס אל המועדון, צילמנו אותו יוצא מהמועדון, אמנם בגפו אבל מכיוון שהוא שהה במועדון יותר מארבע שעות, הנחנו שמדובר במעורבות אישית חזקה.
למחרת סימסתי לדבורה, היות ולא רציתי להפריע לה ביום שישי, והיא ביקשה להיפגש בדחיפות במשרד החקירות שלי. למענה הגעתי למשרד ביום החופשי שלי, ושיטחתי בפניה את הממצאים הידועים לי עד כה, בצירוף הצילומים.
דבורה שתקה קצת, חשבה קצת, ולזכותה ייאמר שאם גרמו לה התוצאות לרגשות כלשהם, היא שמרה אותם לעצמה. בסופו של דבר היא אמרה לי: "אמנון, הפעם תצטרך להיות יצירתי במיוחד".
הוריתי לרענן, החוקר הפרטי במשרדי, להמשיך במשך השבוע את המעקבים אחר הבחור, ולדווח לי על ממצאים חריגים, אך לא הייתה שום פעילות חריגה במנהגיו של הבחור. הוא נפגש עם ריקי, יצא איתה לבילויים, שהה בדירתה שני לילות ולא נראה היה שום קשר למה שגילינו ביום חמישי האחרון.
לכן, ביום חמישי הצטרפתי אל רענן למעקב הלילי כשהפעם אני מצייד אותו בהוראות מיוחדות.
לקראת חצות יצא הבחור מביתו, נכנס למכוניתו ונסע שוב אל אותו מועדון גייז בתל אביב. אך הפעם, לאחר שצילמנו אותו נכנס למועדון, יצא גם רענן מהרכב, לבוש בחולצת טריקו צמודה וצבעונית, ג'ינס צמוד (ומגוחך), וענוד בטבעת כסף גדולה על אצבעו. הוא העביר את ידו על גרונו כדי לסמן לי שסופי קרוב אם לא אפסיק לצחוק, ונכנס בצעד קליל ובטוח אל המועדון. בחיי שאם לא הייתי יודע אחרת...
אחרי שעתיים ראיתי את רענן והבחור שלנו יוצאים מהמועדון ונכנסים אל הרכב של הבחור. הפעלתי את מכשיר ההקלטה במכונית שלי, שהיה מחובר אל מכשיר הקלטה אותו נשא רענן, והקשבתי לטלנובלה:
רענן: זאת הפעם הראשונה שלי.
הבחור: אני מבין אותך. זה תמיד מפחיד בפעם הראשונה.
רענן: יש לך ניסיון בזה?
הבחור: היה לי. פעם הייתי חזק מאוד בקטע.
רענן: מה זאת אומרת היית? היום לא? היי! אני מחפש מישהו רציני!
צחוק קצר ונבוך של שניהם. כל הכבוד לרענן.
הבחור: לא, כלומר, כן, כלומר, לא יודע, תקשיב. אני עומד להתחתן, אוקיי? היא מותק של בחורה, ובעיקר, יש לה מותק של משפחה, עם מותק של ערימות כסף. אני מדבר איתך על כמויות, אחי, שאתה לא יכול לדמיין בכלל.
רענן: ו....? מה הפואנטה שלך?
הבחור: לא יודע, פעם הייתי לגמרי גיי, היום אני יותר בי סקסואלי. אני צריך להיזהר לפחות עד שאני מתחתן איתה, אתה מבין? לך תדע אם המשפחה ההיסטרית שלה לא שלחה אלי חוקרים פרטיים. אבל אחרי שאתחתן, אחי, השמים הם הגבול.
רענן: מתי זה קורה, חתונת הזהב הזאת?
הבחור: אוטוטו. כבר יש תאריך וגן אירועים והכול. חודש-חודשיים גג. ואני מראה לך דברים שלא חלמת עליהם.
רענן: לא יודע. לא נראה לי כל הסיפור הזה. אני חושב שאחזור קצת למועדון, טוב? שלא תבין אותי לא נכון, אבל היי! אם זה נועד לקרות, בטח עוד ניפגש.
רענן יצא מהמכונית ונכנס למועדון. הבחור נשאר עוד קצת במכוניתו ולבסוף עזב את המקום.
סימסתי לרענן שהוא יכול לחזור לרכב, ואחרי התקף צחוק של לפחות חצי שעה, היינו מסוגלים לנסוע שוב צפונה.
גם הממצאים האלה לא הוציאו שום רמז לסערת רגשות מדבורה, היא לקחה את דו"ח החקירה, הצילומים, ההקלטות, פרעה את החשבון, ויצאה.
הבטתי עוד מספר דקות על הדלת שנסגרה מאחוריה, ואז כמעט העפתי שדכן כבד על רענן, שטופף בעליזות אל משרדי כשהוא מגחך: "מה המצב, אחי?"
מלבד השם ראובן כהן, שם נפוץ ושכיח, הוריה של ריקי, הבת, לא ידעו דבר על החתן העומד להיכנס למשפחתם. לכן התחלתי את החקירה הפרטית שלי מכיוון אחר. כתובת דירתה השכורה של ריקי בתל אביב. לא רחוק ממגדל המגורים של הוריה.
ביחד עם עוד חוקר פרטי ממשרדי, המתנתי בסמוך לדירתה של ריקי, עד שהבחנתי ברכב שחנה ליד הבית. כעבור מספר דקות נכנסה ריקי לרכב והתחילה להתגפף עם הבחור שנהג במכונית, ואז הוא הסיע אותה למקום עבודתה.
הנחנו לריקי לעסוק בעבודתה והתפנינו לעקוב אחר הבחור, שהוביל אותנו לאזור מגורים במרכז העיר. נצמדנו אליו במשך מספר ימים, ללא ממצאים חשודים כלשהם, אך בסוף השבוע, בליל חמישי, נראה הבחור יוצא מביתו בשעות הלילה המאוחרות, נכנס למכוניתו ומתחיל לנסוע.
המקום אליו הוביל אותנו הבחור בליל סוף השבוע, התגלה כאחד המועדונים בתל אביב, המיועדים לאוכלוסייה מסוימת מאוד וגאה מאוד. או במילים פשוטות, מועדון גייז. צילמנו את הבחור נכנס אל המועדון, צילמנו אותו יוצא מהמועדון, אמנם בגפו אבל מכיוון שהוא שהה במועדון יותר מארבע שעות, הנחנו שמדובר במעורבות אישית חזקה.
למחרת סימסתי לדבורה, היות ולא רציתי להפריע לה ביום שישי, והיא ביקשה להיפגש בדחיפות במשרד החקירות שלי. למענה הגעתי למשרד ביום החופשי שלי, ושיטחתי בפניה את הממצאים הידועים לי עד כה, בצירוף הצילומים.
דבורה שתקה קצת, חשבה קצת, ולזכותה ייאמר שאם גרמו לה התוצאות לרגשות כלשהם, היא שמרה אותם לעצמה. בסופו של דבר היא אמרה לי: "אמנון, הפעם תצטרך להיות יצירתי במיוחד".
הוריתי לרענן, החוקר הפרטי במשרדי, להמשיך במשך השבוע את המעקבים אחר הבחור, ולדווח לי על ממצאים חריגים, אך לא הייתה שום פעילות חריגה במנהגיו של הבחור. הוא נפגש עם ריקי, יצא איתה לבילויים, שהה בדירתה שני לילות ולא נראה היה שום קשר למה שגילינו ביום חמישי האחרון.
לכן, ביום חמישי הצטרפתי אל רענן למעקב הלילי כשהפעם אני מצייד אותו בהוראות מיוחדות.
לקראת חצות יצא הבחור מביתו, נכנס למכוניתו ונסע שוב אל אותו מועדון גייז בתל אביב. אך הפעם, לאחר שצילמנו אותו נכנס למועדון, יצא גם רענן מהרכב, לבוש בחולצת טריקו צמודה וצבעונית, ג'ינס צמוד (ומגוחך), וענוד בטבעת כסף גדולה על אצבעו. הוא העביר את ידו על גרונו כדי לסמן לי שסופי קרוב אם לא אפסיק לצחוק, ונכנס בצעד קליל ובטוח אל המועדון. בחיי שאם לא הייתי יודע אחרת...
אחרי שעתיים ראיתי את רענן והבחור שלנו יוצאים מהמועדון ונכנסים אל הרכב של הבחור. הפעלתי את מכשיר ההקלטה במכונית שלי, שהיה מחובר אל מכשיר הקלטה אותו נשא רענן, והקשבתי לטלנובלה:
רענן: זאת הפעם הראשונה שלי.
הבחור: אני מבין אותך. זה תמיד מפחיד בפעם הראשונה.
רענן: יש לך ניסיון בזה?
הבחור: היה לי. פעם הייתי חזק מאוד בקטע.
רענן: מה זאת אומרת היית? היום לא? היי! אני מחפש מישהו רציני!
צחוק קצר ונבוך של שניהם. כל הכבוד לרענן.
הבחור: לא, כלומר, כן, כלומר, לא יודע, תקשיב. אני עומד להתחתן, אוקיי? היא מותק של בחורה, ובעיקר, יש לה מותק של משפחה, עם מותק של ערימות כסף. אני מדבר איתך על כמויות, אחי, שאתה לא יכול לדמיין בכלל.
רענן: ו....? מה הפואנטה שלך?
הבחור: לא יודע, פעם הייתי לגמרי גיי, היום אני יותר בי סקסואלי. אני צריך להיזהר לפחות עד שאני מתחתן איתה, אתה מבין? לך תדע אם המשפחה ההיסטרית שלה לא שלחה אלי חוקרים פרטיים. אבל אחרי שאתחתן, אחי, השמים הם הגבול.
רענן: מתי זה קורה, חתונת הזהב הזאת?
הבחור: אוטוטו. כבר יש תאריך וגן אירועים והכול. חודש-חודשיים גג. ואני מראה לך דברים שלא חלמת עליהם.
רענן: לא יודע. לא נראה לי כל הסיפור הזה. אני חושב שאחזור קצת למועדון, טוב? שלא תבין אותי לא נכון, אבל היי! אם זה נועד לקרות, בטח עוד ניפגש.
רענן יצא מהמכונית ונכנס למועדון. הבחור נשאר עוד קצת במכוניתו ולבסוף עזב את המקום.
סימסתי לרענן שהוא יכול לחזור לרכב, ואחרי התקף צחוק של לפחות חצי שעה, היינו מסוגלים לנסוע שוב צפונה.
גם הממצאים האלה לא הוציאו שום רמז לסערת רגשות מדבורה, היא לקחה את דו"ח החקירה, הצילומים, ההקלטות, פרעה את החשבון, ויצאה.
הבטתי עוד מספר דקות על הדלת שנסגרה מאחוריה, ואז כמעט העפתי שדכן כבד על רענן, שטופף בעליזות אל משרדי כשהוא מגחך: "מה המצב, אחי?"
