אשרי המאמין
יום אחד הגיע למשרד החקירות שלי גבר כבן 35, לבוש מהודר, איש עסקים המתגורר בשכונת יוקרה בכרמל. לדבריו, הוא חושד כי אשתו, בת ה-33 בוגדת בו. לטענתו היא מתנהגת מוזר בזמן האחרון. היא מרוחקת, עצבנית, נכנסת איתו למריבות שטותיות ומתנהגת בקוצר רוח כלפי ביתם.
"אשתי בוגדת בי, ואני צריך חוקר פרטי מיומן שיחשוף אותה", הוא דיקלם בשיטתיות ואי אפשר היה להזיז אותו מדעתו.
לדבריו, הם נשואים מזה 15 שנים, ולמרות שהוא מתקשה להאמין ברעיון המזעזע של הבגידה, הוא חייב לבדוק את הנושא. ניסיתי להסביר לו בעדינות כי יתכן מאוד שאשתו נאמנה לחלוטין וזהו מקרה פשוט של קנאה, אך יוסי לא הסכים לשמוע וטען שתחושות הבטן שלו לא משקרות לעולם.
הוא השאיר במשרד החקירות שלי את תמונת אשתו ופרטי הרכב שלה. כשלב ראשון בחקירה, שלחתי צמד חוקרים ממשרדי על מנת שיתמקמו לתצפית מול ביתם של יוסי וחנה.
במשך מספר ימי מעקב שביצעו שני החוקרים משרדי אחרי חנה, לא העלו הממצאים שום דבר מיוחד. חנה יצאה בבוקר לעבודה, חזרה בצהריים, יצאה שוב לסופר מרקט השכונתי לבצע קניות, הסיעה את הילדה לחוגים, החזירה אותה הביתה, וכיוצא באלה התנהגות משפחתית שגרתית לחלוטין.
במהלך כל ימי המעקב יוסי דרש לדעת מידי יום על התוצאות. וביקש לא להפסיק את המעקבים למרות שטרם התגלתה בגידה או אפילו רמז לבגידה. משכך, הוריתי לשני החוקרים ממשרדי להמשיך את המעקבים.
לאחר שבועיים של מעקב, דיווחו לי החוקרים כי שגרת היום הופרה לפתע, והם נוסעים בעקבותיה של חנה לכיוון העיר התחתית בחיפה, נשארתי איתם על הקו במהלך הנסיעה. היא עצרה את רכבה מול מלונית זולה בדרום העיר וחיכתה. כעבור זמן קצר הגיע רכב אחר וחנה מאחוריה. הוא נכנס אל המלון, לא לפני שצולם, ומספר דקות אחר כך יצאה חנה מרכבה, מבלי לדגמן לפחות צילום למצלמת המעקב שלנו, ונכנסה גם היא למלון.
הפגישה שלהם נמשכה בסביבות שלוש שעות כשלאחר מכן יצאו כל אחד בנפרד, צולמו, נכנסו לרכבם ועזבו את המקום. בירור קצר של לוחית הרישוי מרכבו של הגבר העלה כי מדובר בלקוח הרשום ללימודים במכללה בה עובדת חנה. בשלב זה זימנתי שוב את יוסי אל משרד החקירות שלי.
סיפרתי לו את כל הידוע לי, הראיתי לו את דוחות המעקב והצילומים, כשאני עושה זאת בעדינות המרבית. יוסי הביט בי בשתיקה, ולבסוף אמר שכל הזמן הזה קיווה שאולי הכול פרי דמיונו ושיש לו אישה נפלאה של חולמת לבגוד.
חודש לאחר המקרה, כשכבר כמעט שכחתי מהאירוע, נכנס יוסי אל משרדי בוקר אחד כשחיוך רחב על פניו. הוא ביקש, וגם קיבל, דקה מזמני על מנת לספר לי כיצד ניצלו נישואיו למרות הכל.
חדשות טובות כאלה אני תמיד מוכן לשמוע.
יוסי סיפר לי שהוא שמר את ממצאי החקירה שלי לעצמו ולא הצליח לאזור אומץ לפתוח את הנושא עם חנה. לבסוף, ולאחר שבועיים בהם שאלה אותו חנה ללא הרף מה קורה איתו ולמה הוא כל כך מצוברח, הוא לא יכל יותר לשמור על שתיקתו ופרש בפניה את כל הידוע לו, דוחות מעקב, צילומים, ותיעוד מלא של כל מהלך החקירה.
חנה הסתכלה המומה בדוחות ובצילומים ואז, לתדהמתו של יוסי, פרצה בצחוק. כשהצליחה להרגע, היא סיפרה לו שאכן מדובר בלקוח של המכללה, וכי היא מעניקה לו שיעורים פרטיים היות והוא מתקשה בחומר הלימודים המסובך ומתבייש להפגין בפני שאר התלמידים את בורותו.
מכיוון ששניהם נשואים, הם לא רצו לערוך את השיעורים הפרטיים בבית של אף אחד מהם, על מנת שלא להפריע את שגרת החיים, ולכן שכרו חדר במלונית קטנה בדרום העיר, וזהו. סוף הסיפור. היא בסך הכל עוזרת לתלמיד שמתקשה. אישה טובה כל כך.
הסתכלתי על יוסי בהלם מוחלט, כשאני מסרב להאמין שהאיש כל כך טיפש.
"בחייך אמנון" יוסי התעקש שלא להוריד את חיוכו "אל תסתכל עלי ככה! אני לא טיפש. אני יודע שהדבר האחרון שהם עושים בחדר ההוא זה שיעורים פרטיים, אבל זאת הגרסה הרשמית היחידה שאני מסוגל לחיות איתה. אחרי הכל, לא באמת הבאת לי צילומים שמתעדים בגידה, נכון? אז בבקשה. זה הכל!"
פתחתי את פי כדי לומר שאין שום בעיה להביא גם צילומי בגידה, אבל יוסי לא נתן לי לדבר והכריז:
"לא לא לא! אני לא רוצה יותר שום צילומים! אשתי היא אישה טובה שעוזרת לתלמיד במצוקה וזה הכל! תודה רבה על כל מה שעשית. שלום!" הוא נמלט מהמשרד לפני שיתגלו צילומים נסתרים שטרם הראיתי לו.
אשרי המאמין? בטח.
"אשתי בוגדת בי, ואני צריך חוקר פרטי מיומן שיחשוף אותה", הוא דיקלם בשיטתיות ואי אפשר היה להזיז אותו מדעתו.
לדבריו, הם נשואים מזה 15 שנים, ולמרות שהוא מתקשה להאמין ברעיון המזעזע של הבגידה, הוא חייב לבדוק את הנושא. ניסיתי להסביר לו בעדינות כי יתכן מאוד שאשתו נאמנה לחלוטין וזהו מקרה פשוט של קנאה, אך יוסי לא הסכים לשמוע וטען שתחושות הבטן שלו לא משקרות לעולם.
הוא השאיר במשרד החקירות שלי את תמונת אשתו ופרטי הרכב שלה. כשלב ראשון בחקירה, שלחתי צמד חוקרים ממשרדי על מנת שיתמקמו לתצפית מול ביתם של יוסי וחנה.
במשך מספר ימי מעקב שביצעו שני החוקרים משרדי אחרי חנה, לא העלו הממצאים שום דבר מיוחד. חנה יצאה בבוקר לעבודה, חזרה בצהריים, יצאה שוב לסופר מרקט השכונתי לבצע קניות, הסיעה את הילדה לחוגים, החזירה אותה הביתה, וכיוצא באלה התנהגות משפחתית שגרתית לחלוטין.
במהלך כל ימי המעקב יוסי דרש לדעת מידי יום על התוצאות. וביקש לא להפסיק את המעקבים למרות שטרם התגלתה בגידה או אפילו רמז לבגידה. משכך, הוריתי לשני החוקרים ממשרדי להמשיך את המעקבים.
לאחר שבועיים של מעקב, דיווחו לי החוקרים כי שגרת היום הופרה לפתע, והם נוסעים בעקבותיה של חנה לכיוון העיר התחתית בחיפה, נשארתי איתם על הקו במהלך הנסיעה. היא עצרה את רכבה מול מלונית זולה בדרום העיר וחיכתה. כעבור זמן קצר הגיע רכב אחר וחנה מאחוריה. הוא נכנס אל המלון, לא לפני שצולם, ומספר דקות אחר כך יצאה חנה מרכבה, מבלי לדגמן לפחות צילום למצלמת המעקב שלנו, ונכנסה גם היא למלון.
הפגישה שלהם נמשכה בסביבות שלוש שעות כשלאחר מכן יצאו כל אחד בנפרד, צולמו, נכנסו לרכבם ועזבו את המקום. בירור קצר של לוחית הרישוי מרכבו של הגבר העלה כי מדובר בלקוח הרשום ללימודים במכללה בה עובדת חנה. בשלב זה זימנתי שוב את יוסי אל משרד החקירות שלי.
סיפרתי לו את כל הידוע לי, הראיתי לו את דוחות המעקב והצילומים, כשאני עושה זאת בעדינות המרבית. יוסי הביט בי בשתיקה, ולבסוף אמר שכל הזמן הזה קיווה שאולי הכול פרי דמיונו ושיש לו אישה נפלאה של חולמת לבגוד.
חודש לאחר המקרה, כשכבר כמעט שכחתי מהאירוע, נכנס יוסי אל משרדי בוקר אחד כשחיוך רחב על פניו. הוא ביקש, וגם קיבל, דקה מזמני על מנת לספר לי כיצד ניצלו נישואיו למרות הכל.
חדשות טובות כאלה אני תמיד מוכן לשמוע.
יוסי סיפר לי שהוא שמר את ממצאי החקירה שלי לעצמו ולא הצליח לאזור אומץ לפתוח את הנושא עם חנה. לבסוף, ולאחר שבועיים בהם שאלה אותו חנה ללא הרף מה קורה איתו ולמה הוא כל כך מצוברח, הוא לא יכל יותר לשמור על שתיקתו ופרש בפניה את כל הידוע לו, דוחות מעקב, צילומים, ותיעוד מלא של כל מהלך החקירה.
חנה הסתכלה המומה בדוחות ובצילומים ואז, לתדהמתו של יוסי, פרצה בצחוק. כשהצליחה להרגע, היא סיפרה לו שאכן מדובר בלקוח של המכללה, וכי היא מעניקה לו שיעורים פרטיים היות והוא מתקשה בחומר הלימודים המסובך ומתבייש להפגין בפני שאר התלמידים את בורותו.
מכיוון ששניהם נשואים, הם לא רצו לערוך את השיעורים הפרטיים בבית של אף אחד מהם, על מנת שלא להפריע את שגרת החיים, ולכן שכרו חדר במלונית קטנה בדרום העיר, וזהו. סוף הסיפור. היא בסך הכל עוזרת לתלמיד שמתקשה. אישה טובה כל כך.
הסתכלתי על יוסי בהלם מוחלט, כשאני מסרב להאמין שהאיש כל כך טיפש.
"בחייך אמנון" יוסי התעקש שלא להוריד את חיוכו "אל תסתכל עלי ככה! אני לא טיפש. אני יודע שהדבר האחרון שהם עושים בחדר ההוא זה שיעורים פרטיים, אבל זאת הגרסה הרשמית היחידה שאני מסוגל לחיות איתה. אחרי הכל, לא באמת הבאת לי צילומים שמתעדים בגידה, נכון? אז בבקשה. זה הכל!"
פתחתי את פי כדי לומר שאין שום בעיה להביא גם צילומי בגידה, אבל יוסי לא נתן לי לדבר והכריז:
"לא לא לא! אני לא רוצה יותר שום צילומים! אשתי היא אישה טובה שעוזרת לתלמיד במצוקה וזה הכל! תודה רבה על כל מה שעשית. שלום!" הוא נמלט מהמשרד לפני שיתגלו צילומים נסתרים שטרם הראיתי לו.
אשרי המאמין? בטח.
